בטור דעה שעלה לעיתון ה'ניו יורק טיימס' לפני מספר ימים, מסביר הכותב מדוע לדעתו עשה הנשיא ביידן את הטעות הגדולה ביותר שלו בניהול המלחמה, בכך שהכריז על אמברגו נשק חלקי על ישראל.
ובכן, האם הטעות של ביידן בהכרזת אמברגו נשק על ישראל תהרוג את סיכוייו האחרונים מול דונלד טראמפ? ייתכן מאוד. אבל חוץ מהמבט הפוליטי על החלטתו של ביידן, מדובר גם בטעות מוסרית, ערכית ואסטרטגית, אומר הכתב ברט סטפנס.
"בהכרזה כי ארה"ב תשהה את משלוח 3,500 הפצצות לישראל, לנשיא ביידן יש את המניע הראוי לשבח לרצות לחסוך חיי פלסטינים חפים מפשע מההשלכות הצבאיות של חמאס באמצעות רפיח כמעוזו האחרון בעזה. פחות משבחים, אבל לא פחות מובן, הוא גם צריך לחזק את התמיכה בקרב מצביעים מתקדמים שחושבים שהשימוש של ישראל בנשק אמריקאי מעכב אותנו בפשעי מלחמה.
אבל מניעים אינם תוצאות. וההשלכות של החלטתו של ביידן, אם לא תבוטל בקרוב, יהיו הפוכות ממה שהוא מתכוון. איך זה? תנו לי לספור את הדרכים", פותח הכותב את מאמרו.
הפסקת התחמושת עוזרת לחמאס
"הטרגדיה בעזה היא ביסודה תוצאה של החלטות חמאס: לפתוח במלחמה בצורה האכזרית ביותר שיש; להילחם בה מאחורי ומתחת לאזרחים; לתקוף את מעברי הגבול דרכם מועבר סיוע הומניטרי; ולהיאחז באכזריות ב-132 בני הערובה הנותרים של ישראל, חיים או מתים", כותב סטפנס.
"לא משנה מה עוד הפסקת הנשק עשויה להשיג כשזה מגיע לישראל, זה גם ניצחון טקטי של חמאס שמאשר את החלטתו להתייחס לבני עמו כאל מגנים אנושיים. וזה מחזק את חמאס להמשיך לשחק לאורך זמן - במיוחד במשא ומתן על בני ערובה - מתוך מחשבה שככל שהוא יחזיק מעמד זמן רב יותר, כך יש סיכוי שהוא ישרוד", אומר הכותב.
אבל בנוסף, מדגיש מר סטפנס, כי לא רק שזה "לא מסיים את המלחמה, זה מאריך אותה".
"אף ממשלה ישראלית, אפילו אחת בהנהגת מישהו מתון יותר מבנימין נתניהו, לא עומדת לעזוב את עזה כשהחמאס עדיין שולט בכל חלק מהשטח. אם לממשל ביידן יש רעיונות כיצד לעשות זאת מבלי לעקור אותו מרפיח, טרם שמענו עליהם".
והוא ממשיך: "כלומר, כך או כך, ישראל נכנסת פנימה, אם לא עם פצצות - והממשל שוקל גם לחסום ערכות הכוונה מדויקת - אז עם פגזי טנק של 120 מילימטר הרבה פחות מדויקים וכדורי 5.56 מילימטרים. חוץ מלהעמיד את החיילים הישראלים בסיכון גדול יותר, האם ממשל ביידן באמת חושב שהאגרה לפלסטינים תהיה נמוכה יותר לאחר שבועות או חודשים של לחימה מבית לבית?"
בנוסף, אומר סטפנס, תמיד קיים חשש גדול שחיזבאללה יראה שהתחמושת של ישראל אוזלת, ובתגובה יחליט כי הגיע הזמן לפתוח במתקפת ענק של 150,000 רקטות וטילים על יישובי ישראל. המהלך של ביידן שוחק את ההרתעה הישראלית גם מול חיזבאללה, אומר סטפנס.
"אם זה היה קורה, אובדן החיים האזרחיים בתל אביב, בחיפה ובערים אחרות בישראל עלול להיות עצום. לביידן לא תהיה ברירה אלא לאשר העברה אווירית מסיבית של אמצעי לחימה לישראל - תוך ביטול החלטת השבוע. ואולי ארה"ב תצטרך לתמוך באופן ישיר יותר בישראל צבאית".
ומה אם ישראל בתגובה תחליט להתקרב לסין או לרוסיה? ומה אם ישראל תספק לאותן מדינות יכולות סייבר בעוד היא תחליט למדר את ארה"ב כעונש על ההתנהלות של הנשיא ביידן? במהלך של ביידן יש גם סיכון לברית החשובה עם ישראל וזה גם עלול לפגוע בביטחון הלאומי של ארה"ב, מזכיר עוד הכותב.
וגם פוליטית כמובן: "רוב ברור של האמריקאים תומכים ברמת התמיכה הנוכחית בישראל או אפילו רוצים להגדיל אותה, על פי סקר שפורסם לאחרונה ב-ABC News/Ipsos. הקיצוץ ירחיק עוד יותר את המצביעים הפרו-ישראלים ורק בחלקו יביא את המצביעים האנטי-ישראלים, שילחצו כעת על הנשיא ללכת הרבה יותר רחוק", מדגיש בעל הטור.
ומסכם: "עדיין יש זמן לנשיא לחזור בו מההחלטה הזו. נתניהו ושריו יכולים לעזור בכך שהם מוכיחים שהם נוקטים בצעדים מיידיים, גלויים ומשמעותיים כדי להרחיק את האזרחים הפלסטינים מהאזור. אבל הפסקת משלוחי נשק שמחלישה את ישראל כשהיא מתמודדת עם אויבים בחזיתות מרובות אינו ראוי לנשיא שתמיכתו הברורה והאמיצה במדינה היהודית ברגע הנמוך ביותר הייתה - וצריכה להישאר - שעתו הטובה ביותר", מסיים הכותב את דבריו.
הצגת כל התגובות