בזמן שהשורות האלו נכתבות, כלי התקשורת מדווחים על הידרדרות היחסים בין מצרים וארה"ב, לאור דרישת הנשיא דונלד טראמפ לפנות את האוכלוסייה העזתית מהרצועה. מצרים ממשיכה להחזיק כוחות בסיני ואזור הגבול עם ישראל מעבר למותר בהסכם השלום ולהגביר את נוכחותה בשטח.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
שר ההגנה המצרי ביצע סקירה של הכוחות ונשא בפניהם נאום במסגרתו קרא לחיילים וליחידות לשמור על "מוכנות טוטאלית להסלמה, ולנטרול כל איום על גבולות מצרים".
בשורות הבאות ננסה להבין למה מצרים מפרשת את תכנית ההגירה כאיום ביטחוני על ריבונותה ועד כמה קיים סף רגישות של הממשל בקהיר ביחס לציר האמריקאי ישראלי.
על סדר היום
כמעט לכל הדעות במערכת המדינית והפוליטית, פגישת נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, היתה מוצלחת מאוד בהקשר המדיני שלה.
היא גם הניבה כותרות יותר מהצפוי.
הדבר הבולט ביותר הוא הרעיון אותו הנפיק טראמפ העוסק בהגירתם של כ-2 מיליון פלסטינים מעזה למדינות אחרות בניהול אמריקני.
בסביבתו של טראמפ מתעקשים להתייחס לענין כיוזמה חשובה וחיונית להצלת האזור, אך ראש הממשלה נתניהו עצמו כינה את היוזמה כרעיון חשוב שאחרים לא הציפו אותו, רעיון משמעותו דבר שכדאי לחשוב עליו ואז לנסות לראות איך לבצע באופן מעשי אך הוא לא בהכרח משהו שכבר מעשי.
במקביל, בימים האחרונים דווח בתקשורת כי ישראל ידעה מראש על ההצהרה שטראמפ צפוי לומר בענין פינוי תושבי עזה והדברים היו מתואמים.
עם זאת, נראה שהפעם נשיא ארה"ב טראמפ, למרות ניסיונו העשיר בהובלת חזון ומדיניות פורצי דרך, הצהיר על תכנית ללא הכנה מוקדמת וללא רתימת כל הסוסים למרכבה שצריכה לדהור אל המטרה.
בשונה מתוכנית המאה או "עסקת המאה" אותה הוא הוביל בקדנציה הראשונה שלו, אז נעשתה עבודת מטה מסודרת ורחבה, הפעם הוא הפתיע את כל הגורמים המעורבים בעוצמת הרעיון, עד שנראה לרגעים שהכל נועד אולי כדי להכניס עז לחדר הדיונים, כדי להוציא אותה תמורת מתווה חליפי שיהיה מקובל על הנשיא או שמא מדובר בגחמה ופחות ברעיון אמיתי ומעשי.
מה טראמפ רוצה באמת?
פרופסור אלי פודה הנחשב מומחה ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון, מגדיר זאת כך: "הרעיונות של טראמפ הם אולי ניסיון לאמץ לוגיקה עסקית בדיפלומטיה וכחלק מטריק שבו אתה מניח הצעה קיצונית במיוחד כדי לקבל בסוף את התמורה שמלכתחילה התכוונת לה. במילותיו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול: "אני מוותר ומוותר עד שמקבלים את דעתי".
כדי להמחיש עד כמה הפערים בין הדיבורים למציאות כל כך רחבים וגדולים, מספיק לעקוב אחרי ההתנהלות של הצלע הערבית החזקה ביותר בצמידות לישראל, לה יש גבול עם רצועת עזה והיא אמורה לפי דבר טראמפ, לקלוט מאות אלפי פליטים עזתים לשטחה.
למרות הסיוע הכספי האדיר של ארה"ב למצרים, וקשרי המסחר המניבים בין הצדדים, מצרים נחשבת למעצמה צבאית אזורית. הממשק הקבוע שלה עם ישראל אינו דבר שאפשר להתעלם ממנו בשום תרחיש, ביטחוני או מדיני.
ההתנגדות הנחרצת של המצרים לתכניתו של טראמפ בנושא קליטת הפליטים העזתים, היא בעצם המבחן הגדול והמשמעותי ביותר להיתכנות המהלך.
ובמילים פשוטות: קהיר נוכחת בכל דיון ובכל תהליך הקשור לרצועת עזה והמתחולל בה, בהקשר של המעצמות המערביות בכלל ומול ישראל בפרט.
המעורבות הזו קריטית כבר עשרים שנה בכל העליות והמורדות של היחסים בין ישראל לארגונים הפועלים ברצועה, ברפיח ונצרים.
ולא בכדי השבוע טענה חברת הכנסת טלי גוטליב כי ראש המודיעין המצרי היה גורם עליו נסמך ראש השב"כ רונן בר ביחס להיערכות חמאס למתקפה על ישראל.
לגופם של דברים, הכותרת של הדברים מכריזה על ההתעניינות הרבה של מצרים בעיר עזה וסביבתה.
ההשפעה המצרית על הזירה המדינית של ישראל
באופן רשמי יש יחסים הוגנים בין מצרים הרשמית לישראל הרשמית. הפוליטיקאים והמנהיגים שם משתדלים שלא להשמיץ את ממשלת ישראל והעומד בראשה בשיחות פומביות. האינטרסים הביטחוניים נשמרים בגלל יחסים בינאישיים או בגלל שיקולים ביטחוניים כדאיים ואינטרסים מדיניים.
מצרים תלויה במידה רבה בסיוע האמריקני, ובשל כך חייבת לשמור על יחסים תקינים עם ישראל.
אך מנגד, חלק מהמנהיגים הדתיים קיצוניים הרבה יותר מהפוליטיקאים, רבים מהם תומכים בארגון החמאס באופן מוצהר.
ואם נתמקד בבעיית הפליטים העזתים - המדינות הערביות בפירוש לא מעוניינות לקלוט מספר עצום של פליטים פלסטינים מהסיבה הפשוטה שהם יזיקו תרבותית וכלכלית לכל מדינה שיגיעו אליה.
וכאשר מדובר בכבוד הערבי ותחושת העצמאות והריבונות, המצב עשוי להיות נפיץ ואם מנהיגי המערב לא יתנהלו נכון ביחס למדינות ערב, המחיר עלול להיות כואב ומיותר.
הרקע והסיבות למתיחות עם הממשל בקהיר
שגרירת ישראל במצרים לשעבר אמירה אורון ופרופ' אלי פודה, מרחיבים במאמר מקיף שפורסם באתר מכון 'מיתווים' על יחסה החשדני של מצרים לישראל למרות ההסכם המדיני ולמרות שיתופי פעולה.
לדבריהם, קיימות מספר סיבות לעוינות של הממשל המצרי בישראל, את חלקן הגדול נציין כאן.
1. התקשורת המצרית מציגה את ישראל כמדינה המסתמכת במידה רבה מידי על עוצמתה הצבאית, מה שהוביל לעיוורון וחוסר יכולת להבין את כוונות האויב, כפי שהיה באירועי פתיחת המלחמה האחרונה בשבת שמחת תורה אשתקד, בזמן מתקפת החמאס. התחושה הזו מעוררת את העולם הערבי לעוינות כלפי ישראל.
2. התקשורת המצרית מתעלמת במכוון ממעשי האלימות של חמאס ומתמקדת באסונות אזרחיים, גם כאשר ישראל לא אחראית להם באופן ישיר. כמו למשל אירועים בהם העולם הערבי הדהד את הטענה על רצח אזרחים לא מעורבים, בהם נשים וילדים, בהפצצות בתי החולים בעזה. בין היתר מדובר על האשמת ישראל בפשעי מלחמה.
3. התקשורת המצרית מציגה את ממשלת ישראל כתומכת בטרור מתמשך נגד העם הפלסטיני. בין היתר נעשה שימוש באמירה החריפה של השר לשעבר עמיחי אליהו על הצורך להטיל פצצת אטום על רצועת עזה. מלבד גינוי של משרד החוץ המצרי, פרשנים בתקשורת הדגישו כי זהו ביטוי לטרור אידיאולוגי של שרי הממשלה הישראלית.
4. מול האמירות של בכירים ודיווחים בתקשורת הישראלית על אפשרות ל"גירוש כפוי" של תושבי עזה לסיני (או ההגירה למצרים וירדן. י.ג.) התקשורת המצרית מציגה את ישראל כמי שזוממת לפגוע בביטחון הלאומי של מצרים ויציבותה הכלכלית.
הכבוד הערבי
בתוך כך, מצרים מגבירה את המאמץ לאחד את מדינות ערב בנוגע להתפתחויות ברצועת עזה, ועל פי הנחיית הנשיא א-סיסי היא פתחה בהתייעצויות לכינוס פסגת חירום של מדינות ערב בקהיר, לתיאום עמדה ערבית מאוחדת של סעודיה, איחוד האמירויות, כווית, עומאן ובחריין נגד תוכנית ההגירה של הנשיא טראמפ וקביעת חזון חלופי.
על פי דיווח בעיתון "א-שרק אל אווסט" הבוקר, המטרה היא "לדחות על הסף כל צעד שמטרתו לעקור את העם הפלסטיני מאדמתו או לעודד את העברתו למדינות אחרות מחוץ לשטחים הפלסטינים".
הפרשן לענייני ערבים, יוני בן מנחם דיווח כי מצרים מודאגת מהודעת שר הביטחון ישראל כ"ץ שהנחה את צה"ל להכין תוכנית לפינוי מרצון של תושבי רצועת עזה, ולאפשר להם ליהנות מחופש יציאה והגירה כפי שנהוג בכל מקום בעולם.
חברי פרלמנט במצרים דורשים כי פסגת החירום הערבית חייבת לפתח תוכנית לבנייה מחדש של רצועת עזה כחלופה לתוכנית ההגירה של הנשיא טראמפ, ולכונן מחדש קונצנזוס ערבי לגבי מי ייצג את הפלסטינים בכל משא ומתן עתידי לשלום כדי להציג עמדה אחידה של מנהיגי ערב בפגישותיהם עם נשיא ארה"ב בוושינגטון.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בסופו של יום, היציבות האזורית דורשת מאמץ כפול ושיתוף פעולה הדוק ומדוייק של ישראל ומצרים לטובת שמירת הסדר האזורי והמאמץ לפתור את בעיית הפליטים הפלסטינים שמהווה מטרד של ממש על מדינות ערב אך לא פחות מכך על ישראל.
תודה מיוחדת למכון 'מיתווים', המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ציטוט מהמאמר של פרופסור אלי פודה והשגרירה לשעבר אמירה אורון, תחת הכותרת: "שלום קר מתקרר, המלחמה בעזה מערערת את היחסים בין ישראל למצרים"