רקע: כמו כל אירוע או מגמה בעולם, גם התמורות האחרונות בונצואלה משפיעות על העם היהודי - בייחוד על הקהילה היהודית בונצואלה עצמה.
ונצואלה (או בשמה הרשמי, הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה), היא מדינה בצפונה של אמריקה הדרומית. אוכלוסייתה היהודית עמדה בעבר על כ-25,000, אך בשנים האחרונות היא התמעטה מאד בשל הגירה שלילית, והקהילה מונה כיום בין 4,000 ל-7,000 יהודים בלבד, שרובם מתגוררים בעיר הבירה, קראקס.
אם לא די בכך, בשבועות האחרונים מתמודדת הקהילה היהודית, יחד עם שאר אזרחי המדינה, עם המצב הפוליטי: לאחר שנים של מיתון וקושי כלכלי, הכריז מנהיג האופוזיציה חואן גואידו על עצמו כנשיא - זאת תוך כדי כהונתו של הנשיא ניקולאס מאדורו.
מאדורו, המכהן זה שנים כנשיא, אינו משלים עם ניסיון ההפיכה - שזוכה לגיבוי מצד מנהיגים רבים, ביניהם נשיא ארה"ב טראמפ וראש ממשלת ישראל נתניהו - ונחוש להמשיך לשבת על כס הנשיאות. במקביל, אלפים שיוצאים בשנה האחרונה לרחובות להפגין נגד יוקר המחיה והשלטון המכהן, נלחמים בכוחות הביטחון ובתומכי הנשיא - כאשר רבים מצאו את מותם.
בתוך כל הכאוס הקיים, שוחחנו עם הגאון הרב דוד שוקרון, רב חרדי המנהיג את קהילת 'אור תורה' בבירה קראקס.
"קהילת קראקס היתה קהילה לתפארת, קהילה גדלה ומתברכת, אחת הקהילות הגדולות של דרום אמריקה", פותח הרב שוקרון.
"אחת ההרגשות הכי קשות שיש, היא שהרבה משפחות עזבו את קהילתנו; אבל עדיין ממשיכים פה. עדיין יש את התקווה שהקהילה תחזור להיות מה שהיא היתה".
איך אתם מרגישים בתקופה האחרונה עם המהומות במדינה?
"אני חושב שזו לא שאלה שמתייחסת דווקא ליהודים. ונצואלה היא מדינה שהקב"ה נתן בה ברכה עצומה. היא מדינה יפה מצד הטבע, ומאד עשירה. היא מדינה של אנשים חמימים, אנשים טובים.
"רואי העתידות של שנות ה-70 צפו שונצואלה בודאי תהיה אחת המדינות הכי חזקות בדרום אמריקה. אבל בעוונותינו הרבים, במצב הקיים הדברים לא יצאו כמו שצפו; המצב הוא מאד מאד קשה. יש דברים בסיסיים, שבעיקרון קל להשיג אותם, דברים ששייכים בזכות לכל תושב ותושב, אבל בתקופה האחרונה הם מגיעים בקושי אדיר. הבריאות, האוכל, הביטחון, הכלכלה. אין יציבות בכלכלה, כל יום המחירים משתנים, עולים כל הזמן.
"אחד הדברים שהכי קשה לראות, זה בני אדם שירדו ממדרגתם, אנשים בלי בית, בלי משפחה, שמסתובבים ברחוב. הרבה אנשים במצב של עניות".
כמה המצב הזה מורגש בקהילה היהודית?
"ברוך ה', בקהילתנו, ברוב הבתים שלנו, עדיין שולחננו מלא כל טוב, אבל זה שיכולים להשיג זה לא אומר שקל להשיג.
"התרגלנו לא לצאת, התרגלנו לקנות במחיר יותר גבוה, התרגלנו לעשות שורות בשוק או בסופר כדי לקנות דברים, התרגלנו להתקשר לחבר שישיג לך, אבל ברוך ה' יש לנו הכל".
מה הדברים שמקשים משמעותית על החיים בונצואלה?
"המצב הבטחוני. ואני מתכוון לביטחון האישי. התרגלנו לשמוע שבכל סוף שבוע יש כמות של הרוגים, כי זו מדינה שנמצאת במלחמה. הסיבה שאנשים עוזבים את ונצואלה, זה לא מצד הפוליטיקה אלא מצד מצב הביטחון האישי.
"ערך החיים פה בונצואלה זול. התרגלנו לא לצאת הרבה, בוודאי לא לטייל בלילה. יוצאים בלילה אך ורק לדבר מאד הכרחי. גם ביום, יוצאים עם ארבע עיניים. יש לנו חיים, יוצאים כל יום, אבל תמיד בארבע עיניים. מחפשים להיות שמורים.
"בכל יום ראשון יש פה חופש אז יוצאים לטייל עם הילדים. הילדים צריכים את זה. אבל יוצאים תמיד לפארק, למקומות ציבוריים. לכל דבר אדם מתרגל. גם לחיות ככה", מסכם הרב.
האם עד כה היה חופש דת וכבוד כלפי היהודים, והאם זה ימשיך הלאה?
"קהילתנו היא אותה קהילה שהיתה פעם, ותמשיך להיות אותה קהילה. לא קיבלנו איומים מהממשלה. צריך לומר שכמה פעמים גם קיבלנו ממנה עזרה. הרבה פעמים המשטרה נותנת לנו שירות ביטחון בימים הנוראים, וגם מסייעת לנו להביא לפני פסח את כל המאכלים הכשרים לפסח.
"אני לא אומר שהממשלה הקיימת אוהבת את העם הישראלי, אבל אין להם שום התנגדות לעם היהודי. כמו כל קהילה יהודית בחו"ל, אנחנו תמיד חיים עם פרנויה. יהודי בחו"ל הוא תמיד טארגט (מטרה), הוא במרכז הטארגט.
"אבל הקהילה פועלת בחופשיות. בית כנסת, בתי ספר, מועדון ראשי של הקהילה ואפילו מסעדות כשרות. הממשלה לא ציונית, אבל היא מאד מכבדת את העם היהודי והדת היהודית.
"הרבה אנשים כאן, אין להם ידיעה מה זה יהודים. לפעמים מתבלבלים ולא יודעים מי הם יהודים ומי הם ערבים. הם חושבים שכולם מאותו אזור. אני נולדתי פה בונצואלה, ומאז הלכתי תמיד עם כיפה. אנחנו חיים את היהדות שלנו בחופשיות".
האם הקהילה היהודית נוקטת צד פוליטי מסויים?
"זו שאלה קשה, ושאלה מסוכנת, שאני לא יכול לענות עליה במאת האחוזים. אני יכול לומר: הדברים מדברים בעד עצמם, אנשים רוצים שינוי במצב הקיים. לא אכפת להם מאיפה וממי זה בא: האנשים פה רוצים שהמצב ישתנה. שהדברים יחזרו להיות רגילים, כמו בכל מדינה בעולם. אם זה נקרא ממשלה או אופוזיציה, זה לא מעניין אותנו.
"קהילה חכמה, צריכה ליצור קשר עם כל ממשלה שהיא, כדי לאפשר את החיים כקהילה בחו"ל.
"כמובן שיש חילוקי דעות, כמו בכל מקום. יש שמדברים על מצב טוב שהם חיים בו, יש שמדברים על פוליטיקה. אבל יהודי לא צריך להכניס את ראשו לפוליטיקה. יהודי צריך לדאוג לטובת קהילתו ועמו. כך עשו אבותינו לאורך ההיסטוריה.
"רוצים שהקהילה תחזור להיות מה שהיתה פעם. היא היתה קהילה פורחת, קהילה עם הרבה אנשים, דוגמה לכל קהילות דרום-אמריקה וגם לקהילות רבות בעולם. אלו שעבדו בקהילה שלנו, התקבלו בקהילות העולם כאנשים מלומדים, שיודעים להדריך קהילות".