נאמר בפרשה, ויקחו אליך שמן זית זך. מקשה הרמב"ן, מדוע נצטוו בני ישראל להביא קודם את השמן אל משה רבנו, מה שלא נצטוו בשאר המלאכות. שהרי נאמר, והם ייקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש (שמות כח). וכי הביאו לו את הדברים בתור חומר גלם?
הלא הם יצרו קודם את הדברים והביאו לו אותם מוגמרים, שנאמר, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה'. אם כך מדוע דווקא את השמן הוצרכו להביאו קודם אל משה.
משיב הרמב"ן: ל"ביקורת”. כלומר, משה היה קובע אם אכן זהו שמן זית זך.
בספרים רבים כתבו שדברי הרמב"ן הם בגדר פלא. שהרי איזו ביקורת תהיה למשה רבנו על השמן? הלא אם באים אליו יהודים ואומרים שזהו שמן שהופק מהטיפה הראשונה, מה יוכל לבקר? ועוד מדוע אהרן הכהן שהוא מטיב את הנרות לא יבדוק האם השמן זית הוא אם לאו?
שמן מסמל על חכם בחכמה
הנציב מוולוז'ין זיע"א כותב שהרי השמן מסמל את הזיכרון והחכמה, לא די בכך שיהיה לך שמן זית זך, אלא אתה נדרש להביא אותו אל משה רבנו. כלומר, אם יש לאדם גישה חדשה או דרך בלימוד התורה, הוא צריך את ההסכמה של משה. משה רבנו שבכל דור ודור.
וכדברי הסבא מקלם זיע"א אומר, אמנם ישנם 48 קנייני תורה אבל הם לא מספיקים. הם רק פתיחה של 'ברוך שבחר בהם ובמשנתם'. עיקר הקניין הוא ללמוד ממי שהקב"ה מעביר דרכם את התורה. בגמ' מובא, כל העונה אמן בכל כוחו פותחים
"אליך" - לשון יחיד
רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ביאר מדוע נאמר רק בשמן למאור לשון יחיד, ואילו בשאר תרומות המשכן נאמר לשון רבים?
ונראה לפרש כי דבר ידוע הוא כשרוצים להתרים אנשים לבנין ישיבה יש הרבה קופצים והעיקר שבנין הישיבה יקרא על שמם ברכת אברהם ברכת משה וכדו' אבל אח"כ כשהבנין עומד על תילו ובאים לאותם האנשים ואומרים להם התלמידים צריכים לחם וחלב אין קופצים על מצוה זו והטעם לכך הוא שיש קושי מיוחד באוכל שצריך לתת יום ביום אבל העמדת הבנין דורש תרומה חד פעמית כך על בנין המשכן שיהיו עליו הרבה קופצים נצטוו כולם ויקחו לי תרומה אבל שמן למנורה שצריך לתת כל יום ואין הרבה מתנדבים נאמר בלשון יחיד ויקחו אליך שמן זית .