פרשתן (שלח) עוסקת בשבח הפירות מתוצרת הארץ, משה רבינו מבקש מן המרגלים שבכנסיתם לארץ גם יבאו למדבר מפירות ארץ ישראל ואכן המרגלים טרחו ונשאו על שכמם אשכול ענבים תאנה ורימון כדי להראות לעם ישראל את תנובת הארץ המובטחת.
המעניין הוא שלגבי משה רבנו עצמו כך על פי הגמרא, דווקא עניין פירות הארץ נדחה לעומת דברים חשובים הרבה יותר.
וכך אומרת לנו הגמרא במסכת סוטה: דרש רב שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו להיכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך?
אלא כך אמר משה רבנו, הרבה מצוות נצטוו ישראל שאינן מתקיימות אלא בא"י, אכנס לארץ כדי שיתקיימו על ידי.
נוסח הברכה
לשון הגמרא "לאכול מפריה" ולשבוע מטובה" מוכר לנו, הרי הוא הנוסח שאנו אומרים בברכה אחרונה מעין שלוש:
בָּרוּךְ אַתָּה וגו' מֶלֶךְ הָעוֹלָם עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ.
לפי דברי הגמרא הרי שדווקא מדברים כאלה נזהר משה רבנו - הרי הכניסה לארץ ישראל היא למהות אחרת של מצוות ועבודת ה' ולא כחלילה לאכול ולשבוע. א"כ מדוע אותו נוסח מופיע במטבע ברכות הנהנים שתיקנו חז"ל?
ואכן רבנו הטור כתב (או"ח סי' רח) בשם הסמ"ג שאין לומר בברכת מעין שלוש "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" דאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה, אלא לקיים את מצות התלויות בה.
תירוץ הב"ח
אך המעיין בב"ח ימצא נחת. שם במקום כותב רבנו הב"ח דברים נפלאים אודות פירות ארץ ישראל. ובין דבריו הוא כותב שם – שכיון שארץ ישראל נתקדשה בקדושת הארץ העליונה, וקדושה זו משפיעה גם על הפירות, ובאכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה המשפיע עלינו קדושה וטהרה ע"כ.
תירוץ מרן הבית יוסף
הבית יוסף תירץ את סתירת נוסח ברכת מעין שלוש עם הגמרא דלעיל בכך, שאין הכוונה לאכול מפריה ולשבוע מטובה שעיקר תכלית העלייה לארץ ישראל היא עבור כך. אלא עיקר הכוונה על המילים שאח"כ "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה" שזהו תכלית נוסח הברכה. והיות שאי אפשר לברך בקדושה בלי אכילה ושביעה שפיר שייך לשון שכזה.
התירוץ של הרב מבריסק
הגרי"ז מבריסק זצ"ל תירץ שהפירות בברכת מעין שלוש אלו פירות ירושלים, שכן משמע מלשון הברכה 'ובנה ירושלים עיר הקודש' והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונאכל מפריה...
והקשה הרב מבריסק פירות בירושלים?
הרי קיימא לן שאין נוטעים אילנות פרי בירושלים(1)? אלא מבאר הרב, כאן מדובר בפירות מעשר שני או נטע רבעי שנאכלים רק בירושלים ולא במקום אחר ולכן אלו פירות נקראים פירות ירושליםו בהם שייך לאכול ולשבוע כי מקיימים בהם מצווה מן התורה.
החקירה בין סימן לסיבה
אם כבר הזכרנו את התירוץ של בריסק יש טעם לציין תירוץ נוסף שמתאים לשיטתם. הרי ידועה החקירה הלמדנית כיצד מגדירים ומחלקים דינים, האם מחמת הסיבה או מחמת הסימן.
אפשר לקרוא את נוסח ברכת מעין שלש ולומר הסיבה שאני נכנס לא"י היא כדי לאכול מפריה ולשבוע מטובה. וניתן לומר שהאכילה מפריה והשביעה הם סימן. כי ארץ ישראל נותנת פירותיה רק למי שמקיים את מצוות ה' אז הוא זוכה לאכול מפריה ולשבוע מטובה שאם לא כן הארץ אינה מתברכת ומקיאה את יושביה. א"כ הנוסח נוסח מעין שלוש הוא סימן שאנו עושים רצונו של מקום ולראייה אנו אוכלים פירות הארץ ושבעים ממנה.
(1) שם (פ"ב, ב) עשרה דברים נאמרו בירושלים ואין עושין בה גנות ופרדסות, חוץ מגנות וורדין שהיו בירושלים מימות נביאים הראשונים.