1:
לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנים, בערב שביעי של פסח, הוציא הקב״ה את ישראל ממצרים.
כעבור זמן לא רב מצאו ישראל עצמם במצב לא קל.
מאחוריהם דולקים חיילות מצרים, ומלפניהם הולך ומתקרב ״ים סוף״.
מצב זה גרם לחרדה ובלבול גדול בישראל.
משה רבנו מנסה למצוא פתרון, ״ויאמר משה אל העם אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה׳ אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותה עוד עד עולם״.
משה רבנו אומר להם לבטוח בקב״ה ולהתאזר עוד קצת בסבלנות, אך ישראל חלוקים בדעתם מה עליהם לעשות במצב שנוצר.
בירושלמי במסכת ״תענית״ כתוב:
״תניא, ארבע כתות נעשו לאבותינו על הים, אחת אומרת ניפול לים, אחת אומרת נחזור למצרים, אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה ואחת אומרת נצווח כנגדן״.
זו שאמרה ״ניפול לים״ - אמר להם משה: ״התיצבו וראו את ישועת ה׳״.
זו שאמרה ״נחזור למצרים״ - אמר להם ״כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם״.
זו שאמרה ״נעשה עמהם מלחמה״ - אמר להם, ״ה׳ ילחם לכם״.
וזו שאמרה ״נצווח כנגדן״ - אמר להם ״ואתם תחרישון״.
2:
בזכות נשים צדקניות.
לאחר ״קריעת ים סוף״ ו״שירת הים״ כתוב: ״ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, ותען להם מרים שירו לה׳ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים״.
קשה, מדוע כתוב ״ותען״, הרי לא מוזכר שמישהו שאל את מרים איזו שהיא שאלה?
עוד קשה, מדוע כתוב: ותען ״להם״ (להם - לגברים) הרי לכאורה מרים שרה לנשים בלבד, לא לגברים, ואם שאלו אותה שאלה, היו אלו הנשים ששאלו, ואם כן היה צריך להיות כתוב ״ותען ״להן״ (לנשים).
בעקבות מצבם החדש של עם ישראל כבני חורין והליכתם לקראת הר סיני וקבלת התורה, אסף משה את עם ישראל ושר איתם ביחד את שירת הים.
כשראו הגברים שמרים מתחילה לעשות שירת הודיה משלה לנשות ישראל פנו אליה בשאלה.
הרי בסיס השמחה הגדולה של עם ישראל הוא הליכתם לקראת קבלת התורה שעליו נשות ישראל לא מצוות, ואם כן שאלו אותה על מה בדיוק היא הולכת לשיר??
עכשיו מובן מה שכתוב ״ותען להם״, ענתה על שאלה זו, וענתה להם, לגברים, ולא להן.
ענתה להם מרים: ״אשירה לה׳ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים״, ועל פסוק זה שאלה, מדוע נענש הסוס, מדוע נגזר עליו לטבוע? הרי הוא בסך הכל דוהר לאן שהרוכב מוביל אותו?
הסבירה מרים, מאותו שורש שהסוס נענש על עצם עזרתו לרוכב, זוכות גם הנשים על זה שעוזרות לבעליהן ללמוד תורה, על זה שכרן גדול.
אם כן אכן ראוי היה למרים הנביאה לשיר ולשמוח ביחד עם נשות ישראל הצדיקות על עתידן לקבל את התורה.
3:
לפי דברים אלו אפשר יהיה להבין את זה האמור ב״שיר השירים״: ״כסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי״.
כמו שהסוס עזר לרוכבו לעשות עבירה ולכן נענש, כך נשות ישראל הצדיקות בתמיכתן בלימוד התורה של בעליהן מקבלות שכר גדול ממש כאילו הן בעצמן למדו תורה.
מועדים לשמחה
עמירן דביר (דבורקין) הלוי.