"יש לי כיתה טובה"- "יש לי שכונה גרועה"- וכו' משפטים כאלו אנו שומעים בלי סוף, פעמים רבות אנו מביטים על העולם שסביבנו במבט של קבוצות קולקטיביות, כביכול כולם מקשה אחת, בעיקר זה מתרחש כתגובה לרגש קיצוני, כאשר אדם נפגע בבית הכנסת לדוגמא אז מתפללי בית הכנסת הופכים לאנשים רעים, וכן על זה הדרך, ישנם רגעים שאנו מביטים אל העולם כעל קבוצת אנשים הפועלת לאורו של רעיון משותף אחד לטוב ולמוטב.
לא פעם אנו פוגשים בילד שואלים אותו יש לך חברים טובים בכיתה והתשובה שלו תהיה: אין לי חברים בכתה הזו, תשובה כוללנית וחדה, אבל כאשר תתחיל לפרוט לו אחד אחד בשמות גם הוא יודה שיש כאלו שבעצם הם בסדר והם כן חברים שלו.
"אתה חרדי חריג חבל שלא כולם כמוך" משפט ששומעים בדרך כלל מתנדבי הארגונים השונים לאחר שסייעו לאדם שאינו מהמגזר, ואז אתה שואל אותו: עם כמה חרדים דיברת עד היום? "אתה הראשון"! או "כשהייתי בבית חב"ד בהודו" נו אני שואל ואיך היה שם "מלאכים האנשים שם" ופה אני ישיב לו במתמטיקה פשוטה שגם מי שלא למד את מקצועות הליב"ה יכול לשאול "אז אם גם אני חריג וגם ההם מהודו אז כל החרדי שאתה מכיר הם חריגים וטובים אז מי אמר לך שיש חרדים לא טובים?" (התקשורת...)
במבט שכולל קבוצות שלמם קל לנו לתת דיאגנוזות על ציבורים שלמים, חטא ההכללה הוא חטא נוראי פוגעני שיש בו רק רע, אבל זה נותן הנחה למי שמחפש את החיים הקלים ומתקשה להתמודד עם סיטואציה שהוא נצרך לבצע מאמץ של אבחנה, וכך בקלות נשמע: "כל החרדים גנבים" וכן על זה הדרך.
עד כמה שהדברים האלו נשמעים סוריאליסטים וככאלו שאינם שייכים לנו, כנראה שאנחנו עמוק שם בחטא ההכללה ובטעות הגורלית הזו.
כבר בספר בראשית אנו פוגשים בדבריו של הרש"ר הירש הנוקבים על הטעות של יצחק אבינו שמושיב באותו ספסל הלימודים את יעקב ועשיו, "חנוך לנער על פי דרכו" זועק הרש"ר הירש, הם זקוקים לבתי ספר שונים אפילו שהם תאומים, מי יודע ממשיך הרש"ר, אולי חלק גדול מהצרות ההיסטוריות של עם ישראל מתרחשים בגלל טעות זו!
הבעיה היא שאנחנו פעמים רבות לא לומדים מטעויות, כמה כואב לפגוש הורים בוכים ושבורים מול נער שנאלץ לעשות את המסלול הקבוע בחוק המשפחתי קהילתי שלו תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, רק שאצלו זה הוביל בסוף להמשך של: כיכר החתולות ובתי קולנוע ולחתוך פיצות בשעות הערב לאחר שינת יום ארוכה, וכשאתה שואל אותם הרי ראיתם שהוא שונה הוא לא מסוגל ללמוד גמרא יום שלם?! הם עונים: כי זה המסלול אצלינו....
זה לא סיפור נדיר, אלו מעשים שבכל יום, לאחרונה פגשתי באחד ממסלולי הגמילה המוכרים זוג הורים ממשפחות העלית בציבור החרדי הם התחמקו ממני אך לבסוף גם ביקשו טרמפ, וכששאלתי אותם איך הבת שלהם מהסמינרים הטובים ביותר הגיע לצורך לגמילה מאלכוהול (הגרוע מסמים!) הם ענו "לא שמנו לב לנורות האזהרה שהיא הדליקה לנו היא כנראה הייתה צריכה מסגרת אחרת יותר פרטנית ומכילה שיראו אותה" הם בכו ואני בכיתי, הם בכו על אבלם ואני בכיתי כי זה אותו סיפור שאני שומע באותו יום פעם שניה על אנשים שונים.
ישנם הרבה סיבות למה הגענו להידבקות עדר שכזו, ואינני מחפש להיות המוכיח בשער בת רבים, אך כנראה שהדם אינו על ידיהם של ההורים התמימים הללו אלא יותר על השופרות המנגנים סביבם במנגינות מצמררות המפחידות מסטיגמות ורגישות יתר ומיותרת למושגים שהם פרות קדושות ומקודשות כאשר אין בתוכנם כלום לבד משרבוב מושגי עבר שאינם רלוונטיים לדורינו ומסתמכים על ציטוטים ומקורות שיצאו מהקשרם. אבסורדי אך מציאותי וכואב!
חוסר היכולת לראות כל ילד/ נער/ אדם, כבעל צורך אינדיבידואלי המדגיש את הפרט וחייו כפרט וכגישה המנוגדת לקולקטיביזם הרואה בקבוצת אנשים כמקשה בעל אופי וצורך זהה, היא הסיבה לאכזבה של נערים/ות רבים שלא מוצאים את חיבורם לאורח החיים אותו הוריהם מתפללים להנחילם.
ככל שנבין את הזכות לחיים פרטים של כל נער/ה עם אופי חינוכי ותוכנית חיים המותאמת עבורו, נצליח לחבר אותם יותר ויותר לחינוך והערכים שנייחל להביא אותם אליהם.
בפרשת השבוע במדבר, אנו פוגשים את מפקד עם ישראל, ורש"י במקום מבאר שזה מגיע ממקום של אהבת הבורא יתברך לבניו ולכן הוא מונה שוב ושוב וכבר לא בפעם הראשונה באותה שנה, אך כאשר דוד המלך עושה מפקד שכזה כמה מאות שנים אחר כך זה גורם ל70.000 איש מישראל למות, ולכאורה מה ההבדל ביניהם?
צריך להבין שכל מפקד שכזה היה טקס משמעותי כל אחד עבר ומנו אותו ואת שם אבותיו וכך היה נספר, מעמד שכזה הרואה כל אחד ואחד כמספר בפני עצמו, הוא מפקד ראוי המבטא אהבה "כי תשא את ראש בני ישראל" רק אם תשא ותרים אחד אחד מהראשים של עם ישראל אז "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" אבל דוד המלך שסופר בקבוצה מביא למגיפה נוראה בעם ישראל.
ספירה של עם ישראל לא יכול להיעשות בקבוצה כזו שיכולה לגרום ליהודי לחשוב אני בעצם כלום אבל אני חלק מקבוצה גדולה, לא! לא זו דרכה של היהדות! היהדות רואה בכל אדם בעל משמעות בפני עצמו עד שיגיד "בשבילי נברא העולם".
אין ערך לקבוצה שלא בנויה מיחידים רבים! ולכך כאשר רואים קבוצה גדולה מעם ישראל מברכים "ברוך חכם ארזים" ולמה לא אומרים חכמי ארזים בלשון רבים, כי הערך בקבוצה גדולה היא היכולת לראות כל פרט בה כערך בפני עצמו, כחכם בפני עצמו- כמבואר במדרש רבה:
"הלכה, אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם חכם הרזים. כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו..."
אם נשכיל לראות כל תלמיד/ה בן/בת בערך בפני עצמו שבשבילו נברא העולם, נזכה לבנות בנין עולם.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין