בדיחה מפורסמת מספרת כך:
יהודי נרגש הגיע לבית הכנסת, בת נולדה לו. הגבאי המסור כיבד אותו בעליה לתורה, כשמיד לאחריה "מי שברך . . ויקרא שמה בישראל . ." האב המאושר לא מהסס ואומר בקול רם "שירה". אחרי שהסתיימה התפילה פונה הגבאי לאב הטרי: שמא תואיל לספר לנו, למה קראת לביתך "שירה"? שהרי השבת "שבת שירה", עונה האב הנרגש.
מזל - פולט הגבאי - שהיא לא נולדה ב"שבת פרה".
אנחנו הגברים מתלוצצים לפעמים על חשבון הנשים, אבל כמו שאומר הפתגם: "צוחק מי שצוחק אחרון". מתברר שהנשים עולות עלינו - הגברים - בכל כך הרבה דברים טובים. הפרשה שלנו היא סמל ומופת לכוח הנשי. כבר בכותרת של השבת "שבת שירה" רואים את מעלת האשה, שירה זה בלשון נקבה, למה קוראים לשבת "שבת שירה"? מתברר שעיקר "שירת הים" היתה בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור.
אמנם "שירת הים" שרו כל עם ישראל, הן הגברים והן הנשים. ואמנם שירת הנשים נזכרת רק אחרי שירת בני ישראל, והיא כוללת רק שני פסוקים בלבד, אך מסתבר בכל זאת ששירת הנשים עולה על שירת הגברים עשרת מונים.
"ותצאנה כל הנשים אחריה (אחרי מרים) בתופים ובמחולות", מאיפה היה להם תופים? מסתבר (כך לפי הגמרא) שעוד בהיותם במצרים, בזמן שהגברים היו עסוקים לקטר ולרטון "ירא ה' וישפוט . . אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו . . ", הנשים התכוננו לקראת הגאולה. הן - הנשים הצדקניות - 'אשכרה' הכינו תופים לקראת הגאולה, כי הן היו בטוחות ש"הנה הנה משיח בא".
"ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה". ולמה נקרא שמה מרים? אומר המדרש: על שם המרירות. מרים הנביאה "אחות אהרן" אומר לנו רש"י שהיא התנבאה עוד בהיותה אחות אהרן (קרי: לפי שמשה נולד) "עתידה אימי שתלד בן זכר שיושיע את עם ישראל". והגמרא (סוטה יג:) מספרת שכאשר נולד משה, התמלא כל הבית אור, ובא אביה של מרים, הלא הוא עמרם, גדול הדור ההוא, ונשקה (למרים) על ראשה, ואמר לה: "ביתי נתקיימה נבואתך".
אי אי אי, אח"כ כאשר זרקו את משה ליאור, מספרת הגמרא, בא אביה וטפחה על ראשה (בעברית של ימינו: הוריד לה כאפה) ואמר לה: "ביתי, היכן נבואתך"?
"מרים", על שם המרירות. שמונים שנה חיכתה מרים לראות את נבואתה יורדת לעולם הזה. שמונים שנה בהם עמדה מרים מרחוק "לדעה מה יעשה לו" מה יהיה על סוף נבואתה. מרים לא מתייאשת, היא מאמינה בנבואה. וכגודל האמונה כך גודל הכאב והקושי, משל לאדם הבטוח בצדקת דרכו, אך כל הסובבים אותו בזים ולא מאמינים לדבריו, הנה אפילו אביה הרחום, עמרם, הצדיק הגדול ("מת בעטיו ל נחש") גדול הדור רבן של כל בני הגולה במצרים נתן לה סטירה, "טפחה על ראשה", איזו השפלה, איזה כאב, מה עם הנבואה. אך מרים מכינה את ה"תוף מרים", היא מתכוננת לקראת הגאולה. "בוא יבוא לא יאחר" "ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו".
שתי "שירות" יש בנביא, "שירת דוד" ו"שירת דבורה". בהמשך לשירת הים, אך טבעי היה שנקרא את "שירת דוד" כהפטרה. אך לא, חכמיזו ז"ל בחרו לשירת הים את הפטרת "שירת דבורה".
וזאת למה?
מסביר הרבי מליובאוויטש :
זאת כמובן, בגלל מעלת שירת הנשים. דבורה מסמלת את הכוח הנשי, גם יעל שבהפטרה מסמלת מהי לביאה יהודייה, "תבורך מנשים יעל". אך דבורה מציינת את מעלתה "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל". דבורה הנביאה מלמדת אותנו שמעלתה העיקרית של אמא יהודיה להיות "אם בישראל".
שמעתי בשיעור מר' מיילך בידרמן בשם אחד הצדיקים שאמר, שבחטא העגל גם היו תופים ומחולות, ושם לא השתתפו הנשים רק הגברים. זאת למה? כי כאשר יש התלהבות ושמחה "תופים ומחולות" בקדושה/שירת הים, אז אין התלהבות בקליפה/חטא העגל.
ומזה המסקנה: לנשים יש מעלות רבות, כאשר השתיים העיקריות הן הולדת ילדים וגידולם, ואמונה פשוטה תמימה וטהורה.
חשוב לציין ולהדגיש:
בדור האחרון קמו להן תנועות בלבול גדולות המכנות את עצמן "פמניסטיות".
התנועות הפמניסטיות מנסות לייצר מצג שווא כאילו הן באות להעניק כח לאשה, להציל את האשה העלובה מהקוזאק הגברי, משל כל גבר הוא דיקטטור, והן - התנועות הפמניסטיות - יעניקו לאשה שיוויון מגדרי וכל שאר המרעין בישין שלהם.
מה נוצר מכל התנועות הללו? האשה טוענת: אני רוצה קריירה, ניחא. אבל זה מתקדם, האשה טוענת: "מה אני מכונת ילדים"??? ומזה השתלשל עוד שהצליחו לפרק מאות ואלפי משפחות בשם הערך העליון "שיוויון מגדרי" (ר"ל) שהאשה תהיה כמו גבר.
שימו לב: המעלה העיקרית שדבורה ראתה לציין בהפטרה שלנו "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", הגבר הרי לא יכול ליצור חיים, האשה כן. הילד הכי קטן, שווה הרבה יותר מהמכונה הכי משוכללת על כדור הארץ. וכאן מגיעה הפמניסטית וטוענת: מה אני מכונת ילדים??? היא זונחת את מעלתה העיקרית לטובת קריירה מפוקפקת. ולא, אין בעיה לפתח קריירה, אך זאת צריכה להיות טפילה ומשנית למעלה העיקרית של הקריירה בהבאת ילדים ובחינוכם לתורה עבודה ויראה.
לאמא ("אַ אידישע מאמע") יש את הרגש הנכון והעדין לפנות אל הילד ולדבר אליו. הנשים הצדקניות שבאותו הדור, הם הקימו את "מוסד המשפחה". כך מספרים חז"ל שהגברים רצו למעט את הילודה, החל מעמרם שפרש מאשתו (בעקבות גזירת פרעה). הגיעה מרים והביאה נבואה: "עתידה אימי שתלד בן זכר, שיושיע את ישראל". הלכו הנשים ו(כך לפי הגמרא) פיתו את בעליהן, ושידלו אותם "בין המשפתיים".
אמרו חז"ל, הדור של הגאולה הוא גלגולו של הדור היוצא ממצרים. רבותיי, דור הגאולה זה אנחנו, כאן ועכשיו. והמסקנה העולה מכל האמור: עלינו להבין ולהפנים את מעלת האשה, היא היו"רית של "מוסד המשפחה היהודית". ועם ההבנה הזו ללכת אל נשות ישראל הצדקניות ולבנות עוד ועוד משפחות בישראל, להפרות ולהרבות את עם ישראל, ו"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף", כל ילד יהודי הוא זרז אמיתי לקראת הגאולה האמיתית והשלימה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com