ימים אלו של חודש אב, הם ימי המעבר של תלמידינו וילדינו. כל אחד מהם מבצע מעבר, מי מהם משמעותי יותר ומי מהם קל יותר – אך כללו של דבר, הם נמצאים בסיומו של שלב אחד ובהכנה לקראת השלב הבא בחייהם.
נכון, הקיץ האחרון לא בדיוק העניק לנו כמחנכים את ההזדמנות להביא לידי ביטוי מספק את ההכנה הגדולה של החניכים, ואת השקעה הנדרשת, על מנת להובילם בבטיחות יד ביד לחציית שנת הלימודים תש"פ אל עבר גדת שנת תשפ"א. הקיץ האחרון היה גדוש בתהפוכות עולם, שיבוש סדרי החיים וסדרי הלימוד והתאפיין בחוסר יציבות סיסטמתית.
המערכת הביתית - אמנם יתרונות רבים לה, ופעמים רבות אף עולים יתרונותיה החינוכיים של המערכת הביתית על כל מערכת חינוך אחרת. אולם טבע העולם הוא, שמסירת ילדינו למערכת החינוכית – כוללת בתוכה את ההכנה הנדרשת לחציית השנתונים.
מסיימי כיתות ח' - עולים לישיבה קטנה, עבורם זו מהפכה של ממש מימי הילדות לימי הבחרות - הם הופכים בראש חודש אלול מילדים לבחורי ישיבה, עוטים על עצמם את החליפות והכובעים – מבחינה חיצונית, אך משנים את סדר יומם ואת פלטפורמת החינוך שאליה הורגלו עד היום - מן הקצה אל הקצה.
מסיימי הישיבות הקטנות עושים את המעבר לישיבות הגדולות ומקבלים סוג של עצמאות לימודית – לא יותר שיעורים ארוכים וסדר של חזרה, אלא סדרי לימוד ארוכים ושיעורים קצרים, עצמאות מחייבת שמטרתה להפוך את התלמידים – ללומדים!
אך גם בתוך המסגרות, כל תלמיד שעולה כיתה, עובר שינוי והתקדמות בתהליך החינוכי התורני שמעלה את ילדינו שלב אחר שלב אל עבר פסגות השלימות הנכספת לדמותו של 'בן תורה', החל מלמידת האותיות בכיתת הגן בגיל 3, לימוד המשניות בכיתה א', דרך פרק אלו מציאות בכיתה ג', הראשונים והאחרונים לקראת הישיבה הקטנה, ועד ל'חבורות' שכותבים בחורי הישיבות הגדולות והחיבורים התורניים העמוקים של האברכים – תפארת שבהוד!
חידושים ועדכונים על מפתן הכניסה
על מפתן הכניסה לכל שלב בחיים, ובוודאי בשנים שבהם הכניסה מהווה שינוי של ממש, קיים הצורך לחדד שוב את נהלי החיים, לשנן מחדש את המשימות, להגדיר את המטרות, להניח על השולחן את שלל הכלים שנרכשו עד כה, ולהוסיף עליהם את הכלים הנדרשים לצורך ההתמודדות הבאה, האתגר הקרוב – ומימוש המטרות והשאיפות.
שני המרכיבים חשובים על מפתן הכניסה, החזרה על הדברים החשובים שכבר שמענו ולמדנו עליהם, והצבתם של האתגרים החדשים והנוספים - החשובים לעת המעבר או הכניסה אל השלב הבא.
ספר דברים – נקרא משנה תורה ורגילים אנו להבין שבספר זה חוזר משה רבינו על המצוות שכבר נאמרו ונכתבו בחומשים הקודמים. והוא שב ושונה את המצוות כאן, טרם כניסתו של העם לארץ ישראל.
אולם למעשה, החזרה על התורה וביאור התורה, אינם מהווים את תוכנו של ספר דברים, עיקרו של הספר הזה לא בא כדי לחזור על המצוות או כדי לבאר את המצוות הכתובות כבר בספרים הקודמים, שהרי ספר דברים כולל יותר ממאה מצוות ולמעלה מ70 מהן הינם מצוות חדשות שאינן כלולות בספרים הקודמים.
אלא שספר דברים הוא הסיכום של מסירת התורה על ידי משה רבינו טרם פטירתו, ובעיקר, טרם כניסתו של העם לארץ ישראל. על מפתנה של הארץ המובטחת, מניח משה רבינו את הדברים, חוזר על התורה שכבר נמסרה, מחדד ומדגיש את המצוות, ומוסיף עליהם מצוות חדשות - החשובות לקראת המעבר משנות הגלות במדבר אל ארץ נושבת.
סיכום וחידוש – לקראת המעבר
כללו של דבר, ספר דברים הוא סיכום של אותן המצוות שהיה צורך מיוחד להזכיר אותן למנהיגים וליחידים בשעת המעבר מן המדבר אל ארץ נושבת. כתיבת המצוות הללו נדחתה למועד הסיכום הזה, או שהחזרה בכתב על המצוות האלה היתה דרושה לתכלית זו.
אכן, רגילים לקרוא לספר הזה 'משנה תורה' ומפרשים את השם הזה במשמעות חזרה על התורה, אולם אין פירושו של דבר שתוכנו של ספר דברים איננו אלא חזרה על המצוות שנכתבו כבר בספרים הקודמים, שהרי – כאמור - רוב המצוות של ספר דברים כתובות כאן בפעם הראשונה, אלא 'משנה תורה' במשמעותו כחזרה על התורה הולם את הספר רק אם נפרש כך את כוונתו, הספר הזה מספר שמשה רבינו חזר על כל התורה וביאר את כל מצוותיה, ובכך סיים משה את פעילותו לעמו עלי אדמות, מתוך החזרה הזאת נבחרו מצוות הכלולות בספר הזה, אחדות מהן נכתבו כאן בפעם הראשונה ואחדות אינן אלא חזרה בכתב על המצוות שנכתבו זה מכבר.
חיבתם של ישראל
בפרקי אבות נלמד השבוע על חיבתם ישראל, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, בָּנִים אֹתָם לַה' אֱלֹקיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ.
לצידה של חיבה זו שזכו לה ישראל שהם נקראים בנים למקום, ואף כתכליתה של זו, ניצבת מעלה נוספת, חביבותם של ישראל - שניתנה להם התורה. מעלה זו כשלעצמה, כבר גדולה היא לאין ערוך, שהרי מכללה כבר מכיר עם ישראל בתוכנה של התורה כמורה דרך שהושאל לו מידי ה' לשם השתלמותו המוסרית והרוחנית ולשם מילוי תפקידי חייו.
בכך בלבד, כבר עשוי היה עם ישראל להספיג את התורה ברוחו ולחיות למען קיומה בשמחה ובמסירות חפצה על כל ישותו, הגיגיו ורצונותיו, כל זאת אפילו משלא נודעת היתה להם - לישראל, המשמעות הייחודית הנעלה הכלל עולמית של התורה.
אלא שלא די בכך, עוד הודיע להם ה' לדעת ולהיוודע, שהתורה כלי חמדה היא, כלי חמדה - מובנו המילולי - כלי של חמדה, של כיסופים, של חתירה למטרה, כלי חמודות, שבו ולמענו נברא העולם, כי חוקי התורה אינם אלא חוקים של מציאות אלוקית, שנצטמצמו למטרת עיצובם של חיי הפרט וחיי הכלל של האדם.
עתיד העם ועתיד האנושות
על החוקים הללו מושתתים שורשי מהותה, תופעותיה והתפתחויותה של כל הבריאה האלוקית. עם זאת, התורה היא גם כלי למימוש המטרה העתידית, שלמענה ברא ה' את העולם. כל עולם הטבע מטרה ותכלית לו - הטוב, מימושו של הטוב המוסרי, שכן הוטבע אופי זה במפורש על כל מעשי בראשית והתבטא בכל מלאכת יום מששת ימי בראשית בפרט, ועל השלמת הבריאה בכלל: "וירא אלוקים כי טוב", "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" וכו'.
אכן 'טוב' זה - המהווה את מטרת השאיפות של כלל העולם - האדם יבצעהו, אולם יעלה בידו הדבר רק בעזרת התורה, לקח טוב – מקח הטוב, קניית הטוב, הפקת כל הטוב. לפיכך מזהיר אותנו ה' 'תורתי אל תעזובו'.
משמעות זו, היחידה בעלוינותה של התורה, אינה בת חשיבות רק לעניין העתיד שלנו, אלא גם לעתיד של כלל האנושות. תודעה זו תהפוך את התורה עבורנו לנכס חמודות, שלשם קיומו, מימושו, וההכרה בו, נעמיד את כל ישותנו, מאודנו ומסירות נפשנו.