הפרשה מספרת על מצורע "אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת... והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים" (יג.ב.)
בהלכה נפסק שאם הכהן הוא עם הארץ, מגיע תלמיד חכם ורואה את הנגע והוא אומר לכהן האם הנגע טמא או טהור, אך דווקא הכהן הוא זה שיפסוק בפועל למצורע אם הוא טמא.
השאלה המתבקשת היא מה הרעיון המוזר הזה שהתלמיד חכם יגיד לכהן והוא יפסוק את הדין בפועל. הכי פשוט שהתלמיד חכם הבקיא יפסוק את הדיון בעצמו. הלא כן?
יסוד עצום מוציא מזה הרבי מליובאוויטש:
כדי לומר ליהודי אחר אתה טמא צריך לאהוב אותו ולכן הכהן אחד החסד שמברך את עם ישראל באהבה הוא זה שיכול לומר ליהודי טמא אתה.
אפרופו הסערה שהתרחשה אתמול בעניין הדלקת המשואות ולאחרי שכתבו את כל ההסברים המשכנעים ראוי לומר בצורה פשוטה:
יש בדור שלנו בלבול גדול וטשטוש מושגי קודש וחול, וצריך שיבוא מישהו ויאמר את האמת האמיתית באופן ברור. מהו קודש ומהו חול נו קידוש השם ומהו חילול השם.
מדינת ישראל שהוקמה אחרי אלפיים שנות גלות לא היא הייתה משאת חלומם של בני ישראל במשך האלפיים שנים האחרונות. מדינת ישראל אינה מדינת הלכה המושתת על התורה הקדושה אלא מדינת בג"ץ ובצלם שנבנתה לפי חזונם של הרצל ושות'.
ככל שנוקפים הימים מתחדדת עוד יותר ההכרה עד כמה צריך לכוון בברכת "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה" לשם אנו מקוים ולשם עינינו מייחלות.
זה לא סוד שראשי הציונות לדורותיהם ראו את בג"ץ ומכון ויצמן כבית המקדש השלישי ושחקני כדורגל שמנצחים במגרש זה מהווה אצליהם קידוש השם... שלא לדבר על תחרויות זוהמה ותועבה שהביאו לארץ הקודש ומתגאים בזה... ר"ל.
תפיסת עולם מעוותת זו יש לעקר מהשורש, אם כי בנועם ובאהבה. ועל יסוד מאמר רז"ל הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו אסור לתת לגיטימציה גם להופעה המתרחשת ביום העצמאות שם היא לא על יסוד טהרת הקודש בלשון המעטה...
ומי לנו גדול באהבת ישראל כמו הרבי מליובאוויטש היושב ראש של תנועת חבד הדואג לכל יהודי באשר הוא, ולכן דווקא הוא זה שיכול לבוא ולומר בריש גלי 'לא להדלקת משואה'.
בשונה מכמה זרמים חרדיים השונאים את מדינת ישראל ועד שהיו כאלה שהצטלמו עם כמה טרוריסטים וגילו שנאת חינם בכמה וכמה פעולות שעשו.
דווקא הרבי מליובאוויטש הוא זה שיכול לבוא ולומר בעדינות הראויה ומתוך אהבת ישראל עצומה ובתוקף הנדרש: מדינת ישראל היא לא ראשית צמיחת גאולתנו.