מדי תקופה אנו מנסים לנתח את מעמדינו ואת מצבינו התודעתי מול הגויים הסובבים אותנו ומול העמים אשר אנו חיים בקירבם או בתקופתם. בכל דיון מסוג זה תוכלו לשמוע מגוון של דעות שונות, כאשר תמיד נדמה שדיון זה ודעות אלו - מסתבר שהושמעו במהלך שנות הגלות של עם ישראל מאות ואולי אלפי שנים, הדמויות השתנו, העמים התחלפו ואולי גם הבגדים והשפה, אולם הדיון נשאר אותו דיון והדעות אותן דעות.
באותו דיון המתקיים שוב ושוב, יהיו אלו שיאמרו, הגויים מקנאים בנו היהודים ועל כן הם שונאים אותנו, אחרים יטענו כי דווקא אנו נמצאים על סף תקופה שהגויים מעריצים אותנו וכמעט שמעלים את היהודים על ראש שמחתם, ויהיו המנבאים שחורות, שאנו על סף תקופה שבה נידרדר אל פי תהום וקרובים אנו לכך שהגויים יקיאו אותנו מקרבם.
כל הסברות והטענות לעיל, מיוחסות לאותו תהליך מידרדר שהחל אי שם בגזירת 'כי גר יהיה זרעך', התגשמות הגלות שהחלה בתקופתו של יצחק אבינו, כפי שניבא אברהם אבינו וחזה בברית בין הבתרים. השאלה והדיון הם, האם אנו מצויים עדיין בתהליך המידרדר, או שמא זכינו להיות כבר בחלק של תהליך השיקום, היציאה לעבר בשורת הגאולה והבטחת הברית לאברהם.
התהליך שעובר על אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא תהליך הידרדרות במעמדם בעיני הגויים והעמים שסביבם, שהחל כאמור בתקופתו של יצחק ובקינאת הגויים שסביב יצחק: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלישתים" כן, פשוט, דמותו של יצחק המצליח החלה להציק להם, הם סותמים את בארותיו, 'וכל הבארות אשר חפרו עברי אביו בימי אברהם, סתמום פלישתים וימלאום עפר, והשלב השלישי מתרחש בפסוק הבא ויאמר אבימלך אל יצחק, 'לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד'.
פשוט מאד, לך מכאן – איננו יכולים לראות בהצלחתך.
הקנאה, הגירוש, ותגיד תודה.
בנקודה זו נעצור לרגע להתבונן עד היכן מגיעה הקנאה ותוצאותיה, זו אמנם קינאת הגויים וצרות העין, שאת סיפוריהם אנו מכירים היטב מכל שנות הגלות, אבל בל נשכח את המסר גם לחיי המעשה, ועד היכן מסוגלת הקנאה לחלחל למעמקי ליבו של האדם - עד כדי מעשים בלתי הגיוניים בעליל.
אבימלך מגרש את יצחק שהופך לאיש עשיר וגדול, והוא עוזב את גרר ומתיישב מחוץ לעיל - בנחל גרר. את בארות המים, סתמו פלישתים ויצחק נדרש למים כדי להשקות את אלפי ראשי הצאן והבקר - רכושו הרב.
יצחק שב אפוא וחופר מחדש את בארות המים, 'וישב יצחק ויחפור את בארות המים... ויחפרו עבדי יצחק, וימצאו באר מים חיים'.
החפירה הייתה לגיטימית לגמרי, הרי בארות אלו הם בארות אברהם אביו, שאותם סתמו פלישתים, ואברהם אבינו בפרשת וירא מציב גם עדות לכך שבארות אלו נחפרו על ידו – מול אבימלך, הייתה זו באר מים המגיעים מהאדמה - ולא מים שנגנבו מנחל כלשהו על חשבון מישהו אחר.
אך אף על פי כן, בדיוק כפי שזה קורה לאורך שנות הגלות, מציקים ליהודי ושוב משחקת כאן הקינאה בכללותה תפקיד מרכזי, נכון, את הבאר חפרת, החור שלך, אך המים שבתוכו – שלנו הם!
'ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור לנו המים'....
יצחק עוזב את נחל גר ועולה לבאר שבע, ושם הוא שוב זוכה לביקור ממלכתי של אבימלך יחד עם פיכל שר צבאו והם מגיעים - כדי לקבל שבועה מיצחק לבל יגע בהם לרעה, הם מבקשים לכרות ברית עם יצחק הבן, לאחר שהם הפרו את הברית שכרתו את אביו אברהם. לאורך השנים הייתה זו תמיד האומה היהודית אשר בכל התנאים שמרה אמונים לבריתותיה עם העמים, ובשל נאמנות זו גם זכתה לכבוד ולתהילה. אולם בריתות ההגנה על היהודים לא תמיד החזיקו מעמד בצוק העיתים – ומסתבר שזה החל כבר אז.
אך שימו לב כמה אופיינית הטענה של אבימלך ופיכל שר צבאו לקראת כריתת הברית, 'ונשלחך בשלום' הם מחזיקים טובה לעצמם על שגירשו אותו מבלי לשלוח יד ברכושו....תגיד תודה על כך שהגירוש לא כלל את החרמת הרכוש. זו הקינאה וצרות העין, תוצאותיה ומהותה.
הגירוש, הבידול והבדידות המגנים עלינו
למדנו כבר לעיל עם תחילת פרשת לך לך - והיות היהודי הראשון – אברהם אבינו, כי הבדידות היא הייתה יסוד האומה העברית, לך לך, התנתק, ממשפחתך, ממולדתך, מבית אביך. באומץ להיות בודד ולעיתים בהכרח להיות בודד - תלויה כל הישרדותו של העם היהודי לאורך שנות ההיסטוריה.
בניית היהדות על מצוות ה'לך לך' היא זו שיצרה את קיומו ואת גאולתו, את ייחודיותו בין העמים ואת יכולתו לשמור על 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'. והנה שוב אצל יצחק וכך גם יהיה אצל יעקב – מתבצע ההליך של הריחוק – אך הפעם כתוצאה מקנאת הגויים הסובבים אותו.
ראו שוב, כיצד קנאת הגויים שעינם צרה באושרו של ישראל בגלות, היאך קנאה זו עצמה האומרת ליצחק – לך מעמנו כי עצמת ממנו – היא היא אחד ממכשירי ההשגחה העליונה להצלת ישראל, אלמלא אותה קנאת פלישתים הדוחה את יצחק שוב לבדידות בעל כורחו, יתכן והייתה המשפחה היהודית משקיעה את עצמה לתוך העסקים הכלכליים והמעמד הנכבד בקרב הגויים.
קנאת הגיים היא זו שהצילה את ישראל מפני השתקעות בין העמים, ולאורך הדורות בניו ובני בניו בכל עת שיהיו עומדים לפני שלב ההשתקעות, תבוא שנאת הגויים וקנאתם תחזיר את ישראל לעצמם, ותבנה שוב את עצמאותם היהודית. הרי שקנאה זו ממכשירי הגאולה והשמירה על ישראל בשנות הגלות, להיות תמיד זוכרים את בדידותם ולהזהירם על תפקידים היהודי העיקרי.
תהליך הפוך – לחזור להיות נערץ.
קנאה זו ביצחק, פותחת שורה של מאורעות המציינים את השלב החדש שהתחיל עם יצחק.
אברהם, עם כל עושרו ועם היותו גם הוא גר בקרב העמים, רכש לו כבוד בעצם אישיותו עד כי כ'נשיא אלוקים' התהלך בקרבם, ללא קנאה וללא צרות עין.
עם יצחק החלה הגלות להתגשם כי גר יהיה זרעך, אושרו של יצחק הועם על ידי קנאה וצרות עין מטרידה, ואילו בהמשך ניוודע לכך שיעקב כבר התהלך בקרב העמים כעבד גמור.
הרי אלו שלושת האפשרויות של עמידת בית אברהם לדורי דורות בקרב העמים, כעבד, כגדול המעורר קנאה וצרות עין, וכנשיא נערץ. הברית של העם היהודי עם אלוקיו, הגנה עליו בכל מקום ובכל אחת מהסיטואציות והאפשרויות לעיל ונתגלתה לא רק כברית עם אברהם עם יצחק ועם יעקב, כי אם ברית אברהם ברית יצחק וברית יעקב יחדיו, ובביטוי זה האבות אינם אישיים אלא סוגים שונים של התגלות כוחה של הברית האלוקית כפי שבאה לידי ביטוי בגילוייה השונים בחיי כל אחד מהאבות.
עתידה הגלות להביא את בניהם של האבות הקדושים לידי חירותם האחרונה, זו שאין אחריה עוד עבדות. והיא תתפתח ותעלה בכיוון הפוך ובסדר עולה.
ובכל שלב תתגלה הברית מחדש ותביא את ביטויה להתקדמות הגאולה המצופה.
תחילה, ברית יעקב, שנות המבחן בדמות העבד שבהן תעמוד לנו הברית בצרה ובמצוקה. שלב זה, הלוואי והוא כבר מאחורינו, את מעמד העבד כבר סבלנו בשנות הגלות הארוכה, המבחן של שלב זה של הגלות היה עד עתה ללא ספק משמעותי ביותר עבור העם היהודי.
עתה עומדים אנו בפני מבחן השלב השני, ברית יצחק, להתהלך אמנם ללא עול עבדות אלא 'חופשיים ועצמאיים' בקרב העמים, אך לא להירתע מפני ניגוד וקנאה וצרות עין אשר מאיימים כל העת על עמדתינו היהודית האיתנה, בדעה ברורה ובהכרה במצוות היהדות עלינו. בשלב זה תגן עלינו ברית יצחק והיא חלק ממבחני הגלות שלא להירתע מפני קנאה זו או ח"ו להיכנע לרוח העמים ולנסות להידמות להם.
רק בשלב האחרון, נוכל להגיע למעמד של ברית אברהם, בו יכירו הגויים במעמד העם היהודי לא למרות היותינו יהודים אלא בגלל היותינו יהודים, ובשלב זה בו מלאה הארץ דעה את ה' - נתהלך בקרב הגויים בגאון כאברהם 'נשיא אלוקים'. או אז ישיבו הגויים עצמם אותנו אל נחלתינו, כמאמר הנביא ישעיה 'והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'. וההיסטוריה תגשים את הנבואה הישנה, בה עוד לפני אלפי שנים שנים הותוותה התכנית לגלות ולגאולה, כסדר שבה נאמרה:
"וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור".