ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחודש פסח לה' (במדבר כח' טז')
הגמרא במסכת מגילה בדף יד: מקשה מדוע אומרים הלל בפסח והרי אין אומרים הלל על נס שנעשה בחוצה לארץ ומתרצת הגמרא כי מה שאין אומרים שירה על נס שבחו"ל הוא דווקא על ניסים שקרו לאחר שעם שראל נכנסו לארץ אבל על ניסים שקרו לפני כניסתם לארץ אין דין זה חל ולכן ניתן לומר הלל על ניסי יציאת מצרים.
עוד מביאה הגמרא את שיטת רב נחמן שחולק וסובר כי גם על נס שנעשה בחו"ל אומרים שירה ולכן גם בפורים יש לומר הלל על ניסי פורים.
אלא שבפועל אין אומרים את מזמורי הלל כפי שהם נאמרים בפסח מפני שקריאת המגילה נחשבת כאמירת השירה וממילא יוצאים בה ידי חובת ההלל.
הקשה הטורי אבן במגילה יד: שלכאורה ההלל שנאמר בפסח הוא אינו שבח והודאה על ניסי יציאת מצרים אלא אמירת הלל היא נובעת מדין המועד שיש בפסח
וכפי שמצינו אמירת הלל בכל המועדים וממילא יש להבין את קושיית הגמרא המבקשת להבין מדוע אומרים הלל בפסח והרי אין אומרים שירה על ניסים שנעשו בחוצה לארץ.
והרי לכאורה קושיית הגמרא כלל איננה מתחילה מפני שאמירת ההלל בפסח היא מדין המועד שבו ולא מדין אמירת הודאה על ניסי יציאת מצרים
ומתרץ הטורי אבן שבאמת ההלל שנאמר בפסח הוא מדין המועד וכפי מצינו בשאר המועדים כגון סוכות ושבועות אלא שבפסח אנו אומרים הלל נוסף גם בליל פסח.
וזוהי אמירה מיוחדת שלא מצינו כדוגמתה אותה בשאר המועדים וממילא אמירת השירה על ניסי יציאת מצרים נאמרת בליל פסח ולמחרת ביום אנו אומרים פעם נוספת הלל וכפי שמצינו בכל המועדים.
עוד מביאה הגמרא את שיטת רבא המחלק בין הנס שנעשה בפסח לבין הנס שנעשה בפורים דאומנם שני הניסים הללו נעשו בחוצה לארץ אך יש ביניהם שוני מהותי.
מפני שבפסוקי ההלל אנו אומרים "הללו עבדי ה' " ופירוש הפסוק הוא הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה וממילא כיון שאיננו כבר עבדי פרעה אזי אנו משבחים ומודים לה'.
אבל בפורים איננו יכולים לומר הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשוורוש מפני שעדיין אנחנו מוגדרים כעבדי אחשוורוש וזאת משום שנס פורים לא הוציא את עם ישראל לחירות מוחלטת אלא רק פדה אותם מגזירת מוות לחיים ומימלא לא ניתן לומר הללו עבדי ה' על נס פורים.
מי שאין לו מגילה האם חייב בהלל
וכתב המאירי כי יש נפקא מינא בין שיטת רב נחמן הסובר שקריאת המגילה נחשבת כאמירת הלל לבין שיטת רבא הסובר כי אין אומרים הלל בפורים מפני שאכתי עבדי אחשוורוש אנן.
דלפי שיטת רב נחמן מי שאירע לו אונס ואין לו מגילה בפורים אזי חייב הוא בקריאת ההלל מפני שמעיקר הדין יום הפורים חייב באמירת שירה אלא שקריאת המגילה היא במקום אמירת ההלל.
אבל לשיטת רבא שאין ביום הפורים כל חיוב לומר הלל אזי גם אם נאנס ולא קרא את המגילה אין הוא צריך לומר הלל כלל וכתב המאירי שיש לפסוק כשיטת רב נחמן.
הפרי מגדים באו"ח סי' תרצג' כתב כי בשבת פורים אשר קוראים את המגילה בערב שבת וממילא ביום שבת שהוא יום הפורים יש לקורא את ההלל וזאת משום שביום השבת אין את קריאת המגילה שתפטור את אמירת ההלל.
אך בסוף דבריו הסתפק הפרי מגדים האם להסביר פשט אחר ולומר כי רב נחמן סובר שמאחר ויש חיוב לקרוא את המגילה ביום הפורים אזי חכמים כלל לא רצו לתקן קריאה נוספת של ההלל.
וממילא ניתן לומר כי גם בשבת שאין קוראים בה את המגילה אין שום חובה לומר את ההלל מפני שלא פלוג חכמים.
וכמו שביום הפורים שחל ביום חול אין אומרים בו את הלל כך גם ביום השבת למרות שבפועל אין קוראים בו את המגילה בכל זאת חכמים השוו את תקנתם ולא תיקנו לומר בו את ההלל.
מדוע מותר לקרוא את המגילה מיושב
נפקא מינא נוספת העולה משיטת רב נחמן שפסקה המאירי להלכה היא האם ניתן לקרוא את המגילה מיושב.
דהקשה החתם סופר בשו"ת או"ח סי' נא דאם נאמר שקריאת המגילה היא במקום אמירת ההלל אזי לכאורה יש לקרוא את המגילה דווקא בעמידה.
וזאת משום שנפסק בשו"ע או"ח סי' תכב' שאת ההלל יש לומר רק בעמידה. וכן פסק הרמב"ם בהלכות ברכות פרק י' שאת ברכת הגומל יש לומר במעומד מפני שהיא כאמירת ההלל.
ואם כן יש להבין מדוע אמרה הגמרא המגילה כא. דקריאת המגילה נעשית גם במיושב והרי קריאת המגילה היא במקום ההלל וממילא היא צריכה להיעשות אך ורק במעומד.
ותירצו האחרונים דאם נלמד בשיטת המאירי כפי הביאור השני של הפרי מגדים שחכמים לא תיקנו כלל אמירת הלל ביום הפורים משום שביום זה אנו קוראים את המגילה.
אזי מובן כי קריאת המגילה יכולה להתקיים גם במיושב מפני שאין קריאת המגילה נחשבת כתחליף לאמירת ההלל אלא קריאת המגילה היא הסיבה שפוטרת את אמירת הלל וממילא אין כל מניעה לקרוא את המגילה במיושב.
אנשים חייבים בקריאת המגילה ונשים חייבות בשמיעה
נפקא מינא נוספת העולה משיטת רב נחמן היא החילוק שבין חיוב האנשים בקריאת המגילה לבין חיוב הנשים בקריאת מגילה.
דהנה התוס' במגילה ד. וכן הרא"ש פ"א ממגילה סי' ד' מביאים את שיטת הבה"ג שסובר כי נשים אומנם חייבות במגילה אך למרות חיובן אין הן יכולות להוציא את האנשים ידי חובת קריאת המגילה והסיבה היא כי קיים הבדל בין חיוב האנשים בקריאה לבין חיוב הנשים. דהאנשים חייבים בקריאה, לעומת הנשים שהן חייבות בשמיעת המגילה אך הן אינן חייבות בקריאה.
ומבאר הקהילות יעקב במגילה סי' ג' שהסיבה להבדל בין חיוב האנשים לחיוב הנשים הוא כי הבה"ג סובר כשיטת רב נחמן שקריאת המגילה היא במקום אמירת ההלל(כפי הביאור הראשון של הפרי מגדים) וממילא האנשים שחייבים בקריאת ההלל אזי ביום הפורים הם מתחייבים בקריאת המגילה מפני שקריאתה היא במקום אמרית ההלל.
אבל נשים שפטורות מן ההלל מפני שהוי מצווה שהזמן גרמא אזי חייבות הן במגילה רק משום שהמגילה היא מפרסמת את הנס וממילא בכדי לפרסם את הנס סגי במה שהן שומעות את המגילה ואין הנשים חייבות בקריאתה
וממילא יוצא כי הנשים גם אינן יכולות להוציא את האנשים ידי חובת קריאת המגילה וזאת משום שחיובן שונה ,הן חייבות בשמיעה לעומת האנשים שחייבים בקריאה.