ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה(במדבר טו' כ')
המשנה במסכת חלה פרק א' משנה א' אומרת כי רק חמשת המינים, חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון חייבים הם בחלה, אבל שאר סוגי הקמחים שנעשו בצק אינם חייבים בחלה.
עוד אומרת המשנה, כי חמשת המינים יכולים להצטרף ביחד בכדי להשלים לשיעור הבצק שחייב בחלה. ובפרק ד' משנה ב' מוסיפה המשנה כי לא כל חמשת המינים מצטרפים זה עם זה להשלים לשיעור חלה, אלא רק מינים הדומים זה לזה, וכגון חיטה שמצטרפת לכוסמת וכו'.
הרמב"ן בהלכות חלה פרק ג' כותב, כי עיסה המורכבת משני מינים, כאשר המין האחד הינו מין דגן שחייב בחלה והמרכיב השני הינו ממין שאינו חייב בחלה, אזי צריכים שלושה תנאים בכדי שהעיסה תהיה חייבת בחלה.
התנאי הראשון, שרוב העיסה תהיה מורכבת ממין החייב בחלה. התנאי השני, שטעם העיסה יהיה מטעם המין שחייב בחלה, והתנאי השלישי הוא, שאם נפריד מהתערובת את המין הנוסף שאינו חייב בחלה, עדיין המין הדגן שחייב בחלה יהיה בו שיעור מספיק שמחייב בהפרשת חלה.
וביאר המהרי"ט אלגזי ששיטת הרמב"ן היא כי המין שאינו חייב בחלה מתבטל ברוב המין שכן חייב בחלה, ועל כן יכול מגלגל העיסה להפריש חלה מתוך התערובת הגדולה, למרות שבהפרשתו מעורב גם מין שאינו חייב בחלה.
דין דומה מצינו במשנה בכלאים פרק ט' משנה א' דאם עירב צמר גמלים שאינו מוגדר כצמר לעניין איסור כלאים, עם צמר רחלים המוגדר כצמר לעניין איסור כלאיים.
אזי אם צמר הגמלים הינו המרכיב המרובה בתערובת, אין על תערובת הצמר איסור כלאיים, ומותר להוסיף ולערב בצמר גם פשתן, והסיבה היא כי מדין ביטול ברוב, צמר הרחלים מתבטל ונהפך להיות כצמר גמלים אשר אין בו איסור כלאיים.
והקשה המהרי"ט אלגזי דאם לשיטת הרמב"ן מין שאינו חייב בחלה וכגון אורז יכול להתבטל על ידי רוב במין אשר חייב בחלה כגון חיטים,
אזי מדוע בכדי לחייב את התערובת בחלה מצריך הרמב"ן גם את התנאי השלישי שהובא לעיל כי בחיטים עצמן יהיה שיעור שחייב בחלה.
והרי אם מפעילים את דין ביטול ברוב, אזי האורז שאינו חייב בחלה מתבטל ברוב לחיטים שחייבים בחלה, וממילא מתקבלת תוצאה של עיסה גדולה שיש בכולה שיעור החייב בחלה.
ואם כן כבר אין צורך שבתחילת התהליך יהיה בחיטים לבדם שיעור החייב בחלה, אלא מספיק שיהיה בחיטים רוב מול האורז, גם מבלי שיש בהם עצמם שיעור שחייב בחלה.
יש מן האחרונים שבהווא אמינא רצו לתרץ את קושיית המהרי"ט אלגזי ולהסביר, כי דין המיעוט בטל ברוב משמעותו, שהמיעוט מתבטל לגמרי וכאילו איננו קיים כלל.
וממילא אם בחיטים לא יהיה די שיעור החייב בחלה, אזי לאחר שהאורז יתבטל ברוב החיטים ייווצר מצב שבו אין בתערובת שיעור דגן החייב בחלה, וזאת משום שמצד דיני הפרשת חלה האורז איננו קיים.
ולכן כדי שתערובת החיטים והאורז תהיה חייבת בחלה, צריך שבחיטים עצמם יהיה שיעור דגן החייב בחלה וממילא מובן התנאי השלישי של הרמב"ן המחייב שיעור חלה בחיטים עצמם.
אך כבר כתב המשנה אחרונה על המשנה בחלה פ"א כי תירוץ זה הוא קשה, מפני שלכאורה שיטת הרמב"ן ועוד ראשונים היא, שדין המיעוט בטל ברוב משמעותו שהמיעוט נהפך לחלק מן הרוב, וממילא לאחר הביטול ברוב האורז נחשב כאילו הוא חיטים ולכן חוזרת קושיית המהרי"ט אלגזי על שיטת הרמב"ן.
המנחת חזקיה על מסכת חלה פ"ג כתב לתרץ. דהגר"ח על הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ו' הלכה ה' כתב כי עיסה חייבת בחלה כאשר היא עשויה מאחד מחמשת המינים, וכן כאשר חל עליה או על המאפה שנוצר ממנה שם "לחם" או שראוי לצאת ממנה מאפה שיש בו שם "לחם".
וביאור הדברים דהמשנה בחלה פרק א' משנה ח' אומרת שעיסת הכלבים אשר מורכבת מחיטים ומורסן(קליפת החיטה) הרי היא חייבת בחלה רק אם היא ראויה לאכילת אדם. והסיבה היא כי רק מאפה שראוי לאכילת אדם יכול להיות מוגדר כ"לחם".
אך אם המורסן משפיע על המאפה עד כדי שהרועים נמנעים מלאוכלו, אזי למרות שיש בעיסה שיעור דגן שחייב בחלה בכל זאת אין העיסה חייבת בהפרשת חלה מפני שלא חל עליה תואר "לחם".
וממילא חזינן כי כדי להתחייב בהפרשת חלה צריך שיהיה חלות שם "לחם" על המאפה או שיהיה ראוי לצאת מן העיסה מאפה המוגדר מבחינת דיני הפרשת חלה כ"לחם".
וכתה המעדני יום טוב בשו"ת או"ח סי' ד' כי דין ביטול ברוב משמעותו שהמיעוט האסור נהפך למיעוט המותר, ולכן חלות הביטול מסיר את שם האיסור מהמיעוט, אבל אין דין הביטול מחיל "חלות" ודינים על המיעוט כפי שיש על הרוב המבטל.
ולשם ביאור הדברים ניתן לתת דוגמא מדיני ציצית, דהרי ברור כי חוט ציצית שנטווה שלא לשמו אינו מתבטל ברוב החוטים שכן נטוו לשמם, והסיבה היא כי ביטול ברוב יכול לשנות את שם הפסול או את האיסור שיש במין המועט.
אך אין דין הביטול יכול להחיל חלות של שם חדש או שם של כשרות על הדבר המתבטל, וממילא לא ניתן על ידי הביטול להחיל על החוט שנטווה שלא לשם מצוות ציצית, שם שכן נטווה לשם מצוות ציצית.
ועל פי הנאמר מתרץ המנחת חזקיה, דלמרות שעל האורז המועט חל דין ביטול בחיטים המרובים, אך לאחר ביטול האורז מתעוררת בעיה חדשה שלאורז אין שם "לחם"(מצד דיני הפרשת חלה) שהוא תנאי חובה במצוות הפרשת חלה.
ואת הבעיה הזו לא ניתן לפתור,בגלל הסברו של המעדני יום טוב דדין הביטול יכול רק להסיר את שם האורז מעל האורז, אך דין הביטול אינו יכול להחיל שם חדש של "לחם" על האורז.
ולכן מובן מדוע הרמב"ן מצריך שיהיה בחיטים לבדם שיעור המחייב הפרשת חלה כי אחרת התערובת עם האורז תהיה פטורה מהפרשת חלה.