זוג התגרש, למי שייכת הדירה שרכשו ההורים?

(צילום: שאטרסטוק)

בני הזוג נישאו ב-2006 והתגרשו ב-2015. באותה שנה שבה התחתנו, רכשו הוריו של הבעל דירה עבור בני הזוג שנרשמה על שניהם. הדירה עלתה 220,000 דולר, מתוכם שילמו הוריו של הבעל כ-180,000 דולר. יתר הסכום שולם על ידי הורי האישה.

לייעוץ בהסכמי ממון:

עורך דין דיני משפחה

בתחילת 2011 נרכשה ושופצה דירה גדולה יותר במקום הדירה הקודמת, שוב מכספי הוריו של הבעל.

בשנת 2014, הגישו ההורים תביעה נגד בנם ואשתו בבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב, בה ביקשו לחייב את הנתבעים לשלם להם 2,120,000 שקל – כלל הכספים שנתנו להם, בטענה שמדובר בהלוואה שיש להחזירה.

בנם של התובעים הסכים בשלב מסוים כי יינתן פסק דין שיחייב אותו להחזיר להם חצי מהסכום הנתבע, כך שההליך המשיך להתנהל רק נגד גרושתו.

התובעים טענו, בין היתר, כי על אף שלא נערך כל מסמך בכתב, ואפילו שהמילה "הלוואה" לא נאמרה במפורש, הנתבעת ובנם ידעו שמדובר בהלוואה והבטיחו להחזיר את הכספים כשיוכלו.

לטענתם, רק כיוון שהם אנשים חרדים, לא נחתם בין הנתבעת לבין בנם הסכם ממון, שכן בקהילתם לא נהוג לעשות זאת.

בנוסף, לשיטתם, כיוון שמערכת היחסים בין בני הזוג הייתה רצופת קשיים, לא סביר ולא צודק לחשוב שהכספים ניתנו כמתנה לנתבעת.

לעומת זאת, הנתבעת טענה כי הכספים ניתנו במתנה ולא כהלוואה, וכי התביעה נוצרה בעקבות הקרע בינה לבין בעלה לשעבר. הנתבעת אף טענה, בין השאר, כי מעולם לא אמרו לה שמדובר בהלוואה.

לדבריה, במועד רכישת הדירה השנייה כבר היה ברור לכל המשפחה כי מצבם הכלכלי בכי רע, ואיש לא העלה בדעתו כי יהיה בידם להשיב כספים שקיבלו.

בחרו לתת

לאחר שהצדדים לא הסכימו להגיע לפשרה למרות מאמצים כבירים מצדו של בית המשפט,השופטת תמר סנונית פורר בחנה את הדברים והכריעה שמדובר במתנה. השופטת הצביעה על מספר נקודות: לא היה סכום כללי וידוע להחזר, לא היו מועדים להחזרה, לא היו תנאי ריבית והצמדה או תנאים אחרים להחזר.

יתרה מכך, במהלך המשפט הוכח כי לאורך השנים מעולם לא נאמרה המילה "הלוואה" בין הצדדים, אפילו לא ברמז, והנתבעת לא יכלה לדעת שזו הייתה הכוונה.

על כך הוסיפה השופטת את העובדה שהתובעים בחרו שלא להביא עדים כמו למשל הוריה של הנתבעת או השדכן של בני הזוג. "כל העדים הללו יכלו לתמוך ולחזק את גרסתם של התובעים, ומשלא הובאו יש בכך משקל המחזק את גרסת הנתבעת".

בשורה התחתונה השופטת הבהירה כי התובעים החליטו לעזור לבנם, וציינה כי מדובר ב"בחירה מודעת". בתוך כך השופטת דחתה טענות נוספות שהעלו התובעים, ובהן הטענה בנוגע ל"צדק". השופטת הבהירה כי צדק הוא מושג יחסי. בית המשפט צריך להכריע לפי הדין ולא על סמך תחושת צדק סובייקטיבית של אחד הצדדים.

לפיכך, התביעה נדחתה. התובעים חויבו בהוצאות משפט בסך 58,500 שקל, בשל ריבוי הדיונים.

• ב"כ התובעים: עו"ד הופרט, עו"ד אברמוביץ
• ב"כ הנתבעים: עו"ד מנטש

* עורכת דין רעות אוחנה שקד עוסקת בדיני משפחה

* הכותבת לא ייצגה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.