לאורך ההיסטוריה, יהודים התפזרו אל כל קצוות תבל, והגיע אפילו עד העיר איקיטוס השוכנת בלב האמאזונס שבצפון פרו.
לייעוץ במשפט חוקתי:
העתירה עסקה במספר משפחות שביקשו לעלות לישראל מאיקיטוס. המשפחה הייתה נצר לסבא רבא יהודי שהגיע לפרו בסוף המאה ה-19, והתחתן שם עם אישה בשם אורטנסיה. שאלת המפתח הייתה האם אותה אורטנסיה הייתה יהודייה – נתון קריטי לצורך ההכרעה בשאלה האם בני המשפחה זכאים לעלות לישראל לפי חוק השבות או לא.
עד שנת 2009 עלו כמה מבני המשפחה והוכרו כזכאים לפי חוק השבות. לאחר מכן, כאשר ששה בני משפחה אחרים היו בשלבי עלייה לישראל, החליטה המדינה לדחות את בקשתם לעלות לפי חוק השבות. על החלטה זו הם הגישו בשנת 2012 את עתירה לבג"ץ.
העותרים טענו שאורטנסיה הייתה יהודייה, ואף הצביעו על השינוי המפתיע שחל בעמדת משרד הפנים, שכבר הכיר בכך שהייתה יהודייה. הם הציגו, בין היתר, צילום של קברה שעליו מופיע מגן דוד, וטענו כי מדובר בבית קברות יהודי המשרת את הקהילה.
מנגד, המדינה הפנתה למחקר שנעשה על תולדות היהודים באיקיטוס. על פי המחקר, טענה המדינה, גברים יהודים ממרוקו שהגיעו אל העיר בסוף המאה ה-19 התחתנו עם נשים מקומיות שאינן יהודיות והולידו עמן ילדים שעל פי ההלכה אינם יהודים.
מכאן, טענה המדינה, העותרים הם נינים של יהודי אך לא של יהודייה, ועל כן אינם זכאי שבות.
עוד נטען כי בבדיקה שנערכה ב-2008 התברר כי בבית הקברות של הקהילה נקברו גם בני משפחה של יהודים (שאינם יהודים). משכך, לשיטת המדינה, אין כל ראיה ליהדותה של אותה אורטנסיה.
בתוך כך המדינה לא ביקשה לשלול רטרואקטיבית את בני המשפחה שכבר קיבלו מעמד ב-2007, אך טענה כי טעויות שנעשו בעבר לא מצדיקות טעויות נוספות.
גם לא מאורגנים
שלושת השופטים קיבלו את העתירה. השופטת דפנה ברק-ארז סברה כי ברגע שהתקבלה החלטה ספציפית בעניין יהדותה של אורטנסיה, מחקר היסטורי כללי על תולדות הקהילה לא מספיק כדי לסתור אותה בדיעבד, אלא נדרש מידע קונקרטי וחדש על אורטנסיה עצמה.
מאותה סיבה, גם את הטענה השנייה בנוגע לבית הקברות דחתה השופטת. גם כאן, הסבירה השופטת, המדינה לא הציגה מידע ספציפי על אורטנסיה, אלא העלתה טענה כללית לגבי בית הקברות, כך שלכל היותר הועלתה אפשרות שלכאורה אורנטסיה לא הייתה יהודייה.
"מטרתו של חוק השבות הייתה לאפשר קליטתם של יהודים מרחבי תבל בישראל לא רק כאשר אלו חיו במסגרת של חיים יהודיים מאורגנים, במדינה שבה התנהל רישום מסודר ביחס ליהדותם של אזרחיה", כתבה השופטת, והוסיפה: "הבה לא נמיר את השאלה 'מיהו יהודי' בשאלה 'מהי קהילה יהודית'".
השופטת אסתר חיות והשופט חנן מלצר הסכימו עם ההכרעה להכיר בעותרים כזכאים, אך העירו כי באופן כללי יש להתייחס בזהירות לנושא של הכרה וזכאות לפי חוק השבות, ולא לקבוע כללים.
בסיכומו של דבר, בג"ץ קבע שהעותרים יוכרו כ"זכאי שבות". המדינה חויבה בהוצאות העותרים בסך 20,000 שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד מיכאל דקר, עו"ד שרה ויינברג
- ב"כ המשיב: עו"ד רועי-אביחי שויקה
לעורכי דין בתחום אזרחות ואשרות בישראל • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין יזהר גביש עוסק בדיני נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצגה בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.