בדף היומי במסכת סנהדרין דף ז' אומרת הגמרא: "אמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר "פוטר מים ראשית מדון". פירוש הדבר, שכאשר אדם מגיע לדין לפני בית דין של מעלה, הדבר הראשון שנבחן הוא ידיעתו בתורה (אין מים אלאל תורה)
התוספות (ד"ה אלא) מקשים על דברי הגמרא, שהרי במסכת שבת (דף לא.) נאמר ששואלים את האדם קודם כל: "נשאת ונתת באמונה? ורק אח"כ קבעת עתים לתורה?" לכאורה, סדר השאלות מצביע על כך שבית הדין בוחן קודם את התנהגותו של האדם בענייני העולם הזה, ורק אחר כך את ידיעותיו בתורה.
התוספות מציעים שני תירוצים לקושיא זו. התירוץ הראשון הוא, שהגמרא בשבת מדברת על אדם שעוסק בתורה, אך לא קבע עתים קבועות ללימוד, ואילו הגמרא בסנהדרין מדברת על אדם שלא עסק כלל בתורה. התירוץ השני הוא, ששואלים את האדם תחילה על משא ומתן באמונה, אך בכל זאת יקבל דינו תחילה על דברי תורה, כפי שדרש רב המנונא מהפסוק.
כל השאלות הן על לימוד תורה
הגר"א (קול אליהו) מציע תירוץ אחר. כדי ליישב את קושיית התוספות, דהנה הגמרא במקום אחר דורשת מאי דכתיב "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו'", אמונת זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכמת זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות וכו' ע"ש.
ועתה יש לומר, שגם כאן כוונו לכך שעל דברים אלו שואלים, דהיינו אם למד ששה סדרי משנה, נשאת ונתת באמונה היינו אם עסק בסדר זרעים דנקרא אמונה, קבעת עתים לתורה היינו עתך זה סדר מועד, עסקת בפריה ורביה זה סדר נשים, צפית לישועה דהיינו סדר נזיקין כדאמרינן ישועות זה סדר נזיקין, פלפלת בחכמה היינו סדר קדשים כדאמרינן חכמת זה סדר קדשים, הבנת דבר מתוך דבר היינו סדר טהרות זה נקרא דעת כנ"ל, נמצא לפי זה שואלים רק על דברי תורה, ומיושבת שפיר קושיית התוס'.
בעל ספר תולדות יעקב יוסף (פרשת מקץ) מציע תירוץ נוסף, על דרך הלצה. הוא מסביר, שהיצר הרע מפתה את האדם לטעון שעדיף להתמקד בענייני העולם הזה, שבהם מקבלים שכר מיד, מאשר בענייני עולם הבא, שבהם השכר ניתן רק לאחר זמן. התשובה לטענה זו, היא שגם בעולם הזה אנשים מוכרים סחורה בהקפה, ואינם חוששים שהקונה לא ישלם. כך גם בלימוד תורה, צריך ללמוד בהקפה, מתוך אמונה שיקבל שכרו לעולם הבא.