במסכת יבמות מובא כלל מפורסם: "אמר רבי אילעא משום ראב"ר:
"כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע"
רבנו המאירי מעלה פירוש נאה ומתקבל – המבאר את הסכנה משחיקת הסמכות.
"אף על פי שאמרו הוכח תוכיח את עמיתך אפילו מאה פעמים - דווקא בשיודע שהוא מקבל או בסתם ר"ל שאינו יודע אם יקבל אם לאו אבל כל שיודע בו שאינו מקבל אינו חייב בכך אדרבה מוזהר הוא שלא להשליך פניניו לפניו או לפניהם".
כלומר, אמירת דברים שאינם נשמעים אסורה משום שהדבר מבזה את דברי החכמה שאומר המוכיח, והרי הוא כזורק פנינים לפני מי שאינו מעריך אותן
הרב והשוטר
יהודי חשוב נכנס לרב שטיינמן זצ"ל וסיפר על רצונו לזעזע את אמות הסיפים בתחום ציבורי מסוים, שמע הרב את התוכנית והגיב: "יכול להיות שתצליח ותהיה לך השפעה אך תדע לך עוד כלל נכבד..."
"כי ישנם שני אנשים הטועים בכוח שלהם הרב והשוטר, הרב, חושב שיש לו כוח אבל במקרים רבים אין לו כוח, והשוטר להיפך, הרבה פעמים הוא חושב שאינו, ללמדך שגם כלום אבל באמת כוחו רב מחמת כוח העונש והחוק שיש בידו"
"אנשים במעמדך יכולים לטעות בכוח שיש להם לכאן או לכאן ועליהם לבדוק בפלס את מגבלות הכח לטוב ולמוטב"