באופן סמלי ביותר, וכראוי למסמך הנוגע להתנגשות תרבותית עתיקת יומין, פותח דו"ח פלסנר בסיפור המפורסם של פגישתם של מרן החזון איש זצוק"ל ושל ראש הממשלה דאז – בן גוריון.
לפי הסיפור הזה, מרן החזון איש הציג בפני בן גוריון את משל העגלה המלאה והעגלה הריקה: כאשר שתי עגלות כאלו נפגשות במעבר צר, הרי שהחובה מוטלת על בעל העגלה הריקה להטות את עגלתו הצידה ולפנות מקום לעגלה המלאה. עגלתנו שלנו מלאה, אמר החזון איש, ושלכם ריקה. עליכם מוטלת החובה לפנות את הדרך ללומדי התורה.
אני לא מסכים עם ה'חזון איש'
פלסנר מביא את הסיפור הנ"ל ומסיים אותו בסיומת אופיינית שבעיני מייצגת את כישלונו של הדו"ח כולו: "איני יכול להסכים למשל זה", כותב פלסנר.
"בעיני מדובר בשתי עגלות מלאות, המגיעות אחת אל מול השנייה: האחת מלאה בערכי הציונות, השוויון, נצח ישראל, ומטרתה ל"הגן על ישראל מיד צר" ולשמור על קיום מדינת ישראל, והשנייה מלאה בערכי תורת הנצח שמלווה את עם ישראל לאורך שנות קיומו.
עגלות אלו- חובה עליהן שייסעו יחדיו, לכיוון אחד. נסיעת העגלות אחת אל מול השנייה- סופה שתוביל לתאונה קטלנית."
דבריו של פלסנר אופייניים לדו"ח כולו. לחזון איש יש משל? יופי, אבל הוא טועה. גם לי יש משל, והמשל שלי טוב הרבה יותר. ולכן – בא נתעלם לחלוטין מדבריו של החזון איש המייצגים את השקפת העולם החרדית, נתרכז במשל שלי, ונכפה על הציבור החרדי את תוצאותיו.
ההתעלמות המוחלטת מתפיסת העולם החרדית משתקפת שוב ושוב לאורך כל הדו"ח והיא כישלונה המהותי. גם אם פלסנר סובר שערכי הציונות והערכים החרדיים יכולים לדור בכפיפה אחת, הוא צריך להבין שאי אפשר לכפות את דעתו על הציבור החרדי. זה פשוט לא עובד ככה. הסטאטוס-קוו הקיים כאן מראשית ימי המדינה לא יכול להשתנות בתוך מספר שנים ספורות והניסיון להכריח את השינוי העצום הזה על ידי סנקציות כלכליות הוא ניסיון שנועד לכישלון מוחלט.
פשרה חד צדדית
פלסנר מציג פשרה, שבעיניו היא אידיאלית, הוא מנסה לתת מקום לערכים חרדיים מסוימים, באמצעות פתיחת מסגרות ייעודיות לחרדים, דחיית השירות עד גיל 22 ויצירת אופציה ל"מתמידים" שיהיו פטורים לחלוטין משירות צבאי. אבל הוא נופל בפרטים החשובים באמת .
פלסנר מתעלם מהשקפת העולם של הציבור החרדי וממרקמו החברתי-פסיכולוגי. הוא מתעלם מהציות המוחלט שיש בציבור החרדי לגדולי הדור, מהחשיבות הרבה המוענקת בציבור החרדי לערכי משפחה והקהילה.
הוא מתעלם מכך שבציבור החרדי בחור בן 17 לא מחליט עבור עצמו מה הוא הולך לעשות בשנים הקרובות, אלא מתנהג באופן המקובל על ידי משפחתו וקהילתו. הוא מתעלם מכך שמסגרות ייעודיות לא הופכות את הצבא לכשר בעיניי החרדים, ושאם הרבנים יורו להם זאת הם ילכו בהמוניהם לכלא.
הוא מתעלם מכך שהחברה החרדית אינה חברה דמוקרטית ושערכי התורה והדת עולים בה אלפי מונים על פני החוק הישראלי. פלסנר מתעלם מכל זאת ועל דעת עצמו מציע מתווה שבעיניו אמור להיות פשרה היסטורית שתספק את כל הצדדים.
ומה אם החרדים לא יסכימו להתגייס?
וכאן מגיע החלק הדורסני שבדו"ח. בשביל פלסנר, אין "החרדים לא יסכימו", מדובר הרי בפשרה מצוינת, ואם הם לא מסכימים אליה, צריך להכריח אותם. אם בחור ישיבה לא יתייצב לשירות, יבוטל מידית מעמדו כתלמיד ישיבה, יישללו ממנו הטבות בדיור ובארנונה, הוא יחויב בקנס כספי מידי בגובה 7,500 שקלים, וכן בקנס כספי בגובה של 75 שקלים על כל יום של אי התייצבות לשירות צבאי.
בנוסף לכך, אחרי 5 שנים מאז שהחוק יעבור, כל חרדי שלא יתגייס לצבא יהיה בגדר עבריין ויפתח נגדו תיק פלילי במשטרה.
מעבר לדורסניות ולכפיה, הסנקציות הללו ועוד רבות אחרות מראות על ניתוק מוחלט מהמציאות. האם פלסנר באמת חושב שאפשר לחייב את החרדים להתגייס על ידי קנסות כלכליות? החרדים פשוט לא ישלמו את הקנסות הללו.
ואז מה תעשה המדינה? ייקחו את כולם לכלא? יפתחו לכולם תיקים פיליליים? יעקלו לכולם את חשבונות הבנק? הרי תיפתח כאן מלחמת עולם!! המחאה החברתית היא בדיחה לעומת הבלגן שישתרר במדינה אם ינסו לכפות על החרדים להתגייס לצבא בכוח.
כשהרב אליישיב נפטר, תוך מספר שעות התאספו בירושלים כ250,000 גברים חרדים. תוך מספר שעות!! הציבור החרדי עובד באופן שונה לחלוטין מאשר הציבור החילוני.
אם תהיה הוראה מהרבנים, תוך מספר שעות 250,000 גברים ילכו לכלא, או יישנו ברחובות או מה שלא יהיה. הניסיון לכפות על החרדים את ההתגייסות לצבא על ידי סנקציות כלכליות ואיומים של פתיחת תיקים פליליים הוא ניסיון נואל וחסר כל בסיס מציאותי.
80% התגייסות תוך 3 וחצי שנים
דו"ח פלסנר על שלל עובדותיו ודקויותיו הוא דו"ח שכל כולו הליכה קדימה עם הראש אל הקיר. גם אם לדעת פלסנר יש צורך מהותי בשינוי המצב הקיים, כפייה בכוח של אותו שינוי, היא דרך שאפשר להתווכח על בסיסה המוסרי, אבל אי אפשר להתווכח על הניתוק שלה מהמציאות.
כולנו זוכרים את ימי ההתנתקות הסוערים, את הכאב העצום שנפער בעם ואת השבר שעדיין לא נרפא. יכול להיות שיום יבוא ותקום ממשלה בישראל שתחליט על פינוי מאסיבי של ישובים, בא נניח שזה כחלק מהסכם נסיגה חד צדדית כלשהו. האם מישהו יכול לדמיין שאפשר יהיה לכפות פינוי בכוח על מאות אלפי מתיישבים תוך זמן מועט?
הכנת נייר עמדה בנושא פינוי ישובים, תוך פירוט הסנקציות הכלכליות והמשפטיות שיוטלו על המתיישבים הוא מעשה בירוקרטי חביב אך חסר כל זיקה למציאות.
הניסיון לגייס שמונים אחוז מהחרדים עד לשנת 2016 דומה לפינוי מאות אלפי מתיישבים, ואפילו קיצוני מכך, כיוון שהחרדים, בניגוד לדתיים הלאומיים, אינם רואים בציונות ערך חיובי.
שינוי סטאטוס קוו אינו יכול להיעשות בצעדים דרסטיים הוא חייב להיעשות ברגישות והבנה, תוך התחשבות בתפיסת העולם של כל אחד מהצדדים, ומתוך ניסיון כן ואמיתי ליצירת מרחב חיים במדינת ישראל שבו כל קבוצה תחיה לפי ערכיה המוסריים והתרבותיים ומבלי שקבוצה אחת תכפה את רצונה על האחרות.
ובמילותיה של השופטת עדנה ארבל: "התכלית של השגת השוויון בחלוקת הנטל לא תושג בדרכים של כפיה אלא אך ורק בתהליך ארוך וסבלני".
הצגת כל התגובות