"בסך הכל נורו ביממה האחרונה כ-100 רקטות משטחי רצועת עזה" (אתר צה"ל, מוצאי-שבת שושן פורים, תשע"ב).
מ-א-ה טילים נחתו בתוך 24 שעות בלבד לעבר ערי הדרום, אולם יהודי אחד לא נהרג. קלטתם? מאה טילים - אפס הרוגים.
כבר מזמן הפסקנו להתרגש מהתופעה הניסית המתרחשת מולינו. מחבלים מיומנים מארגוני הטרור השונים משגרים טילים מרצועת עזה, מכוונים היישר למרכזים הומי אדם בדרום, אך בזה אחר זה - הטילים נופלים במרחבים פתוחים, או שלא מתפוצצים בכלל. עכשיו, חלקם גם מיורטים על-ידי מערכת "כיפת ברזל".
אבל עם כל הכבוד לכיפה, ויש כבוד, היא הצליחה ליירט רק 25 טילים מתוך 100, כלומר רבע מהטילים. מה עם עוד 75 טילים שנפלו במקומות שונים בדרום, בחלקם יכלו אנשים למות?
נסו לדמיין טיל אחד שנוחת, השם ישמור, בהיכל ישיבה גדוש בבחורים, או להבדיל באולם ספורט הומה צעירים. התוצאה הקלטנית ידועה - הרוגים ופצועים רבים, משפחות מרוסקות, מדינה באבל.
100 הטילים ששוגרו אלינו בשבת, לא הצליחו בחסדי השם להרוג אפילו יהודי אחד, א-ח-ד!
יושבים להם המחבלים אי-שם ברצועת עזה, עם ציוד מתקדם שקיבלו ממדינות ערב השונות - ובהם סוריה הטובחת - ומכוונים את כוונת הרעל שלהם לעבר ערי הדרום, מתפללים לאללה שלהם לפגוע ביהודונים ומשגרים עוד טיל ועוד טיל - אבל בזה אחר זה מפספסים, ולא מצליחים לממש את מזימתם.
בדיוק עם אותם טילים, משתמש בימים אלה צבא אסד כדי לטבוח בעמו בסוריה. והוא מצליח להרוג מידי יום עשרות אנשים באמצעות הגראדים הללו. ועוד איך מצליח. ורק כאן, במדינת היהודים, אף ארגון טרור - גדול ככל שיהיה - לא מצליח לפגוע ביהודי אחד.
פעם עוד היינו מתרגשים והיום? היום "בסך הכל נורו כ-100 רקטות".
איפה הניסים הגדולים, הניסים המדהימים, הניסים הגלויים?
הגיע הזמן שגם המנהיגים שלנו יבינו: לא כוחי ועוצם ידי יש כאן, כי-אם ניסים גלויים חסרי-תקדים.
"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה".
הצגת כל התגובות