יאיר שפירא חשף בעיתון 'בשבע', במדורו המשפטי השבועי, סיפור מבהיל על איש עסקים חרדי שנפל קורבן בהלוואה קטנה שלקח מגורם מפוקפק.
שפירא פגש אותו לפני שנים. "התרשמתי מהדירה הנאה המעוצבת בקפידה", הוא כותב, "היה בה את ההדר והקפדנות האופיינית לבתי אצולת הממון החרדית, אך גם עידון הנעדר בדרך כלל מבתים כאלה. ניכר היה כי האמנות אינה זרה שם והיא חיה בשלום לצד אורח החיים התורני. המידה הטובה והמדויקת לא נעדרה גם מבני הבית עצמם. במאור הפנים לא נמצא קורטוב של מלכותיות. צניעות וידיעת ערך עצמם נמזגו במינון השמור רק לאלו שלא עמלו על גינונים אציליים, אלא ירשו אותם מדורות קודמים. הוא לא היה צריך להוכיח דבר לאיש. בן למשפחת ראשי ישיבות, מהבולטים שבעולם התורה הליטאי".
הסיפור מתחיל לפני שלוש שנים, במשבר המשכנתאות בארה"ב. "המשבר לא פסח גם עליו", הוא כותב, "מיזמים עליהם עמל במשך שנים עלו בעשן ואיתם כספים רבים שהשקיע. פרויקטים אחרים נקלעו לקשיים והצריכו הזרמת כספים כבדה. קופתו הצטמקה אך רוחו לא נפלה. הוא מכר, לווה וחיפש אפיקים עסקיים חדשים. ובעזרת שמים, שמו הטוב חריצותו וכישרונו העריך כי הוא קרוב לצלוח את האתגר שהעמיד בפניו המשבר.
שפירא מתאר את הביקור הראשון שנערך בביתו של הגביר לשעבר. "על הדלת דפק גברתן בעל חזות שלא מותירה דבר לדמיון. אם הייתה זו בכוונת מכוון, או שמא עניין של מזל, אשתו וילדיו לא היו בבית באותה שעה. הוא סקר את הבית, התיישב והזמין את בעל הבית לשבת לידו. הוא היה מנומס אבל בהיר. הוא שלט בנתונים הכספיים כמו פקיד בנק. הוא ידע פרטים אישיים כמו חוקר במשטרה: על מצב העסקים השונים ועל יתרת המשכנתא בבנק. ניכר כי הוא מכיר את הקשרים העסקיים ושולט בקשרים המשפחתיים. הוא הסביר כי עשה בירור מקיף בטרם 'חתם' עליו אל מול הבוס האימתני. והבטיח כי הקשר ימשיך ואפילו התהדק. הוא לא הרים קול, אפילו לא איים ובוודאי שלא הפעיל אלימות. אך לאחר שעזב הוא הותיר אדם שהזקין באחת וחושש ממשמעות הדבר כי אותו בריון 'חתם עליו'.
"את מה שידעתי הסברתי בעצמי, ואת מה שהחסרתי הסביר עסקן חרדי המעורה בנושא. יתכן שמלכתחילה היה המלווה מתווך שתפקידו לדוג עבור אנשי העולם התחתון דגים שמנים. יתכן כי מכר את החוב בדיעבד כשהבין כי העלה ברשתו קורבן אידיאלי. מכל מקום, ראש משפחת פשע שקנה את החוב או העניק את קרן ההלוואה אינו מסתכן בענייני גביה. לאחד מאנשיו מוענקת הזכות לערוב להחזרת חובו של הקורבן. הוא 'חותם עליו' בז'רגון עבריני. הוא מתחייב לגבות עבור העבריין הבכיר סכום מסוים, ובתמורה מקבל את האפשרות לסחוט את החייב ככול הניתן. עבריין אחראי בודק היטב את הקורבן בטרם 'יחתום' עליו כדי להבטיח את השקעתו. וההשקעה הפעם הייתה משובחת במיוחד, אדם שיוכל להחזיר כספים משמעותיים במשך שנים ארוכות מבלי להצליח להחזיר את החוב התופח לעולם.
"הביקורים המשיכו ואליהם נוספו שיחות טלפון. הוא ניסה להגביר את הזרמת הכספים אך לא עמד בקצב המצופה. איומים של ממש נשמעו רק מפיו של המתווך. הוא סיפר איך היכו לידו בפראות חייב אחר בלובי של מלון ירושלמי. לכן, כשהוזמן האיש לשיחה בדירה פרטית באחת מערי השינה במרכז הארץ כמעט ופרחה נשמתו. הוא ירד לשפלה כמי שכפאו שד ונכנס לדירה בה חיכו לו שלושה, החותם ושניים מחבריו. הוא חיכה לגרוע מכל. הם הסתפקו בלחיצת ידו עד כאב בעת שקיבלו את פניו. אחד ישב מולו, שניים חגו מסביבו ושלושתם הסבירו את החשיבות שבהשבת כספים ועמידה בהתחייבויות. מדי פעם, כשעבר אחד מהם מאחוריו, הוא זיכה אותו בלחיצה חזקה בכתף, כזו שהייתה יכולה להתפרש כחברית לולי הייתה מכאיבה. כזו שאינה עילה לתלונה במשטרה אך מעבירה את המסר היטב.
"הוא חזר לביתו כמי שהורד מעמוד התלייה. רעייתו שלא ידעה דבר ראתה את בעלה קמל מול עיניה ולא חשדה בדבר זולת מחלה קשה. בתחילה הוא נאלץ להיענות לה ולחזר על פתחיהם של רופאים ומרפאות. לבסוף נשבר וסיפר לה את האמת. את האמת הוא נאלץ לספר גם למשפחתו המורחבת שרואה אותו עובד בפרך כדי לנסות ולפדות את נפשו מעת לעת.
"את האמת", מסיים שפירא את מדורו בעיתון 'בשבע', "יודעים גם רבים ממכריו ומשכניו שמשתדלים להתרחק כדי לא למצוא את עצמם נשאבים גם הם למעגל האימים. רק רשויות החוק אינן יודעות דבר".
הצגת כל התגובות