לבנות הקהילה הצרפתית בנתניה, אשר כ-40 מהן משתתפות באופן קבוע בשיעור השבועי בבית-חב"ד בעיר, קשה לדמיין איך ייראה השיעור הבא ללא רבקה מסהיד, 17, רבקה דוראי, 18, וסטייסי ברוק, 17, שהן שלוש מתוך ארבעת ההרוגים בפיצוץ הגז שאירע ביום חמישי שעבר, בבניין הסמוך לכיכר העצמאות בנתניה.
מעבר לכביש נמצא בית-חב"ד נתניה, משם יצאו הבנות לחלק נרות שבת, כמנהגן מידי שבוע בימי חמישי ושישי. הן עצרו לרגע שהפך לנצח, בעקבות אירוע מיותר כל כך.
מספר עליהן הרב יעקב מאזוז, שליח חב"ד בנתניה, אשר מוסר את השיעור: "הן היו חברות קרובות ואחת הביאה את השנייה לשיעורים שלנו, ובשנתיים האחרונות הן הפכו לבנות בית בבית-חב"ד לקהילה הצרפתית בנתניה. בנות נפלאות, נשמות טובות שהיו בעלות רצון עז להתקרב לתורה יותר ויותר, מלאות חיים שתמיד התנדבו. ביום חמישי בערב הן היו עליזות ומלאות מרץ כהרגלן. תמיד היה את הרצון לעשות עוד יותר".
"ראית את הבת?"
הוא מספר כי השיעור בבית-חב"ד הסתיים סמוך לשעה שמונה וחצי בערב והשלושה, יחד עם חברה נוספת, נשארו במקום.
"דיברתי עם כל אחת מהן, דיברנו על הקייטנה שאמורה להתקיים עוד שלושה שבועות והן היו כל כך שמחות לעזור. הן היו אמורות להדריך שם ולעזור, אבל לצערנו זה כבר לא יקרה. לאחר מכן אני המשכתי לשיעור אחר עם בנים שאני מלמד, אחרי זה כבר שמענו על הפיצוץ", שחזר הרב.
"לקראת 1:30 לפנות בוקר התקשרו אלי ההורים של אחת הבנות. ´ראית את הבת שלנו?´, הם שאלו אותי. אמרתי להם שלא, שאלתי למה והסברתי שהשיעור הסתיים כבר בשמונה וחצי, אז הם אמרו לי שהיא היתה בכיכר, הלכה לחלק נרות ולא חזרה".
בשיחה עם "כיכר השבת" הוסיף ואמר הרב מאזוז: "כבר ארבעה ימים לא ישנים, הדיבור קשה עליי, ביום שישי נערכו שתי הלוויות והיום ההלוויה השלישית של רבקה דוראי, כל נתניה היתה בהלוויה, כל הקהילה הצרפתית של נתניה.
"אמא של רבקה דוראי אפילו שהיא לא כל-כך אורתודוכסית, ספדה לבתה ואמרה ´אל תדאגי, אני אמשיך מה שהתחלת´ היא רוצה להמשיך בדרך של הבת שלה, ולחלק בעצמה את הנרות בימי חמישי".
הוא מוסיף ואומר כי "החברים והחברות על אף ההלם הגדול, התחזקו מהסיפור ולא להיפך".
קשה לשמוע את קולו השבור של הרב מאזוז שמלווה את המשפחות בכל המסע הטרגי של הלווייה וימי שבעה של בנות צעירות כל כך, שהיו כדבריו "עם נשמות גדולות. נשמות טהורות".
בחייהן ובמותן
חברתן של הבנות עדיין מתקשה לעכל את הבשורה המרה. היא מספרת: "כל היום היינו יחד, רצינו להתחתן באותו יום. חזרתי בתשובה לפני 7 חודשים יחד איתה, ועכשיו היא הולכת. לא האמנתי כשאמרו לי, ורק כשהלכתי אליה לבית, הבנתי שזו האמת", היא אומרת ופורצת בבכי.
בדף שנפתח לזכרן ברשת החברתית פייסבוק, כותבים החברים והחברות בעברית ובצרפתית, דברי הספד רבים.
מכר אחד כתב על הלילה שלא יישכח: "כשאני חושב שאני וחברים חיפשנו אותם כל הלילה, הלכנו לבתי החולים בתקווה למצוא אותם בהשתתפות המשטרה ומד"א, כל הלחץ, משא כבד על הלב, כל הלילה ניסינו למצוא אותם. כאב לי ועדיין כואב לי הלב למה שקרה להן, זה לא היה מגיע להן ולאף אחד אחר".
עוד נכתב: "כל-כך קשה לשמוע זאת, פשוט בלתי נתפס. נערות שנקטפו עוד בטרם בגרותן."
ולסיום, בקשה שכתבה חברה של ההרוגות: "מלאכיות. אין מילה אחרת להגדירכן. למדו סניגוריה על עם ישראל בשמיים".
תהא נשמתן צרורה בצרור החיים.