העצב הרגיש ביותר במלחמה ארוכת השנים בין המגזר החרדי לחילונים הוא השירות בצה"ל. כאן כל הרגשות מתפרצים ללא שליטה. "מדוע שדמם של הילדים שלנו יישפך בזמן שהילדים שלכם ילמדו בישיבות?", שואלים ההורים החילונים. ולהורים החרדים יש כבר תשובה מוכנה: "לימוד התורה הוא זה ששומר על עם ישראל. זה השירות שלהם".
כשמתעסקים עם עצב רגיש, כל מנתח מתחיל יודע שמומלץ לעשות פעולות אטיות ומדודות. המהלך הנוכחי של משרד האוצר, שלפיו חרדים יהיו פטורים משירות מגיל 22 תמורת שנת שירות לאומי במטרה לשלבם בשוק העבודה, הוא תנועה חדה שמעוררת כאב אדיר בעצב. המתנגדים זועקים כי זו "הכשרת ההשתמטות", ומוחים על האפליה.
האם החרדים באמת לא מעוניינים לתרום למדינה? לא בטוח. החרדים סבורים שתרומה לחברה היא חובה מוסרית ודתית. לפי סקר הלמ"ס, 16% מהחילונים אמרו כי הם עוסקים בפעילות התנדבותית, לעומת 14% מהמסורתיים, 31% מהדתיים ו-40% מהחרדים. החרדים הם אלה שהקימו את עזרה למרפא, עזר מציון, זק"א, יד שרה ומאות ארגונים שעוסקים בפעילות התנדבותית. אז למה לא בצה"ל? כי צבא העם, מה לעשות, לא ממש שייך לכל העם. המגזר החרדי שבמשך שנים בחר להסתגר בדל"ת אמותיו כדי לא להיות מושפע מהאווירה המתירנית החילונית, השאיר את השירות בצה"ל לאחרים. האידיאל החרדי היה ליצור "תיבת נוח" מנותקת מכל קשר עם העולם החיצון.
אבל המשימה הזאת הוכתרה ככישלון מהדהד. עשרות אלפי חרדים נותרו בישיבות בעל כורחם, בלי יכולת להתפרנס ובלי תמיכה מצד המדינה או תורמים. הם נזקקו לגמ"חים ולמתן בסתר ומשפחותיהם הידרדרו לפת לחם.
בשנים האחרונות התהפכה התיבה על פיה: מנהיגי הקהילה הגיעו למסקנה שאי אפשר לנהל אוטונומיה עם תשומות ובלי תפוקות. אי אפשר לנעול מאסות אדירות של משפחות בבני ברק או במאה שערים, ולהניח לגברים למות באוהלה של תורה.
השינויים לא איחרו להגיע. אלפי חרדים רכשו השכלה, מקצועית או אקדמית, ויצאו לשוק העבודה. רוח פלורליסטית מנשבת בחלקים גדולים במגזר. התובנה המרכזית שמחלחלת אט אט היא שהחילונים הם כבר לא איום, אלא הזדמנות. האמונה היא שעם שילוב ידיים אפשר גם לשמור על המסורת החרדית האדוקה וגם להשתלב בחיי העולם הזה.
בשוק העבודה השינוי כבר מורגש - מרכזי לימוד עם שעות נפרדות לגברים ולנשים כבר יש, מקומות תעסוקה המותאמים לחרדים כבר יש. אבל הצבא, מה לעשות, עדיין נתפש ככור היתוך חילוני. חלק נכבד מהחרדים עדיין רואים בו איום על זהותם. ההצעה הנוכחית של האוצר דורכת בעוצמה על העצב הרגיש - החרדים יהיו פטורים מעתה משירות. זה מקומם, אין ספק. אבל נכון לתקופה זו, חייבים להכיר במציאות, לוותר ולקבל את ההחלטות הקשות שיתרמו לחיבור החרדים לחברה הישראלית. ומזה כולם ירוויחו.
הסיכוי היחיד שהצעה כזאת תעבור הוא רק אם היא תתקבל באופן זמני. חמש שנים לאחר שהיא תיכנס לתוקף יהיה אפשר לבדוק עד כמה השתפר מצב התעסוקה בישראל ומה היתה התרומה של המהלך לכלכלה. אם שני הצדדים יעשו צעד אמיתי לקראת שילוב ידיים, אולי יהיה אפשר להגיע גם לשלב הבא: לצבוע גם את צה"ל בצבעים שחורים.
(המאמר התפרסם הבוקר בעיתון "דה מרקר")
הצגת כל התגובות