וּמַרְשִׁיעַ הֶחֱנִיף, וְאָסַף אֶת קָטִיף

מתאבלים על החרבן. (מאיר אלפסי)

במוזיאון גוש קטיף התאספו הלילה עשרות יהודים כדי לקונן ולהתאבל על חרבן הבית. הם קראו יחד את מגילת איכה ואת הקינות.

בין היתר נקראה קינה מיוחדת שחוברה לפני כשנתיים על חרבן עשרים וחמשה ישובים בארץ ישראל וגלות יושביהם על ידי אחיהם בית ישראל.

מערכת 'כיכר השבת' מגישה צרור תמונות מהקריאה אתמול ואת הקינה על גוש קטיף:

אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן,

וְדָמַם רן בִּצְפוֹן הַשּׁמְרוֹן,

וְגרְשׁוּ יוֹשְׁבֵי עַזָּה בְּשִׁבָּרוֹן,

וְנָע מִמָּדוֹר אִיש כְּפַר-דָּרוֹם.

בָּכוֹ תִבְכֶּה, וְתִדְמַע עֵינִי,

כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבַּר עַמִּי,

זֶה חָזִיתִי, הַשָּׁבָץ אֲחָזַנִי,

הָשְׁלַכְתָּ מִבֵּיתְךָ, נֵצֶר-חַזָּנִי.

גָּלְתָה עַזָּה, עֲזוּבָה תִהְיֶה,

כָּלְתָה הָרָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,

אָבְלָה אֲדָמָה, שֻׁדַּד שָׂדֶה,

כִּי תְכַלֶּה אֶת פְּאַת-שָׂדֶה.

דַּרְכֵי שׁמְרוֹן אֲבֵלִים שׁוֹמֵמִין,

וַיָּפָג לִבֵּנוּ, כִּי לא הֶאֱמִין,

יָגוֹן תִּמָּלֵא הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים,

כִּבְרוּחַ קָדִים נָפצוּ הַכַּדִּים.

הָיוּ צָרֶיהָ לְראשׁ, איְבֶיהָ לַעֲנָה,

הֲפַכְתֶּם לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וַיִּגְדַּל עֲוֹנָהּ,

בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ,

לא יָרְאוּ לְשַׁחֵת אֶת כֶּרֶם-עַצְמוֹנָה.

וַיֵּצֵא מִמְּקמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לִקְצָפָה,

אֲחָזַתְנִי זַלְעָפָה, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה,

גֶּפֶן פרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה לִשְׂרֵפָה,

הָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה תֵּל-קָטִיפָה.

זָכְרָה יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים,

יְדוָד אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים,

בֵּרַךְ נְוֵה צַדִּיקִים יוֹשְׁבֵי אהָלִים,

עַתָּה יָצְאוּ מְבהָלִים מִנְּוֵה-דְקָלִים.

חֵטְא חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבַר בְּרִית,

לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית,

בַּעֲוֹן תָּכְנִית, הֵסַבּוּ אֶת לִבָּם אֲחרַנִּית,

הָלַכְנוּ קְדרַנִּית, כְּסָפוּ דוּגִית וְנִיסָנִית.

טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לא זָכְרָה פְּלָאָיו,

יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו,

רְאֵה כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב, חָרַק עָלַי שִׁנָּיו,

כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה אָבָד וְנֶאֱסַף הַשְּׂלָו.

יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, לֹא הֵשִׁיב אָחוֹר,

הֶחְשִׁיךְ לָאָרֶץ, הִקְדִיר מְאוֹרֵי אוֹר,

וַאֲיַחֲלָה כִּי יֵצֵא מִשְׁפָּטִי לָאוֹר,

וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בְּגַן-אוֹר.

כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָח, זָעֲקוּ אֶל טוֹב וְסַלָּח,

מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רָשָׁע תִּצְלָח, מֵאֵן לְשַׁלַּח,

חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ יִצְלָח, נָוֶה נֶעֱזָב ומְשֻׁלָּח,

רוֹדִי יָדוֹ הַחֲזָקָה שָׁלַח אֶל הַבְּדלַח.

לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ לָתוּר,

שָׂא קִינָה וָנֶהִי, כִּי נִצְּתוּ וּמִי יָסוּר,

עוֹרֵנוּ נִכְמָר כְּתַנּוּר, ולא רָאִיתִי אוּר,

כי לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לָגוּר בְּשָׂא-נוּר.

מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ, וְאָכְלָה אַרְמוֹן,

אָז נִבְהֲלוּ עֲצָמָי, נְתָנַנִי בְּשִׁמָּמוֹן,

בֵּין עֲצוּמִים יַפְרִיד, וְהֶגְלָה הָמוֹן,

כּחוֹ עָצַם, וְהִשְׁחִית בְּנֵי-עַצְמוֹן.

נִשְׂקַד עֹל בְּיָדוֹ, עַל צַוָּארִי יִשְׂתָּרַג,

עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי, אֵלֶיךָ תֶּעֱרָג,

עַל דּוּשׁוֹ בֶחָרוּץ, וּפַחְדּוֹ יְשֹׂרָג,

הִנֵּה כִּלָּיוֹן חָרוּץ שָׂם לְמוֹרָג.

סִלָּה כָל אַבִּירַי לִשְׁבֹּר בַּחוּרִים,

רדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים,

רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל גִּבּוֹרִים,

נֶהֶפְכוּ לְזָרִים נִטְעֵי נְצָרִים.

עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה לַיְלָה וְיוֹמָם,

הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם, יָצְאוּ וְאֵינָם,

נָדְדוּ וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם אַיָּם,

וְנָעוּ מִכְּפַר-יָם עַד רָפִיחַ-יָם.

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל,

מְבֹרֶכֶת אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל,

לֹא יִהְיֶה עוֹד הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טָל,

כִּי הֻשְׁלַךְ עַל הָאָרֶץ וְהוּטַל גַּנֵי-טָל.

צַדִּיק הוּא יְדוָד בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד,

וְלָנוּ הִגִּיד, כִּי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח יָדִיד,

וְעַתָּה לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד,

כִּי יָבֵשׁ תָּמָר, כָּלָה וְעָבַר גָּדִיד.

קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי, הֵמָּה בָּגְדוּ בַּידֹוָד,

אֱלִי וְאַלְלַי, אֶרֶץ רָעָשָׁה מִפְּנֵי סִינָי,

כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי,

כִּי לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלת אֱלֵי-סִינָי.

רְאֵה יְדוָד וְהַבִּיטָה, מִמָּרוֹם תַּשְׁקִיף,

כִּי צַר יָדוֹ הֵנִיף, וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף,

בְּפֶשַׁע בָּא תַּקִּיף, עַל חַטָּאתוֹ הוֹסִיף,

וּמַרְשִׁיעַ הֶחֱנִיף, וְאָסַף אֶת קָטִיף.

שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מֵשִׁיב נָפֶשׁ,

בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי מְצָאֻנִי רָעוֹת חֹמֶשׁ,

עָלוּ חֲמֻשִׁים, הִשְׁחִיתוּ הָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ,

וְהִנֵּה הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ, וַיַּכֵּה אֶל הַחֹמֶשׁ.

תָּבא לְפָנֶיךָ אֶנְקָתֵנוּ, וּשְׁמַע שַׁוְעָתָם,

חוּסָה יְדוָד עַל עַמְּךָ, חוּשָׁה לִתְשׁוּעָתָם,

יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָה, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם,

וְאָז נָשִׁיר שִׁירָה חֲדָשָׁה כְּשִׁירַת-הַיָּם.