המדינה הגישה היום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע את עמדתה בתביעה של ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש נגדה במיליוני שקלים, כפיצוי להרג בנותיו ואחייניתו שנהרגו במהלך מבצע עופרת יצוקה.
בתשובת המדינה לתביעה נטען, כי תצפיתנים של חמאס שזוהו במרפסת הבניין בו התגוררו בני משפחת אל-עייש, הם אלו שהיו מטרה לירי הפגזים של צה"ל לעבר המבנה. עוד נטען, כי הבנות נהרגו כתוצאה ממצבורי הנשק שהיו בבית והתפוצצו ולא כתוצאה מהפגזים שירה צה"ל במהלך הלחימה.
This browser does not support the video element.
בנותי עדיין חיות איתי (צילום: בראל אפרים, עריכה: הילה רוזנברג)
בתחילת הדיון פנה השופט שלמה פרידלנדר אל אל-עייש ואמר לו: "אני מבקש להביע את הצער והזעזוע העמוק על הטרגדיה שקרתה לך ולמשפחתך. על זאת לא יכולה להיות מחלוקת. הגרון נחנק למקרא ולמשמע האסון הזה. אני מביע את צערי. התכנסנו כאן לקיים דיון משפטי בשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת. נקיים אותו מבלי לגרוע בהשתתפותנו בצער המשפחה".
התובע אל-עייש ענה לשופט ואמר: "המילים שלך שוות הרבה בשבילי. לא רציתי להיות במקום הזה. במצב הזה כולי תקווה שהדיון הזה והטרגדיה הזאת תביא צדק ולקח לאנשים. מהרגע הראשון שראיתי את הבנות שלי נהרגות מולי, את כל חיי הקדשתי רק להציל חיים".
עיקר המחלוקת בין המדינה לבין התביעה היא מה גרם להרג הבנות, כשהמדינה כאמור טוענת שלא הפגזים הביאו למותן.
לבית המשפט הוגשה חוות דעת של סא"ל ערן תובל, מפקד מעבדת חומרים וכימיה של זרוע היבשה, שקבע כי רסיסים שנמצאו בגופותיהן של הבנות הכילו חומרים כימיים שאינם מאופיינים לתחמושת צה"לית, דבר המביא למסקנה כי הבנות נהרגו מתחמושת של חמאס שאוחסנה בבית והתפוצצה על היושבים בו.
אב המשפחה מתבשר בשידור חי בערוץ 10 על הרג בנותיו בתקיפת צה"ל את ביתו במבצע עופרת יצוקה
בהמשך תצהיר המדינה שהוגש לבית המשפט הובאה גם עדותו של אל"מ ד' שהיה מפקד הכוח בשטח שירה אל הבית, שאמר כי ביום האירוע, לאחר שהכוח השתלט על צומת באזור, החל ירי צלפים פלסטינים לעברו, שכוונו על ידי תצפיתנים של חמאס שמוקמו בבית משפחת אל-עייש. לאחר שהכוח הצבאי ווידא במשך יותר מעשרים דקות את מיקומם של התצפיתנים, נורו לעברם שני פגזים, אך העשן שהיתמר מהבית לא היה אופייני להתפוצצות הפגזים אלא הוכיח מעבר לכל ספק כי בבית הייתה תחמושת רבה שהתפוצה כתוצאה מירי הפגזים.
עוד ציין המפקד, כי הירי נעשה תוך שימוש מזערי באמצעי לחימה בכדי לפגוע בחמושים בלבד ולא בכל יושבי הבית, והלוחמים אף נטלו סיכונים רבים וסיכנו את חייהם כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע.
"היינו בשלב זה בסכנת חיים מוגברת", אמר ד'. "בשלב זיהוי מהבית נורו 2 פגזים, ולאחר מכן ניתן אישור לירות שניים נוספים למבנה אחר, ואז דיווחו הכוחות בשטח על צעקות ילדים מאזור המבנה המדובר. כמו כן, קיבלתי דיווח על יציאת אזרחים מהבית, ובהמשך תואמה כניסת אמבולנסים לפינוי נפגעים". נאמר בעדותו של הקצין.