ד"ר יהודה סבינר שובר שתיקה בריאיון משג'אעיה: "אני בעזה ובחסידות דואגים לילדיי" | צפו

את ד"ר יהודה סבינר פגשתי לפני למעלה משלוש שנים בירושלים, הכרתי חסיד שהצליח לשבור תקרות זכוכית ולהפוך לד"ר, רופא ילדים, כשהוא מתחיל מאפס. מהישיבה למרפאה. גם בתקשורת הכללית התרגשו מסיפורו של האברך החסידי.

השבוע, רגע לפני שנכנסתי לשכונת הטרור ברצועת עזה, פגשתי שוב את סבינר. הפעם הוא על מדים צבאיים, עם קסדה לראשו, יושב יחד עם חבריו הלוחמים ומתפלל שלא יקבל קריאה. ברגע שבמכשיר הקשר יזעקו, הוא עולה על הרכב הצבאי, יחד עם לוחמים נוספים, ונכנס אל תוך הרצועה, לטפל ולחלץ לוחמים שנפגעו בקרבות פנים אל פנים מול מחבלי חמאס. בחודשיים האחרונים הוא העביר שבועות ארוכים בתוך שטח האש בעזה.

סבינר, רופא ילדים משניידר, התגייס לצבא ומשמש בימים אלו כרופא גדוד 7220, חטיבת יפתח (11), קומנדו מילואים של אגוז. יחד עם רופא נוסף, הוא מציל את חייהם של לוחמים שנפגעו, תוך שמסכן את עצמו. המראה לא היה שיגרתי, אברך חסיד לבוש מדי צה"ל לצד לוחמים קרביים.

אני פותח את השיחה בחיוך, שבפעם הקודמת נפגשנו באולפן הממוזג והנה עכשיו בכניסה לעזה: "תסתכל ימינה ושמאלה , ותראה שהארץ שלנו יותר יפה מהאולפן...".

ד"ר סבינר מסביר את תפקידו בימים אלו: "אני במקור שייך ליחידת היחצ"א של פיקוד העורף, רוב הציבור מכיר את היחידה בגלל החילוצים והסיוע ברחבי העולם , ביום שמחת תורה בשעה 7:48 בבוקר הגיע טלפון - לרדת דחוף לדרום, יצר איתי קשר הרופא של יחידת הקומנדו, הוא מכיר אותי מהלימודים המשותפים, הבנתי שיש חוסר".

אתה בסוג של התנדבות אני מסנן לעברו והוא משיב: "זה העם שלנו, זה האחים והאחיות שלנו - זו שליחות ולא התנדבות. הבנתי שיש חוסר ואני פה כדי למלא אותו. ולדאוג שננצח ובנוסף לדאוג שכל אחד מאיתנו שעזב הכל ונותן את כל כולו שיוכל לחזור חי ושלם הביתה".

סבינר מתייחס לעובדה שאת רוב הזמן הוא מעביר בשטח הלחימה: "לא הייתי מכנה את המצב פחד, זו דריכות ואני עושה הכול כדי להישמר ואני בסביבת האנשים הכי טובים מבחינת האבטחה, אני עושה את ההשתדלות שלי ומתפלל, והילדים כולם מתפללים עלי לשלומי, בחיידר ובית הספר בית יעקב".

הרופא החרדי שהתגייס לצבא הצליח לרגש את הרשת כאשר התפרסם סרטון שלו חוזר הבייתה אחרי ימים ארוכים בעזה, קבלת הפנים והגעגוע של המשפחה.

סבינר מסביר את השינוי שעובר על הרחוב החרדי: "מתחילת המלחמה כמעט ולא הגעתי הביתה. רק מסיפורים של אשתי, כמה הקהילה שלה עוזרת כשאני לא בבית, זה מידעל התמיכה והאחדות. ראש ישיבה מהקהילה שלנו הגיע ללמוד עם הבן שלי גמרא במקומי, זה מעיד על מחויבות והכרת הטוב, זה נותן לי את הכוח להמשיך את מה שאני עושה. ומאוד מוערך".

אני רואה אתכם בתצפית, חיילים ומילואמיניקים מכל החוגים והגוונים, זה עולם אחר ממה שרואים ומדברים בתקשורת..

"אני לא נכנס לתקשורת, ברגעים שיש לי לעצמי אני לא נכנס לקרוא חדשות, סיבה אחת בגלל שאני חרד לראות ולשמוע על נופלים שאני מכיר והכרתי והקריבו את חייהם במלחמה, -- אבל החרדה הגדולה יותר: לפתוח את כלי התקשורת ולראות שמתעסקים שם בדברים מפלגים ולא חיוביים בתקופה הזו. כל אחד בסביבה שלו צריך לעשות מאמץ שהקרבן ציבור היקר הזה לא יהיה לחינם".

מה המסר שלך לצופים שלנו? שאלתי לסיום: "כל אחד שיעשה את חלקו הכי טוב שיכול, במאמץ המלחמתי ובעורף, כדי לשמר את העם הזה בטוב"