"וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם", נכתב בנביא מיכה, יש שאומרים שזה המקור למנהג התשליך הנהוג בימי ראש השנה או עשרת ימי תשובה, אשר מופיע בדברי המהרי"ל שהיה הראשון לכתוב על כך. בהמשך, נהגו בו גם קהילות הספרדים וכן רבי חיים ויטאל שהיה מגדולי המקובלים. נוהגים לומר תפילה זו ליד ים, נהר או באר מים כאשר בסיום התפילה נהגו לנער את הבגדים ולהפוך את הכיסים, כביכול להראות התנערות מהחטאים וזריקתם לים.
למגזין המלא - כנסו כאן
בשבת האחרונה השתתפתי בשיעור של רב מקומי שדיבר על המנהג ואמר כי "עניינו של זריקה לים בא להראות שאין לי יותר קשר עם העבירה. כמו שבהלכות השבת אבדה, המוצא בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר הרי אלו שלו מפני שהבעלים התייאש, גם כאן, מה שבים, אין לנו יותר קשר אליו". ואני מיד נסחפתי לחשוב על המקומות והדברים שכן אפשר לראות בים. לא את העבירות שאתם זרקתם, אלה את הספינות שטבעו בחופי ארצנו.
בישראל, קיימים כמה מקומות שאפשר לצלול בהם ולראות ספינות שטבעו או הוטבעו במהלך השנים. אוניות סוחר ומלחמה, מעבורות, דוברות ואפילו צוללת מרשימה שטבעו כתוצאה מפגיעת טיל, עליה על שרטון ופגיעה בסלעים.
הדוברה הגדולה
מדובר כנראה בכלי השייט הגדול ביותר בישראל שטבוע לחופי ישראל. אורכו מעל 100 מטרים ורוחבו כ-25 מטרים. חתיכת מפלצת מרשימה ולו רק בשל גודלה העצום. אי אפשר להקיף את כולה בצלילה אחת, אא"כ אתם עם סקוטרים (מנועים תת ימים).
This browser does not support the video element.
כלי השיט שימש כמשטח עבודה צף לבניית המזח של תחנת הכוח של חדרה. לילה אחד במהלך סערה חזקה, היא ניתקה ממקומה והתרסקה על שובר הגלים. הצוות ששהה עליה חולץ על ידי מסוק של חיל האוויר. לאחר שוך הסופה, הדוברה נבדקה ונמצא כי היא ניזוקה קשה ואי אפשר לתקנה. פרקו ממנה את כל הציוד והיא הוטבעה כ- 2.5 ק"מ אל מול חוף דדו בחיפה, בעומק של כ-36 מטר.
בדוברה ישנם כמה פתחים שמאפשרים כניסה לתוכה וביקור בין מדורי העבודה השונים. ביצוע צלילת חדירה מותר ומומלץ רק למנוסים ומוסמכים לכך. (יש הסמכה מיוחדת לספינות טרופות ומערות תת ימיות) הפתחים הרבים בגוף הדוברה משמשים כבית מחסה למגוון בעלי חיים ימיים כגון: ברקנים, גרזנונים, לוקוסים, חתולי ים, ספוגים ומלפפוני ים...
האמת, ירדתי אליה לצלילה לפני כחודשיים, צלילה שזכורה לי כחווייתית מאוד אך גם כמאתגרת ועצובה. במעגן חיפה עלינו כ-80 איש מיחידת הצלילה זק"א ת"א, צוללים, קיקיסטים וחפקיסטים להפלגה של כשעה, עד שהגענו לאתר. היתה הפלגה לא קלה, גלים גלים ומחלת ים שגרמה לרובנו להקיא את נשמתינו.
ירדנו על פי תוכנית בקבוצות מסודרות, רק שהקברניט לא עמד על נקודת הציון המדויקת כך שהיה לי זמן תחתית קצר מאוד להתרשם ממפלצת הפלדה. באותה צלילה טבעה והתרטבה למוות מצלמת הגו-פרו שלי כך שתאלצו להתרשם מהתיעודים של חברי. תכלס היה שווה.
הצוללת שירה
שירה הייתה צוללת מדגם אדואה 600 אשר שירתה בצי המלכותי האיטלקי. היא נקראה על שם מחוז שירה בצפון אתיופיה, שהייתה חלק ממזרח אפריקה האיטלקית.
בתחילת מלחמת העולם השניה נעשו בה שיפורים שאפשרו לה לשאת 3 "חזירים" (מנוע טורפדו שיכול לסחוב צוללים) הצוללת יצאה למשימות רבות במים עוינים, ובאחת מהן - ב-10 ביולי 1940 - הטביעה את הספינה הצרפתית שיק ואף תקפה את גיברלטר.
משימתה המפורסמת ביותר הייתה הפשיטה על נמל אלכסנדריה. שישה צוללנים שחדרו בשקט לנמל המאובטח הטביעו את אוניות המערכה אה"מ המלכה אליזבת ואה"מ ואליאנט, את המשחתת אה"מ ג'רויס ומכלית נורווגית. הספינות הבריטיות שקעו במימי הנמל הרדודים, נימשו, תוקנו וחזרו לשירות. ששת הצוללנים שביצעו את המשימה נתפסו.
לאחר ההתקפה האיטלקית המוצלחת באלכסנדריה, מיהרו הבריטים, והניחו בחשאי מערכת גילוי תת-ימית בכמה מנמלי ים התיכון. אחת מן המערכות הותקנה בנמל חיפה. בסיסה של המערכת היה בראש הכרמל, ושלושה כבלים רב שכבתיים נמתחו על קרקעית הים בניצב לחוף ולעומק מספר קילומטרים. כאשר עבר גוף עשוי ברזל מעל הכבלים הללו נוצר שינוי בזרם, וכך ניתן היה לאכן צוללת שעוברת במקום.
ב-10 באוגוסט 1942 פשטה "שירה" על נמל חיפה. לבריטים היה מידע מוקדם על התקרבות הצוללת הודות למערכת האניגמה, שיירטה מסר מאיטליה. כאשר התקרבה "שירה" לחיפה היא אותרה על ידי מערכת הגילוי, ואוניות הצי המלכותי הבריטי איתרו אותה במרחק של כ-11 ק"מ מהנמל. הצוללת הותקפה בפצצות עומק שהשליכה אה"מ איילה ונפגעה באופן שחייב אותה לעלות על פני המים. עם עלייתה על פני המים הסתערה עליה הספינה הבריטית והטביעה אותה, על 53 לוחמיה.
לימים אבד מיקומה של הצוללת הטבועה ורק בשנת 1984 תוך כדי ביצוע סקר ארכיאולוגי במפרץ חיפה התגלתה הצוללת האבודה. משלחת מהצי האיטלקי בסיוע צוללים ישראלים חילצו מתוך הצוללת עצמות אדם מהצוות שטבע במהלך המשימה האחרונה בה הוטבעה ה'שירה', לוח זיכרון הונח על הצוללת במקום טביעתה וטקס רשמי נערך.
מבחינת תנאי צלילה, צריך להגיע בשיט שלוקח כ-20 דקות. היא נמצאת בעומק של כ-30 מטרים, מגרד בדיוק את גבולות הצלילה הספורטיבית ומאפשר זמן תחתית סביר של כ-25 דקות ללא חניות דקומפרסיה. אורכה של השירה כ–50 מטרים ועם הירידה ניתן להבחין בברור בסיפון, בגשר ובתרנים. בקדמת הצוללת ליד גשר הפיקוד ניתן לראות את המקום בו נפגעה הצוללת.
הסטי"ל אח"י כידון
ספינת הטילים אח"י כידון מהוה אתר צלילה מיוחד, מאחר והיא אתר הנצחה ל-12 לוחמים שנפלו באסון השייטת באנצריה. אורכה המקורי הוא 64 מטרים, אך עם הזמן, הסערות והזרמים עשו שמות באוניה והיא כרגע מפורקת ל-3 חלקים. אל מול חרטום האוניה ניצבת אנדרטה, אשר בנויה מבסיס בטון בצורת כנפי העטלף (סמל השייטת) ועליו ממוקמים 12 כיסאות אשר מציינים את שמות הנופלים.
לסטי"ל יש 2 אחיות, ספינות טילים נוספות שהטביעו ומשמשות כאתרי צלילה: אח"י סופה 0 הסטי"ל המפורסם מאילת ואח”י מיזנק - הסטי"ל של חיפה. האוניות טובעו כחלק מיוזמה לפיתוח אתרי צלילה בישראל. טרם ההטבעה בוצעו עבודות הכנה והנגשה של מדורי האוניה.
היא ממוקמת על החוף בחלקו הדרומי של חוף שבי ציון ומולה במרחק של כ–3 ק"מ לכיוון צפון מערב, כך שצריך להגיע עם סירה. פרופיל הצלילה אינו מסובך והאתר עצמו אינו גדול במיוחד, כך שאפשר לצלול בנחת וללא מאמץ. העומק המקסימלי הינו 26 מטר.
This browser does not support the video element.
אוניית הבוטנים
המיתוס מספר שהחורף של שנת 1934 הביא איתו, בנוסף לסופות ולגשמים גם הפתעה על החוף. ספינת מטען מצרית נקלעה לסופה קשה, לאחר לילה של מאבק הקפטן פינה את כל האנשים, 8 נוסעים ו-56 אנשי צוות.
This browser does not support the video element.
כלי השיט נתקע בשונית הרדודה והחל לטבוע. לאחר שהספינה שקעה, מטענה נסחף לחוף בכמויות כאשר על פי השמועות היו שם בעיקר בוטנים ועל כן היא נקראת עד היום אוניית הבוטנים - למרות ששמה המקורי הוא בכלל בילביס.
This browser does not support the video element.
הספינה נבנתה ב-1907 ומידותיה היו 86.9*7.8*12.6 מטר. למנוע הקיטור שלה היו 275 כוחות סוס, והיא הגיעה למהירות של 13 קשר.
הספינה שהתגלתה על ידי צוללים, שוכבת במים הרדודים (6 מטרים), וניתן להגיע אליה מהחוף. חלקים רבים בספינה נשתמרו בצורה יפה: דוודי הקיטור, ציר ההגה הענקי שנשאר זקוף במים, חלקים מן המדחף, התורן ועוד הרבה חלקים אחרים.
This browser does not support the video element.
הסאן בואט
יש שיגידו שמדובר בספינה הטבועה המרשימה בישראל. היא נמצאת באילת ואפשר להגיע אליה בשחיה / טילוף של 10 דקות. הספינה עומדת זקופה על קרקעית בעומק 14 מטרים בחוף הצפוני באילת, אורכה כ-30 מטרים והמבנה שלה מגיע עד לעומק של מטרים ספורים מתחת לפני הים.
הסאן בואט אשר שימשה כספינת נוסעים, הוטבעה בשנת 2010 בשיתוף של גורמים רבים באילת וההתאחדות הישראלית לצלילה. סמוך לה מונחים הרכבים האמפיביים, אשר הועתקו למיקום זה ממקומם הקודם לצד שונית מלאכותית, גם היא בחוף הצפוני.
• • • • •
זו רק טעימה קטנה מתוך אלפי ספינות טבועות שנמצאות לחופי הארץ. במאמר שכתבה ד"ר מעין כהן, עמיתת ממשק במשרד החקלאות ועמיתת מחקר במכון ללימודי ים, היא מגלה שהים התיכון שימש לאורך אלפי שנים למסעות ימיים, ומיקומה של ישראל בין אפריקה, אסיה ואירופה וסמיכותה לנתיבי השיט העמוסים ביותר בעת העתיקה משכו לחופיה ספינות רבות, במשך השנים רבות מהם טבעו וכיום נמצאו שרידים של עשרות מהם.
האתרים שנחפרו ושנחקרו בישראל ממוקמים ברצועות החוף שכוללת את דור, לגונת טנטורה ומעגן מיכאל, כ-30 קילומטר דרומית לחיפה. האזור הדרומי של דור נחקר היטב מאז שנות ה-60, ונמצאו בו שרידי 25 ספינות טרופות, שזמני טביעתן נעים מהתקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית.
כ-5 קילומטרים דרומית לדור ממוקם אתר קיבוץ מעגן מיכאל, שבו נמצאו שתי ספינות טרופות מתקופות קדומות. מעבר לספינות אלה, קיימות כ-30-25 ספינות טרופות בעכו, וספינות נוספות נמצאו מול חופי קיסריה, מעין צבי, עתלית ועוד.
אך ברצוני לסיים דווקא באתר מהעולם שגם לו יש כמובן קשר ישראלי:
הזנוביה
ספינת משא ענקית, אורכה 172.2 מטרים, רוחבה המרבי הוא 28 מטרים והמשקל המותר שלה הוא כ-10,000 טון.
ב-4 במאי 1980, הפליגה הספינה ממאלמו כאשר היא נושאת בבטנה כמאה משאיות מטען עמוסות בציוד והפליגה לכיוון עיר הנמל טרטוס שבסוריה. בדרכה, עצרה בכמה תחנות כאשר בדרך לפיראוס הבחין הקברניט בבעיות איזון והשיט את הזנוביה לנמל הקרוב. לאחר בדיקה התברר כי הבעיה היא מים בכמות גדולה שנשאבו למיכלים האחראיים לשיווי המשקל ולאחר שהמים נשאבו החוצה המשיכה הזנוביה במסעה ללרנקה, שאמורה הייתה להיות התחנה האחרונה לפני ההגעה לסוריה.
הזנוביה הגיעה ללרנקה ב-2 ביוני, אלא שהבעיה חזרה על עצמה ואף החמירה; בשל תקלה בתוכנת המחשב, הצטברה כמות גדולה של מים בצד אחד של מיכלי הזיבורית והאונייה נטתה על צדה. אנשי הנמל הורו על הזזתה של הזנוביה מחוץ לנמל מחשש ששקיעתה, אם תתרחש, תפגע בנמל בצורה קשה, וב-4 ביוני היא מוקמה במרחק לא רב ממנו (כ-1.5 קילומטרים). ב-5 ביוני זווית הנטייה הגיעה ל-45 מעלות והצוות נטש את האונייה בלית ברירה. למחרת, בטרם זריחת השמש, ב-6 ביוני, שקעה האונייה על כל תכולתה במעמקים, כ-42 מטרים בסך הכול. 140 האנשים שלקחו חלק בהפלגה לא נפגעו.
האגדות מספרות כי הזנוביה הוטבעה על ידי כוחות הביטחון של ישראל, עם או בלי סיוע של סוכנות הבין הבריטית, היות שהתעתדה להעביר נשק (ואף אורניום) לסוריה, אשר ישמש את סוריה, את הארגון לשחרור פלסטין או ארגונים אחרים העוינים את מדינת ישראל. הנשק מצא עצמו בבטן האונייה כבר בשוודיה או רק באגן הים התיכון, עם או בלי ידיעת הבעלים. מסופר גם כי הבעלים של האונייה מעולם לא הגישו תביעת ביטוח בדרישה לפצותם על הנזק הכבד שנגרם בטביעה. אגדות אלה, לצד שאלות שנותרו ללא מענה, יצרו מסתורין שאופף את הפרשה.
אחרי שנים, אדם פרטי רכש את הספינה והפך אותה לאתר צלילה. ומכיוון שהיא נשארה בשלמותה, קרובה לחוף במיקום נוח ועם מזג אוויר טוב יחד עם האגדות סביב סיפור טביעתה, היא הפכה לאתר צלילה מפורסם בעולם כולו, אשר גם הוכרז כשמורת טבע והדיג נאסר במקום.
באתר מגוון רחב של דגים, הצלילה באתר מתאימה לצוללנים בכל הרמות וגם בעומק של 17 מטרים מתחת לפני המים ניתן להתרשם ממנה. במהלך השנים נספו באתר בתאונות צלילה צוללנים אחדים (שנכנסו פנימה ולא מצאו את הדרך החוצה). אני צללתי ואף נכנסתי פנימה עם המדריך פיטר שאמר לי כי יש בתוך הספינה מאות משאיות ומכוניות. לדבריו 'אם אני מצליח להתניע אחת - אתה יכול לקחת אותה הביתה'. הבעיה היחידה היא שאין לי רישיון על גיר ידני.
תכלס הייתה צלילה מדהימה, המון צוללים ודגה, משאיות ענק, מיכלים והמון פסולת. נכנסנו גם פנימה והנה אני כאן כדי לספר, תכלס לא מצאתי שם עדויות לנשק כך שנישאר בסימן שאלה בנושא.
הצגת כל התגובות