בישול פסטה במרקם אל-דנטה מדויק - דהיינו: יציב, אך עדיין רך ללא שמץ של דייסתיות - דורש טכניקה. התרגול הופך אותו למושלם, אבל יכולים לעבור חיים שלמים של פנה מבושל יתר על המידה, לפני שתפצחו את השיטה ותכינו ספגטי כמו מקצוענים.
בתקווה לזרז את העניינים, אנו כאן כדי לחלוק את הטעות הגרועה ביותר שניתן להימנע ממנה (ובכל זאת היא נפוצה ביותר) שבשלנים ביתיים רבים עושים עם פסטה: להרתיח את האטריות בסיר קטן מדי.
למה זה גרוע
בתור התחלה, אם אתם משתמשים באטריות ארוכות, יתכן שהן לא יתאימו לסיר, אלא אם תשברו אותן קודם. אך ללא קשר לצורת הפסטה או לגודל שלה, היא בסופו של דבר יוצאת דביקה ומצומצמת כאשר היא מתבשלת בסיר קטן מהרגיל.
"כשמוסיפים פסטה לכמות קטנה של מים, היא מורידה את הטמפרטורה של המים בצורה משמעותית יותר, מאשר אם מוסיפים אותה לכמות גדולה של מים, כך שיקח זמן רב יותר למים לחזור למצב רתיחה. בינתיים, הפסטה תשב בתחתית הסיר ותתחיל להתגבש ולהפוך לרכרוכית, אלא אם כן תערבבו אותה ללא הפסקה", אומר השף מייקל סימון, הבעלים של חמש מסעדות בקליבלנד, ארה"ב.
כמו כן, היחס בין העמילן שבפסטה למים יהיה גבוה מדי: גורם נוסף להידבקות.
עשו זאת במקום
במידה ואתם לא מבשלים מנה אחת של פסטה (במקרה כזה כן תוכלו להשתמש בסיר קטן יותר), עשו כמו שסבתות איטלקיות עושות: מלאו סיר גדול בכ-950 מ"ל מים והביאו אותם לרתיחה מהירה. ואז הוסיפו 2 כפות מלח (ואל תתרגשו - שפים מקצועיים אומרים שמי פסטה צריכים להיות מלוחים כמו הים). לבסוף, הוסיפו את הפסטה שלכם וערבבו אותה מדי פעם עד שהיא תהיה אל דנטה.
הצגת כל התגובות