אנשים שמתאמנים באופן קבוע אוהבים להצטייד בג'ל ייעודי שמגיע בטעמים שונים ומשמש כמקור אנרגיה מהיר וזמין לתדלוק לפני או באמצע האימון. הג'ל מגיע בשקיות קטנות, קורעים את החלק העליון בשיניים וסוחטים לתוך הפה.
אבל מה אם במקום ג'ל, נסחט לפה שקית של פירה? חוקרים מאוניברסיטת אילינוי החליטו לענות על השאלה הזו, שמעולם לא חשבנו לשאול, וערכו מחקר שפורסם ב-Journal of Applied Psychology.
במסגרת המחקר, חילקו החוקרים 12 רוכבי אופניים מקצועיים לשלוש קבוצות. 24 שעות לפני שנשלחו לבצע אימון רכיבה של שעתיים, אכלו כל 12 הרוכבים את אותו התפריט. לפני הרכיבה עצמה, קיבלה כל קבוצה מקור אנרגיה שונה: קבוצה אחת קיבלה מים, הקבוצה השנייה קיבלה ג'ל אנרגיה והקבוצה השלישית קיבלה פירה בכמות של 60 גרם פחמימות, כלומר 500 גרם תפוחי אדמה.
לאחר שעתיים, התבקשו הרוכבים להמשיך את הרכיבה במהירות הכי גבוהה שהם יכולים למרחק מסוים שנקבע להם בהתאם למשקל גופם. במהלך הניסוי, מדדו החוקרים את קצב הלב של הרוכבים, טמפרטורת הגוף, סימפטומים הקשורים למערכת העיכול וכמויות הלקטאט שבגופם באמצעות דגימות דם, כדי למדוד את קצב חילוף החומרים.
תוצאות המחקר מעניינות: הרוכבים שקיבלו פירה או ג'ל סיימו את המקצה האחרון מהר יותר מהקבוצה שקיבלה מים, בהפרש של למעלה מ-6 דקות.
לדברי החוקרים, המחקר מוכיח כי במקום להשתמש במוצרים תעשייתיים, המתאמנים יכולים לצרוך מזונות טבעיים ולשפר את ביצועיהם באותה מידה.
עם זאת, נמצא חיסרון בפירה לעומת הג'ל. החוקרים דיווחו כי הרוכבים שצרכו פירה "חוו יותר נפיחות, כאבים וגזים במערכת העיכול בהשוואה לשאר הקבוצות".