בימים אלו שסכנת קריסת עולם התורה אורבת לפתחנו, הגיע הזמן לבוא חשבון ולקבל תשובות מ"הקנאים החדשים" שניהלו את הציבוריות החרדית עד לפני כחצי שנה. והם שהביאו בחוסר אחריות תוך מרידה בגדולי הדור שעבר, את עולם התורה אל סף התהום!
כל "קנאות" שנושאי דגלה לא לקחו על עצמם את האחריות על תוצאות יישומה המעשי, הביאה בכל הדורות לאסונות רוחניים וגשמיים. וזה בדיוק מה שקרה לנו.
מבחינה כלכלית הישיבות ובעיקר משפחות רוב האברכים תלויים כיום בתקציבי הממשלה הישירים והעקיפים עד צוואר. [וראה מאמריו של י. ריבלין בעיתון "בקהילה] עצירת תקציבים ממשלתיים תגרום מידית לקריסה כלכלית של משפחות האברכים ויביאם לחרפת עוני קשה ובלתי אפשרית.
עובדה זו מגחכת אמירות מתלהמות כגון "כולנו נכנס לבית סוהר" וכדומה. שהרי השלטונות אם רק ירצו להביא לגיוס המוני לא זקוקים לבתי סוהר, לחץ כלכלי יספיק להם שהרי מצב מצוקה איום שכזה יביא חס וחלילה ליציאה המונית של אברכים מהכוללים מאימת הרעב המתדפק על דלתם ויתחננו לשלטונות הצבא לגייסם.
האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל שלקח על עצמו גם את האחריות המעשית ליישם את שיטתו ה"קנאית" שלא ליהנות משום אגורה הבאה מ"מרשיעי ברית", השכיל לפעול בד בבד עם הקמת עולם תורה מפואר לבנות במקביל גב כלכלי עצמאי איתן כדי שלא להזדקק לתקציבים ממקורות חיצוניים עוינים. הוא הקים קהילות לתפארת של אלפי חסידים יראי שמיים העובדים לפרנסתם, שישמשו כשבט "זבולון" לשבט "יששכר" שבקהילתו.
גם גדולי הדור שהנהיגו את היהדות החרדית בשנותיה הראשונות של המדינה הבינו זאת. שתי משוכות עמדו בפני הצורך הקיומי לקומם מחדש את עולם התורה וקהילות יראי ה' שחרבו בשואה. האחת חובת הגיוס לצבא, והאחרת מציאת מקורות כלכליים עצמאיים עד כמה שניתן שלא לתת חרב ביד גורמים זרים שתאפשר להם להתערב בתכני החינוך או באורחות החיים שלנו.
משוכת הגיוס
בחסדי שמיים, את משוכת הגיוס פתרו גדולי הדור שעבר בהסכם דו צדדי עם השלטונות ודעת הקהל הכללית. מצד אחד הסכימו השלטונות שכל מי שייטול על עצמו את הנטל הכבד שבהקמת עולם התורה מחדש ישוחרר מחובת גיוס. קבוצת עילית זאת "שתורתם אומנותם" יישאו בתפקיד "שבט לוי" כשכל חייהם יהיו קודש להפצת תורה וירא"ש בעצם קיומם.
כל זאת, בתנאי כפול ומכופל, שכל חרדי שאינו שייך ל"שבט לוי" יישא גם הוא בנטל הביטחון כשאר האזרחים. ראשי הישיבות הבינו כבר אז שאם יופר ההסכם וגם מי שאינו "תורתו אומנותו" לא יתגייס, הציבור הכללי ביום מהימים לא יאפשר לנציגיו בכנסת לקיים את חלקם בהסכם ולשחרר מגיוס את מי "שתורתם אומנותם". ולכן הגדירו כל חרדי שנוהג כך בכינוי החריף "רודף" את עולם התורה.
כאשר התברר ששרות בצבא מסכן רוחנית את המשרתים. הקימה תנועת "צעירי אגודת ישראל" הליטאית ועוד אדמורי"ם [האדמו"ר מוויז'ניץ ועוד] את ה"נח"ל החרדי" הראשון במושב קוממיות כפתרון ראוי לבעיה זו. לפני הקמת גדוד "נצח יהודה" נפגשו היזמים עם הרב שלמה לורנץ ז"ל שהיה אז מנהיג צא"י ובין הדברים סיפר: הייתי מקורב מאוד לכל גדולי התורה ובכללם הגרי"ז מבריסק זצ"ל ומעולם לא ביקרו בפני את הקמת הנח"ל החרדי ולו ברמז.
קיום כלכלי עצמאי
כאמור, ניהול כלכלה עצמאית ללא תלות בשלטון החילוני הוא תנאי קיומי להמשך קיום עולם התורה ועולם החינוך ללא פשרות ערכיות. ולכן אסרו על "החינוך העצמאי" והישיבות לקבל תקציב בשיעור כזה שהפסקתו בעתיד ימוטט כלכלית את בתי הספר והישיבות.
את השלמת התקציב שילמו נדיבי עם. כמו כן עולם האברכים התקיים כלכלית ללא תקציב מקופת האוצר והתבסס רובו ככולו על עבודת הנשים שבגדלות נפש הרואית הסכימו לבקשת גדולי הדור כ"הוראת שעה" לסטות מדרך המסורה לנו מדור דור ולמחול על התחייבות כל בעל בכתובה לפרנס את המשפחה ונטלו על עצמן את עול קיומו הכלכלי של הבית בנוסף לחובותיהן כרעיות וכאימהות המגדלות משפחות ברוכות ילדים.
כהשלמת ההכנסה קיבלו משפחות האברכים מלגות בכוללים כסף שהושג מתרומות. ומתמיכת הורים שרובם ככולם עבדו לפרנסתם וחלקם גם נתמך משילומים מגרמניה.
גדלנו מספרית ב"ה ונאלצנו לחפש פתרונות חדשים לבעיות קיומיות
גדלנו מספרית ב"ה, עולם התורה קם לתפארת אך בד בבד התפתחו תהליכים שסיכנו את המשך קיומו של קהל יראי ה' .
בנושא הצבאי: התפתחה והתעצמה התופעה המדאיגה שגם אלה שהפסיקו להיות בפועל במעמד "תורתו אומנותו" לא שרתו בצה"ל. עובדה זו התחילה כבר אז להתסיס את החברה הכללית. יותר ויותר "רודפים" המסכנים את עולם התורה התרבו במחננו וקיבלו לגיטימציה ציבורית. זו הייתה הפרה בוטה של הציבוריות החרדית בהסכם הנ"ל שעמלו עליו מנהיגי הדור שעבר והקפידו על קיומו ככתבו וכלשונו.
בנושא הכלכלי: "אם אין קמח אין תורה" אמרו חז"ל, החיידרים והישיבות התרבו ב"ה אך עולם הנדיבים לא גדל באותו יחס. מקורות פרנסת משפחות האברכים התמעטו מאוד. דור ההורים העובדים הזדקן. משרות ההוראה התמעטו [היה זה אז המקצוע היחיד ש"הקנאים החדשים" הרשו למנהלי הסמינרים ללמד, ורוב משרות ההוראה נתפשו ע"י נשות ובנות המקורבים.] זאת ועוד, ציבור האברכים שבנותיו בגרו נאלץ לקחת על עצמו חובות כבדים מנשוא כדי לקנות דירות יקרות לבחורי ישיבה שלא הואילו בטובם לעבור ולגור במקומות רחוקים וזולים.
כל בר דעת הבין כבר אז, שכדי להציל את עולם הישיבות מקריסה ולהמשיך את קיומו לאורך שנים צריך לפעול בדחיפות בשתי המישורים.
בנושא הצבאי: יש להילחם ב"רודפי הישיבות". למחות בכל אותם מנהלי הישיבות שרשמו את מי שכבר לא לומד בישיבה "כתורתו אומנותו" ולפעול מעשית לגיוסם. במקביל לבוא בדברים עם שלטונות הצבא כדי לפתוח "מחנות כשרים" שיותאמו לאורח החיים החרדי בו יוכלו כל אלה שאין "תורתם אומנותם" לשרת ללא שתפגע רמתם הרוחנית שאיתה הגיעו לצבא. [ובכללם גם גיוס הנערים שלמדו(?) בקייטנות המכונות "ישיבות(?) לנושרים"]. דהיינו מחנה נפרד ללא נשים. מטבח בהכשר המקובל על הציבור החרדי. נהלים קפדניים שלא יאלצו את המשרתים לחלל שבת שלא במקום פיקוח נפש. ולייסד שם שיעורי תורה ומוסר שיעבירו מחנכים מהמגזר החרדי ויטמיעו בחיילים את ההכרה שהם עוסקים במצוות פיקוח נפש והצלת נפשות "במסירות נפש" כפשוטו ללא מליצה. כמו כן ללמד את החיילים שהם יכולים להיות עבדי ה' ראויים גם בתפקידם זה. ושוב נזכיר היו דברים מעולם בנח"ל "קוממיות".
בנושא הכלכלי: כל מי שעיניו בראשו הבין שגם אם כעזרה ראשונה והוראת שעה יש לפנות ולקבל יותר תקציבי ממשלה כחמצן לזמן קצוב, אך בד בבד בשום שכל ומתוך אחריות יש לפתח קהילות יראי ה' שיעבדו לפרנסתן "כפי שהיה נהוג בכל הדורות עד משה רבינו עליו השלום" ובכך ימנעו את קריסת קופות הצדקה, ובעתיד בע"ה ישמשו קהילות אלו כ"זבולון" ל"יששכר".
לשם כך, יש לאפשר קודם כל ל"בנות ישראל" נשות האברכים ללמוד מקצועות נוספים במסגרות חרדיות אקדמיות שיפוקחו ע"י רבנים מתאימים. ובמקביל לפתוח גם מסגרות חרדיות ללימודי פרנסה ברמות שונות לאברכים שבחרו לעבוד את ה' בחיי המעשה. ["כפי שהיה נהוג בכל הדורות עד משה רבינו ע"ה] כל זאת על פי הוראות חז"ל: "חייב אדם ללמד את בנו אומנות".... "ואנא איזון ואפלח ואפרנס ליכי..." ומקורות רבים אחרים.
זכור לטוב הרב ר' אברהם רביץ ז"ל תלמידם של גדולי הדור שעבר שהתריע שוב ושוב שאם לא ננהג כנ"ל - יום הדין של עולם התורה חלילה עוד יגיע במוקדם או במאוחר כפי שלאסוננו כך קורה היום. לזכותו יש לציין שבכהונתו כסגן שר החינוך הצליח לכפות על מנהלי הסמינרים להכניס לכיתות ה' ו' עוד סוגי מקצועות שיעזרו לפרנסתן של נשות אברכים בעתיד. דבר שהתנגדו לו מנהלי הסמינרים כביכול מסיבות השקפתיות. מפחיד לחשוב מה היה קורה לו לא היה מצליח בכך. רק נזכיר כמה רדיפות רדפו את הרב רביץ עורכי "יתד נאמן" בגין פעולותיו ואזהרותיו.
ה"קנאים חדשים"
אך "דא עקא" קמה לנו קבוצת "קנאים חדשים" הלא הם עורכי ועיתונאי "יתד נאמן" [היום "הפלס"] ורבני הוועדה הרוחנית של עיתון זה שבקוצר ראיה ובחוסר אחריות השתלטו באלימות על השיח החרדי.
הם הציגו את עצמם בתרגילי פרסום כאחרוני הקופירייטרים כאילו הם ורק הם: "בעלי ההשקפה הצרופה"! "הצופים למרחוק"! "השומרים על גחלת היהדות ללא פשרות"!, "האחרונים שעומדים בפרץ"! "המגינים על עולם היהדות כולו בארץ ובעולם בדור זה ובדורות שעוד יבואו בעולם הזה ובעולם הבא"! בעלי "סוד ה' ליראיו" וכממשיכי דרכם של גדולי הדורות ממשה רבינו עליו השלום ועד היום" ואם שכחתי משהו עמכם הסליחה.
כדי להצדיק את דרכם הם המציאו "השקפות חדשות" וכוזבות המעוותים את דעת חז"ל כגון:
א. חיי עוני הם דבר שלכתחילה ולא בדיעבד.
ב. כל אדם מישראל באופן אישי חייב בחיוב גמור לעבוד את ה' רק בתפקיד "שבט לוי" להימנע מכל עיסוק מפרנס ולהטיל את פרנסתו על הצדקה.
ג. אסור ללמוד אומנות המפרנסת את בעליה בכבוד גם בגיל מבוגר ובמסגרות כשרות למהדרין.
ד. חובת הפרנסה על האישה! [ולא רק כצורך שעה]
ה. יש רק דעת תורה אחת ויחידה והיא שלהם, יש רק "גדול הדור" אחד והוא שייך למגזר שלהם, וכל החולק דינו כאפיקורס וגם אם הוא גדול בתורה יש לבזותו, ליטול את תאריו, וכדומה.
העיוורון הכלכלי
בכל השנים מאז הגיעו לשלטון לחמו והסיתו את דעת הקהל במאמרים הזויים ובכתבי פלסתר שהודבקו על לוחות המודעות, בכל יזמה מבורכת שתסייע לבנות עולם כלכלי חרדי עצמאי. הם נאבקו גם נגד פתרונות כלכליים שזכו לברכתם של גדולי התורה בהסכמה שבשתיקה.
באותם גדולי התורה נהגו כאחרוני ה"משכילים" ועברו במעל על איסור "בזוי תלמידי חכמים" שחז"ל הפליגו בענשם ופעלו כל העת להשפיל אותם בשיטות מתוחכמות הידועות ולהטיל דופי בסמכותם של גדולי תורה אלה לפסוק בענייני ציבור.
הפיכת הציבור החילוני ל"זבולון" בעל כרחם.
במקום להעמיד את אלפי האברכים היקרים שנטלו על עצמם את נטל "שבט לוי", על בסיס כלכלי מוצק בבניית שבט "זבולון" חרדי עצמאי ואיתן, הם שלחו את החכי"ם החרדים להפוך את החילונים ל"זבולון" המרכזי של עולם התורה. בשליחותם "השכילו" החכי"ם החרדיים במניפולציות קואליציוניות לאלץ את הציבור החילוני לתקצב בתקציבי עתק את עולם התורה. כך הפכו האברכים לבני ערובה לרצונם הטוב של השלטונות כך דחפו את עולם התורה היישר למלתעות אויבי התורה. במעשה זה מרדו ביהירות בכל גדולי הדור הקודם שהזהירו וחזרו והזהירו שלא להתפתות ל"מלכודת הדבש" החילונית.
גורמים אלו העמידו את עולם התורה על קרקע בפסגת "הר געש" ולא הבינו שעוד יבוא יום ו"לבת הזעם" החילונית תהפוך את הקרקע על יושביה. ולא עוד אלא שחכי"ם ודוברי קבוצה זו [וח"כ חסידי...] ליבו כל השנים בקוצר דעת ובחוסר אחריות את השנאה החילונית כלפינו באמירות תקשורתיות פוגעות, דבר שגרם להתפרצות ה"לבה" מהר יותר.
מקוממת במיוחד העובדה שאותם "קנאים חדשים" מעולם לא לקחו על עצמם את עול קיומו הכלכלי של עולם התורה, דווקא אותם גדולי הדור המכונים אצלם בעזות מצח "פשרנים" הם הם שנשאו בעבר ונושאים גם כיום על כתפיהם השחות את הנטל הכבד.
הוא אשר אמרנו, קנאות ללא לקיחת אחריות היא הרת אסון.
אברכים שבחנו את עצמם ומצאו שבלחץ העוני או סיבות אחרות הפסיקו לתפקד כראוי כ"שבט לוי" ובשל כך נאסר עליהם מדין תורה להטיל פרנסתם על הציבור [בדרך המקובלת לנו...עד משרע"ה] אותם גורמים באטימות לב מנעו מהם להתפרנס בכבוד ושלחו אותם, נשותיהם וילדיהם, לחרפת עוני.
ואם חז"ל קבעו ש"עני חשוב כמת" הם הפכו "רודפים" לאותם יראי ה' שחפצו לעבוד את ה' בחיי המעשה. ולא זו בלבד שמנעו מהם את האפשרות הטכנית להתפרנס בעצירת יוזמות כלכליות ובהתננגדות לכל מסגרת לימודי פרנסה. אלא גם השפילו אותם בכינויי גנאי והורידו את מעמדם החברתי לשפל. עוד הוסיפו להרע לאותם משפחות ופקדו על מנהלי מוסדות חינוך שלא יקבלו את בניהם ובנותיהם למוסדות חינוך נחשבים. וכל זה בשם "ההשקפה האמיתית והטהורה"
ושוב אותה תופעה אותם גדולי הדור שעל דלתם מתדפקים אברכים דוויי פרנסה רבים, ככתובת מוכרת לבקשות עזרה. אותם גדולי הדור הם גם אלה שעמדו מאחורי יזמי פרנסה. ואילו המתנגדים ליוזמות אלו משום מה אינם משמשים ככתובת לבקשות עזרה לרבים. האם זה מקרה??? הוא אשר אמרנו "קנאות ללא אחריות"!
מה לא? - אמרתם. אבל מה כן? - לא אמרתם.
לא להכנסת מקצועות נוספים לסמינרים, לא ללימודי פרנסה בכבוד לנשים בשום מסגרת חרדית, לא ללימודי פרנסה במסגרת חרדית גם לאברך שהגיע לפת לחם, לא לשרות אזרחי שיאפשר למשרתים בו לעבוד גם בעבודה רישמית, לא לפתיחת מפעלים ועסקים עתירי פרנסה בריכוזים חרדים, לא! לא! לא!
אז מה כן? קופת העיר? אוי סליחה, ועד הרבנים?
מחנות צבא כשרים
גדוד "נצח יהודה" שרק בזכות קיומו הסכים בג"ץ לאשר את "חוק טל" ולאפשר לעולם הישיבות והכוללים להמשיך וללמוד בשקט ללא איום הגיוס, או איום מניעת תקציבים למשך עשר שנים יקרות [כידוע לכל מי שמצוי בעניין]. גם בגדוד זה וב"חוק טל" שבא בעקבותיו לחמו "הקנאים החדשים" והחציפו פנים כנגד גדולי הדור שראו בחוק זה הצלת התורה. מלחמה זו הרבתה אלפי "רודפים" לעולם התורה שהצליחו למגינת לב בימים אלה ברדיפתם.
כמה סכלות הייתה בהתנהגות כל חברי הכנסת החרדים [כולל חכי"ם מש"ס] שלא השכילו להבין שהתעלמות פומבית והתנכרות לגדוד זה מקרבת את גזירת הגיוס לו השכילו חברי הכנסת לעודד עוד מחנות צבא דומים שיאכלסו רק יראי ה' שיצאו מעולם הישיבות לחיי המעשה, במחנות שכאלו היה מתקיים צווי התורה "והיה מחניך קדוש" במלואו. היו מקטינים מאוד את להבות הזעם בציבור הכללי והיו מונעים בוודאות את משבר הגיוס המאיים.
[הטענה כאילו שלטונות צה"ל אינם רוצים או אינם מסוגלים להקים מחנות שכאלה, שקרית וכפוית טובה, בגדוד "נצח יהודה" עמדו שלטונות צה"ל בכל הדרישות החרדיות עד לפרט האחרון. אלא שהדופי שהטילו בגדוד זה מנע רבים מיראי ה' להצטרף אליו ואת מקומם תפסו רבים מיוצאי משפחות וישיבות חרדיות שרמת "חרדיותם" נמוכה מאוד. לטעון כנגד "נצח יהודה" כאילו הגיוס עצמו הביא לתקלות רוחניות, דומה לטענה כאילו הישיבות לנושרים עצמם גרמו לבחורים להיות ברמת יראת שמיים קלוקלת ואכמ"ל]
לסיכום: הנהגתם הלוקה בחוסר אחריות של "הקנאים החדשים" היא זאת שהביאה כצפוי את להט החרב המתהפכת מעל עולם התורה. והכניסה לחרדה אלפי משפחות אברכים שפוכרים ידיהם לשמים בתפילה מקירות ליבם לבל יישבר מטה לחמם.
מה הם חשבו? שחבית חומר הנפץ הציבורית שבנו במו ידיהם, לא תתפוצץ לנו בפרצוף ותאיים לרסק את עולם התורה? איך לא חלו והרגישו אותם "הרואים למרחוק" את הסכנה המתקרבת?
בין פשרה לפשרנות
פשרנות בערכים הוא דבר מגונה. אך פשרה היא החכמה המעשית ליישם את האידאולוגיה במגבלות המציאות והכח שבידך. יהודה בן יעקב לא היה "פשרן" כשהציע פשרה לאחים לא להרוג את יוסף אלא למכור אותו. הוא גם לא היה פשרן כשהציע ליוסף לאסור אותו במקום את בנימין. יהודה כאבי מלכות ישראל ידע לקרוא נכון את המציאות וכמלך שעליו ליישם מעשית בעולם השקר את כל ערכי התורה ידע והכיר ש"כהכרח בל יגונה" לפעמים חייבים להתפשר ביישום המעשי של ערך מסוים. ללא חלילה פשרה באידאולוגיה עצמה.
כך נהגו גדולי הדור שבהוראתם נשלחו ל"כנסת המינים" נציגים חרדים למרות שכאידאולוגיה הם נגד "הציונות" ונגד שירת התקווה או תליית דגל ישראל אך הם הבינו שללא "פשרה מעשית" יבולע ליהדות החרדית ויסכן את המשך קיומה. הקנאים שקוראים גם היום לא לשום פשרה! להמשיך לגור במדינה אך לנתק מגע עם השלטונות הם אנשים לא אחראיים ולא מעשיים, לו היינו שומעים להם היינו מסכנים את קיומינו.
עוד לא מאוחר
בימים אלו סוף סוף תפסו החכי"ם ומסבירי היהדות החרדית, שכדי להציל כיום את עולם התורה צריך להכריז שוב ושוב בכל כלי התקשורת [ולפעול מעשית לשם כך] שכל שמי שאינו במעמד תורתו אומנותו חייב להתגייס. [חוץ מחבר כנסת חסידי אחד שבכדי להגן על עולם ה"עובדים" מגיוס הוא מסית את הציבור החילוני כנגדנו כשהוא מצהיר שוב ושוב בכלי התקשורת הצהרה מקוממת "הצבא כבר לא זקוק לחיילים וכל כוונתם להפוך אותנו חילונים!" [בגירסה אחרת "להוציא אותנו לשמד"!!]
השמועות אומרות שמאחורי הקלעים ובשליחות גדולי התורה מנסים העסקנים נציגי המפלגות החרדיות בכנסת, לשחזר ולשקם את ההסכם ההיסטורי במסגרת "מתווה יעלון" הקרוב מאוד להסכם ההיסטורי.
אך גם בימים אלו מציפים גורמים אלו את לוחות המודעות בהבלי "קנאות" ובהשמצות גדולי התורה, וקוראים להילחם עד ה"שקל" האחרון של משפחות האברכים בכדי לטרפד את ההסכם המתגבש. אם לא נתעשת ונמשיך לתת בידם כוח הנהגה, ירחם עלינו ה'.....
האם לפנינו מאבק להצלת עולם הצורה מגיוס? או שמא נקרא להפגנות ואמירת תהילים לטובת הצלת "רודפי הישיבות" מגיוס? חשוב שנדע.
הצגת כל התגובות