האמריקאי שעלה לישראל צרח על נהג המונית: "אני עיפרון", וזה עבד

משאית הובלות בארה"ב (צילום: משה מנס)

האם יש גל עזיבה של ישראלים? על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עם פרוץ המלחמה בחודש אוקטובר, עזבו את ישראל 12,350 ישראלים שלא שבו לארץ. אך זה מתנגש עם נתון נוסף, בו יש ירידה בכמות היורדים בחודשים שאחרי, כך שלא מצאתי תשובה חד משמעית בסוגיה. בנוסף, אין תשובה ברורה לשאלה - מי הם אוכלוסיית העוזבים. אך כנראה שאחוז הדתיים והחרדים קטן, ובציבור החרדי, מלבד תושבי חו"ל המגיעים לחיות כאן כמה שנים אחרי החתונה ובסופה חוזרים - מדובר בבודדים.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

ברור הוא שכל אחד שעושה את הצעד מודע לפסיקה ההלכתית בסוגיה ועשה זאת אחרי ששאל רב, ובכל אופן הביקורת על העוזבים היא גדולה. בכתבה הראשונה בסדרה בה היה משתמע מהכותרת כביכול אנו (חלילה) מעודדים הגירה, התקבלו מעל 100 תגובות ביקורתיות.

הקורא מויישה הגיב: "ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים". גם הודיה כתבה: "זאת זכות גדולה מאד לחיות בארץ. אחותי מתגוררת בארה"ב ובירור בינינו גיליתי שיש לנו בערך את אותו גובה הוצאות חודשיות , רק שהיא חיה כמו נסיכה ואני חיה כמו דלפונית שלא סוגרת ת'חודש. אבל, אני זוכה לחיות בארץ ישראל והיא לא!".

בסדרת כתבות זו, השתדלתי להציג את המצב כפי שהוא, לטוב ולמוטב בלייקווד וארה"ב, ועל האתגרים הרוחניים והכלכליים העומדים גם בפני מי שמתגוררים במקום שכולו תורה. בפרק הזה, הלכתי לשאול את אלו שעשו את המעבר, שניים שעברו לארה"ב ואחד שזכה ועלה לארץ הקודש.

החיים של החרדים בארה"ב >>>

• במחיר של דירה בארץ - אפשר לקנות בית ענק בלייקווד; אז למה לגור בישראל? | הפרק הראשון
• זה רק נראה חלום: הצצה נדירה לחיי היום-יום האמיתיים של החרדים בארצות-הברית | הפרק השני
• נער השוליים חושף: "ברחתי לארה"ב בשביל לא להתגייס ואני אפילו עושה מזה כסף" | הפרק השלישי

תחילה אני משוחח עם יעקב שהיה מתגורר בשכונת ברכפלד שבמודיעין עילית, משם עבר לבית שמש וכעת עובר - בחודש הבא, אל לייקווד ניו ג'רזי.

איך הגיע הרעיון לעבור לארה"ב ומדוע?

"ב-2019 טסנו בפעם הראשונה עם כל המשפחה לעשות אזרחות בארצות הברית. היינו שם חודש ומאוד אהבנו והתלהבנו. ממש התחברנו ואהבנו את האווירה, בעיקר באזור לייקווד, שם יש לי קרובי משפחה.

"לא רצינו לרוץ מיד, אמרנו שנחכה קצת ואז נקבל החלטה, כדי לראות שזו לא התלהבות שעוברת, אבל אחרי כמה חודשים החלטנו שאנחנו עוברים. בתחילת שנת 2020 מכרנו את הדירה במודיעין עילית עם הריהוט, הכל היה ארוז והזמנו מכולה להעברה, אלא שאז הגיע הקורונה ונאלצנו להישאר בארץ ללא דירה, החלטנו שנקנה בבית שמש ולבנתיים אשתי תעשה תואר לסיעוד במטרה להמיר אותו לתואר באמריקה והיא תעבוד שם. עכשיו הגיע סיום הלימודים והחלטנו שזה זמן מצוין".

למה לייקווד?

"האמת, הסיבה העיקרית שרצינו לעבור וזו גם הסיבה שאהבנו את לייקווד, כי ההרגשה של מושב עם כל המעלות של עיר, יש הכל וגם יש רוגע. הבנתי שיש ילדים שלקחו כדורי הרגעה בארץ ושם לא היו צריכים, בנוסף אהבתי את החינוך שם, ראש בריא בלי לוותר על אידישקייט. הלכנו ללייקווד גם כי יש שם משפחה וגם כי יש שם קהילות גדולות של חרדים מכל הסוגים, עשרות בתי ספר מכל הסוגים".

יהיו שיגידו שברחת מהארץ, קצת קשה אז וויתרת על ארץ ישראל...

"אני יודע, יש הרבה חושבים שברחנו. אבל אני אישית, למרות שהכל היו כבר מסודר, איך שהתחילה המלחמה עצרנו הכל. אני עשיתי שלב ב' והתגייסתי ואם יצטרכו אותי אני אחזור. בפועל זה מה שטוב לי, כל אחד שיעשה את השיקולים שלו, לכל אחד יש את העניינים שלו והמורכבות שלו. אני אישית התייעצתי לאורך כל הדרך עם רב והתשובה שהוא נתן לי היא לא תשובה שבהכרח רלוונטית לאחרים".

מה עם העלויות הכלכליות? ארצות הברית לא זולה...

"האמת, אני החלטתי וסגרתי בתקופת הקורונה כשאז לייקווד הייתה מעט יותר זולה. בגדול, זה יותר זול רק שתלוי מה. יש דברים שהם מאוד בזול. קח לדוגמה ליסינג של רכב. רכב טויוטה משפחתי או הונדה קיה הגדולות - 300 דולר לחודש. בית פרטי להשכרה 2 קומות - 2,500 דולר, כולל 4 חדרי שינה, סלון, משרד, חצר גדולה, חדר משחקים ומחסן, וזה בלי הגראג' שזו חניה גדולה.

"תכלס, ברור שיש חששות. גם אם יש לנו עתיד בעבודה. יש חשש כי זה מקום חדש ותרבות אחרת אבל לילדים חייבים לשדר ביטחון ולהגיד להם שהם עוברים אתגר. לבוא עם ביטחון. גם בירורים שעושים אצל ישראלים, רובם ככולם אומרים שבהתחלה קשה, יש ניתוק, אבל מאוד מהר כולם מתרגלים ורוצים להישאר. נשאר רק זיכרון שבהתחלה היה קשה, אבל זה גם תלוי מה השארת בארץ. אם השארת משפחה גדולה עם מפגשים ואירועים ודאי קשה, אבל תמיד אפשר לבקר".

וכמה עולה לימודים לילדים?

"לימודים זה בין 400 ל-450 לכל ילד. אבל יש משהו שאני חייב שאנשים ידעו: בשביל לקנות בית אתה חייב שיהיה לך קרדיט באשראי. בלי קרדיט אי אפשר לשכור רכב או לעשות כלום. אז כבר לפני שנתיים התחלנו לעבוד על זה בשביל שיהיה קרדיט טוב. זה תהליך שחובה לעשות אותו מראש, אחרת נתקעים.

"לגבי הכסף ללימודים. כיום זה נע בין 8,000 דולר לשנה אחרי הנחה עד 10 או 13 אלף דולר. על כל ילד. זה ממש המון. מי שאברך אולי עוזרים לו קצת בקהילה וזה החלק היקר. גם הביטוח יקר אבל אם אתה לא מרוויח מספיק יהיה לך את הביטוח הזה. זה ביטוח בסיסי".

איפה הילדים ילמדו?

"מאוד קשה להתקבל למוסדות בלייקווד. מאוד קשה. לנו היה סיעתא דשמיא ואני ינסה להסביר מה שראיתי שקל לעשות. יש ישראלים שנופלים שמה ורק מחפשים מוסדות. מאוד קשה להתקבל וגם זה למקומות שהם לא כל כך רצו. ובלי קשר, גם למי שגר בלייקווד עצמה מאוד קשה להתקבל כי זה נהיה כמו בית שמש. הרבה מניו יורק או מכל ארה"ב באים ללייקווד כי הם משפרים את תנאי הדיור ויש עומס ענק על המוסדות וגם לא כולם מתאימים.

"התלבשנו בהתאם למקום, לא אוהבים את הישראלי המודרני. באנו כמו בני תורה, נפגשנו ועשינו רושם והתקבלנו. בטלפון זה לא שייך. יש גם וועדה שמאוד עוזרים. אז באנו בנובמבר ונפגשנו והתקבלנו. אמרנו שבגלל המלחמה נעשה זום. גם אצל הבת הגדולה עשו בעיות כי לא היה מקום וב"ה ביוני קיבלנו הודעה שהתקבלה כי מישהי עזבה וב"ה כולם הסתדרו. ועם כזו סיעתה דשמיא קיבלנו חוסן שמישהו מנהל מלמעלה וזה הכי טוב שיכול להיות".

יש חששות מה יהיה?

"אנחנו ספציפית עברנו כמה פעמים דירות. ממודיעין עילית לירושלים ומירושלים בחזרה ולבית שמש והילדים מאוד מהר מסתגלים למקום שהם נמצאים, ברמה כזו שהם שוכחים כמעט מה היה פעם. הילדים שלי פשוט לא זוכרים את הבתים שהם היו. ישר מתרגלים ומרגישים בנוח.

"מה גם שבגלל שידענו שיעברו, שמנו אותם בבית ספר שיש המון דוברי אנגלית. אז הם ברמה שהם דוברים אנגלית בסיסית והכנו אותם ודיברנו עם אנשים שעברו, קשה בהתחלה אבל מסתגלים תוך כמה חודשים. אתה יודע מראש שיהיה קשה ואחר כך יסתגלו. עוברים את זה".

איך המשפחה קיבלה את זה?

"אני ידעתי שיהיה קשה לאמא שלי, אבל זה שלב שמסבירים והיא מבינה את זה. כשהיא מפנימה ומשלימה. ותכלס היא הבינה את הצורך גם אם היא חשבה שזה לא נכון. לגבי אחרים, כל אחד יגיד משהו. עם טאקט או בלי טאקט יש כאלו שיגידו שמה אתה חושב שגודל באמריקה כסף על עצים ויש שיגידו כל הכבוד על האומץ. יש את כל סוגי התגובות וצריך להיות מוכנים גם לזה. צריך לדעת שלא צריך לתת הסבר לכל אחד, נכון שזה מעצבן אבל ככה זה, יעבור. גם שמגיעים לשם, יהיו כאלו שיגידו מה קורה עזבתם את ארץ ישראל בגלל המלחמה? ולמרות שאצלי זה לא קשור בכלל, אבל זה תגובות שיקרו ואני מוכן לזה, זה חלק מהמעבר".

ספר לי על תהליך קניית הבית...

"לגבי הדבר של לקנות בית בארה"ב. דבר ראשון יש תהליך. חייבים קרדיט טוב. בונים את זה לפחות חודשיים. חייבים אזרחות אמריקאית, למי שאין כלום צריך לפתוח חשבון, שיעשו כרטיס אשראי ואז הוא מתחיל לבנות קרדיט עד שהוא יכול לפתוח בעצמו כרטיס אשראי ומתחיל לעלות לו הקרדיט.

"מעבר לכך, מכיוון שלא גרנו שם צריך להראות וותק. הרי אין לך חשבונות, אין לך הכנסות, זה צריך שיהיה וותק. אבל זה מתחלק לאיזה סוג בית שאתה רוצה. אפשר לקנות בית לביזנס לעסק ואז אתה צריך 20 אחוז הון עצמי עם ריביות גבוהות על השאר ולא מעניין ההכנסות שלך. הם בודקים כמה אפשר לקבל שכירות ואם זה חופף, ככה הם לא יפסידו.

"אבל אם אתה רוצה לקנות בית עם 5 אחוז משכנתא, הם צריכים לראות וותק עם הכנסות והוצאות שלך, כך שלא בטוח שכדאי לקנות בית באזור שאתה רוצה לגור. גם בארה"ב הבתים באזור לייקווד יקרים. שמונה מאות או תשע מאות אלף דולר והשכירות 3,500 דולר. יש פער משמעותי כך שלא תמיד זה משתלם.

"אם תקנה אתה תשלם משכנתא של 5 אחוז, אז קונים אצל מתחרדים בחמש מאות אל, דולר או קונים בית להשקעה באזורים של גויים בארבע מאות אלף דולר, עם שכירות של 2,000 דולר, זה לא סתם יקר. וכמובן חשוב מאוד למי שעובר ללכת למקום עם עוד יהודים שיכולים לצאת לראות עוד יהודיים, שכונות משותפות שהילדים יכולים לצאת החוצה ולנסוע באופניים, לא משהו מנותק כמו טאמס ריבברס. לייקווד עצמה יש לה סטיגמה כמו בני ברק אבל זה לא נכון יש שם הכל, יותר ישיביש ופחות ישיביש, כמו בבית שמש, מעורבב.

"עוד המלצה שאני קיבלתי. הרבה גברים הולכים לעבוד כדרייברים, בעיקר כאלו שאין להם אזרחות. זה כסף קל אבל אתה נכנס ולא מתקדם לשום מקום, לך לעבודה אחרת להתחיל מלמטה ולהתקדם בצורה נורמלית".

אחרי השיחה עם יעקב, שוחחתי עם קרובת משפחה המתגוררת בלייקווד. היא היחידה מכל המשפחה שלה שעברה להתגורר בארה"ב ורציתי לשאול אותה ולהשוות בין כאן לשם ועל קושי המעבר.

מה קרה שעברת לארה"ב?

"אבא שלי עלה כבחור ישיבה ללמוד בישיבת פוניבז' והתחתן עם בת זוגו שגם היא גדלה בארה"ב, כל האחיות הגדולות שלי התחתנו עם בחורים עם רקע אמריקאי, כשבפועל כולם נשארו לגור בארץ. משמים, גילגלו שנסעתי לארה"ב לפגוש את השידוך שלי, שגם הוא בתחילה רצה לגור בארץ, התארסנו שם ואחרי כמה שבועות התחתנו וגרנו בהר נוף במשך 5 שנים. חשבתי שאגור כאן כמו כולם עד שבעלי החליט אחרת, שהוא רוצה לחזור. פשוט היה לו קשה בלי משפחה ותכלס היה לו קשה מבחינת פרנסה.

"האמת שהייתי בהלם, לקח לי כמה חודשים להתרגל לרעיון. אבל אבא שלי אמר לי שאישה כשרה עושה רצון בעלה ואם בעלי לא שמח כאן אז הגיע הזמן לחזור. בשבילי זה לא היה לחזור זה היה לגור במקום שאין משפחה וחברים. כשהייתי במטוס החלטתי עם עצמי שאני נותנת לזה שנה להסתגל, ככה עוד שנה ועוד שנה, 25 שנה אני כאן.

"עשיתי החלטה שנעשה הכי טוב שאפשר מכל סיטואציה. בתחילה גרנו בביסמנט (קומה תת קרקעית). לא היה לנו כלום. אפילו לא היה לנו כסף לרכב, הלכנו ברגל למכולת, עם עגלת תאומים לכל השקיות, עד שעברנו קרוב לישיבה. שנתיים גרנו שם ועבדתי בעבודות מזדמנות, אני הייתי מורה ובעלי עבד בעבודות מזדמנות.

"אבל הסתדרנו כלכלית, כי חיינו די בצמצום. גם בגלל שלא הרווחנו הרבה לא היינו צריכים לשלם עלויות ביטוח רפואי שהם גבוהות מאוד כאן באמריקה. בעיקרון הממשלה נותנת סבסוד לכאלו שלא מרוויחים מספיק. לפעמים אפשר גם לקבל עזרה בשכר דירה ומי שבאמת במצב קשה יש קרנות סיוע ומפעלי חסד יהודיים מאוד רציניות כמו ארגון תומכי שבת שנותן הכל כולל מטרנה לילדים ואוכל, דגני בוקר. בוא נגיד אף אחד באמריקה לא רעב. מהבחינה הזו יש יותר שפע. וגם מי שעובד יש לו עזרה ויותר קל להרוויח. יש הרבה דרכים להרוויח. אבל חייבים לעבוד ומי שיעבוד קשה כאן יהיה לו סיכוי לחיות יותר טוב".

ומה עם האברכים?

"מה השאלה? יש אברכים. יש הרבה מאוד שחיים ומסתפקים במועט, בדיוק כמו בארץ. הנשים עובדות עד 2. יש טלפונים כשרים. בעבודה שלי רוב מוחלט הן אברכיות. השוני היחיד הוא שיש להם רכבים. ואם בבורו פארק או פלטבוש יש תחבורה ציבורית, כאן לכולם יש רכב. לנו במשפחה לכל אחת יש רכב, משלמות 300 דולר ומשלמות ליסינג על הרכב שלהן. גם אברכים יש כאלו שלוקחים ואוספים את הנשים אבל זה דבר שמובן מאליו שיש רכב ולכן זה לא משהו שמראה על קלקול".

איזה הבדל את רואה בין הילדים בארה"ב לילדים בארץ?

"דבר ראשון הילדים בארץ הרבה פחות מפונקים, שמחים בהרבה פחות. לא צריכים חדר לכל ילד, ולא צריכים כאלו מרחבים וחצר לכל משפחה. דבר שני יש דבר יפה בילדים בארץ שהם הרבה הרבה יותר אחראיים. אני רואה אותם עולים לאוטובוסים, עולה ילדה בת 9 עם האחים הקטנים שלה, והם עם הרבה יותר אחריות. המסקנה היא שבכל מקום צריך סייעתא דשמיא בשביל להצליח בחינוך הילדים".

איפה הילדים לומדים, איזה סוג חינוך? איך היית מגדירה את זה, ממ"ח, קיצוני? רגיל?

"הישיבות והחיידרים יש כל מיני. יש הכל. מה שקרה שלייקווד השתנה. אני הגעתי ללייקווד לפני 25 שנה ואז לייקווד הייתה עיירה. ב-7 כולם הלכו לישון והיה לי מאוד קשה להגיע לכאן מירושלים שתמיד תוססת. אני התרגלתי לשקט אבל היא השתנתה. כולם, מניו יורק, מקנדה ממונטריאול, הילדים שלהם באים ללייקווד כי יותר זול כאן. כל מי שלמד בישיבה מגיעים ללייקווד וההורים מגיעים אז יש שינוי בשכונות, כמו שכתבת בפרקים הקודמים.

"הגויים לא שמחים אבל הם מקבלים כסף על הבתים. וגם, שלייקווד הייתה עיר ליטאית אבל עכשיו כל החסידויות הגיעו וזה נהיה מגוון. כל חסידות פתחה ישיבה, בית ספר, סמינר, בתי כנסת - ויז'ניץ, סאטמר, מה שתרצה. לבעלזא יש שכונה ענקית. ובבורו פארק אי אפשר לקנות כלום ופה אתה מקבל בית מהמם. ויש גם המון מסעדות וחנויות ולא צריך לעזוב את לייקווד בשביל שופינג.

"אנחנו לא אוהבים את זה כי הכל נהיה צפוף, והעשירים קונים ובונים ארמונות ויש גם כאלו שהם לא בני תורה אבל הם לא באמת הרוב. אין הרבה עשירים גדולים וגם הם נותנים המון המון צדקה. וכשמישהו יש לו בעיה הוא הולך אליהם. ואם אנחנו יודעים על מי שגר בחו"ל אז לדון לכף זכות שיש סיבה שהוא גר כאן ובסופו של דבר מי שגר כאן משתדל מאוד מאוד לעזור כשבאים לבקש עזרה אנשים מארץ ישראל, ראית כמה נתנו לגדולי הדור שבאו לכאן. נותנים בשמחה.

"לא כל אחד יכול לגור כמו בארץ ישראל, אז מבחינתי אני מרגישה יששכר וזבולון ומי שיושב ולומד העולם עומד עליו אבל צריך גם אותנו".

היא עוצרת לרגע, וממשיכה: "יש נקודה חשובה שאני רוצה שתכתוב בכתבה שלך. אנחנו משתדלים מאוד לעזור לכל מי שבא לבקש עזרה, אבל בכל פעם שבאים לאסוף לקנות דירה לחתונת הילדים זה כואב לי. אצלינו אף אחד לא קונה דירה לילדים. הם גרים בשכירות. גם מי שיש לו הרבה כסף, לא קונים דירה לילדים, בטח לא מיד. וזו בעיה בארץ. באים אלינו הביתה אנשים מבוגרים, בוכים, מתחננים, מכתתים את הרגליים מבית לבית ומבית כנסת לבית כנסת ואנחנו שמחים מאוד לעזור, אבל אני לא מבינה את הדבר הזה. איפה כיבוד הורים? במקום שאבא אחד יקנה 10 דירות לעשר ילדים שלו, שכל אחד יקנה לעצמו. מי הבחור שיכול לדרוש דבר כזה?

"לא משנה אם אתה בחור מצוין או לא, אין כזה דבר של לדרוש דירה. יש אנשים שיגידו שהם ירצו משפחה כמותם, בסגנון שלהם, עם כסף או בלי כסף, אף אחד לא דורש.

"עוד דבר שקשה לנו כאן. זו העברית או הארמית. הבחור כאן לומד וגודל באנגלית והם לא מבינים מה הם מתפללים. הם צריכים ביאורי מילים. בארץ אתה פותח סידור אתה מבין מה אתה אומר, כאן אתה צריך ללמוד עוד שפה ואם אתה בחור ישיבה אתה צריך גם ללמוד ארמית שזה שפה קשה אז הקושי הוא גדול מאוד. הילדים שלי היה להם קשה אפילו שדיברנו קצת בעברית וזה משהו שהרבה יותר קל בארץ, יש קדושה שאין כאן. בארץ ישראל זה לשון הקודש. תורת ארץ ישראל, ד' אמות בארץ ישראל. אנחנו כאן כל הזמן מדברים על הזכות לחיות שם. אני כל הזמן אומרת שאני כאן כי ה' שם אותנו כאן אבל זה זמני, החלום שלנו זה ארץ הקודש.

"וכן, הקדוש ברוך הוא מגלגל הכל, אנחנו לא מבינים חשבונות וב"ה שזכינו גם כאן לגדולי עולם. הרב משה פיינשטין, הרב יעקב קמינצקי וראשי ישיבות ואפשר ללמוד גם כאן. מה שקורה היום בעולם האדמה בוערת מתחת הרגליים של יהודי אירופה וארץ ישראל אבל בכל מקום אנחנו בגלות גם כאן וגם שם. נהיה טיפשים אם נסגור את העיניים ונחשוב שיש מקום בטוח".

על נושא החינוך, היא מוסיפה ואומרת: "בארץ הילדים יותר סגורים בחממה ולפעמים בשלב מאוחר יותר בחיים יש להם קושי כי הם לא פיתחו נוגדנים, כאן יש חשיפה יותר, מה שחשוב ויכול לעזור כשהם הולכים ללמוד בארץ. נותן איזה בגרות מסוימת. אבל אני לא אומרת מה נכון ומה לא וכל ילד מה שטוב לו, רק ציינתי את זה כדוגמה לשוני בין המקומות. ושוב בכל מקום צריך להתפלל להשם שיעזרו.

"אגיד לך וורט בשם הרב אברהם גורביץ ראש ישיבת נר משה. אנחנו אומרים בהגדה של ליל הסדר 'לשנה הבאה בארעא דישראל'. זה אנחנו יכולים כשאנחנו באמריקה אבל מי שבארץ למה הוא אומר את זה, הרי הוא נמצא כבר שם?

הוא עונה, שכתוב 'על מה אבדה הארץ, על אשר עזבו את תורתי'. הארץ. המילה ארץ. בגלל ששכחו את המילה ארץ. כל הזמן אומרים 'אנחנו בישראל' שכחו את קדושת הארץ. את הסיבה למה אנחנו מחכים לגאולה, את הסיבה שאנחנו רוצים לעלות לארץ. לא בגלל שזה מדינת ישראל, אלה בגלל שזו ארץ ישראל".

אז יש לך חלום לחזור?

"כן וכן. אני כל הזמן מדברת על זה. הנשואים שלי גרים בארץ. יש לי בת בארץ. אין כמו הארץ של עם ישראל. אבל אני צריכה להיות אחראית ומקורקעת וזה לא ממש ריאלי, אבל זה רק אני, רוב האמריקאים לא באמת רוצים וחושבים. לא קל להסתדר עם הסברס הישראלי. לא לכולם יש מרפקים, את הפלפל בשביל לגור בארץ. אנחנו גם מסתכלים מכאן ורואים את מלחמת האחים וזה קשה מאוד".

אחרי ששוחחנו עם מי שירדו מהארץ, ניגשתי לדבר דווקא עם מי שזכה לעלות לארץ הקודש, למרות שכל בני משפחתו עדיין גרים בניכר. יש רבים וטובים כאלו שעשו את הצעד ובשיחה אתו הופתעתי לשמוע עד כמה הוא מאושר בחלקו, למרות הקושי והאתגר.

שלום הרב ראובן גרים

"שלום וברכה, תודה לך. מה אתה רוצה לדעת?".

מה גרם לך לעלות לארץ ישראל?

"איזו שאלה. חלום של כל יהודי. חלום של כל הדורות. אז לא כולם זוכים, אז לא כולם יכולים אבל אני ברוך השם זכות גדולה נפלה בחלקי. האמת היא שאחרי החתונה חשבתי ליישב כאן עם רעייתי לכמה שנים אבל כל הזמן (אני מצטט את הדובר כלשונו. מ"מ) המשכתי לגור כאן ועכשיו כבר אולי שלושים שנה".

מה הכי קשה?

"אני ידעתי להיכן אני הולך מחמת שהייתי כאן כבחור ישיבה, אז דיברתי עם אשתי על כך וידענו את הקושי. יש מעשה יפה שאומרים על הרב שך שבגיל מופלג היה עולה את המדרגות לישיבה ושאלו אותו כיצד זה לא קשה לו. אז יש אומרים שהוא אמר שאם הולכים פסיעה אחר פסיעה אז אפשר ויש אומרים שאמר שמי שיודע להיכן הוא הולך אז אפשרי. אז אני ידעתי להיכן אני הולך ואת הקושי ככה הצלחתי".

ובכל אופן, מה היה הקושי?

"יש קושי שלי ויש קושי של רעייתי. אני מגיע מבית ברוך השם שהכל ברווח, רווח כלכלי, בית גדול. ההורים שלי לא רצו שנגור כאן. אנחנו משפחה קטנה יש לי 2 אחים - וההורים שלי רצו שאני יחזור לגור אתם בקנדה, היה קשה מאוד אבל הם הבינו את הרצון שלי.

"לאשתי היה יותר קשה, בגלל שאין לה חברות ומשפחה, יש לה רק אחות אחת שגרה בבית שמש. אבל יש לנו ברוך השם משפחות בבנין ובשכונה שהם בבחינת 'איש את רעהו יעזורו'.

"קשה להסביר למי שחי כאן את הקושי של לגור רחוק ולהרגיש לא שייך. באמת שמרגישים רחוק ושלא מגיעים לשמחות עם המשפחה. כשמשהו לא טוב הכי קטן קורה, אז הכל מרגיש רע ואין מקום ללכת רק בשביל לשבת על הספה ולנוח, הרגשה של לא שייך. הנחמה היחידה היא שאני שייך לבורא עולם.

"גם אם מישהו דחף אותי באוטובוס והחברותא לא הגיע - הכל מצטרף לתחושה של בדידות וחוסר שייכות. יש לנו כנס עכשיו של ארגון 'ארץ הקודש' שמטפל ומדבר בדיוק על הבעיות האלו שרק מי שעלה לארץ מבין את זה.

"יש גם קושי מאוד גדול של מנטליות ושפה. אז תחשוב שאני משלם המון כסף על דירה קטנה בירושלים ויש בעיה עם המזגן ובעל הדירה לא מתקן כי הוא חושב שאני חוצניק ואני ישלם על כל דבר. גם הרבה פעמים שמנסים לנצל אותנו בכל מיני הוצאות. מונית או תיקונים אם הם שומעים את המבטא מיד הם דורשים יותר כסף. בדידי הווה עובדה שלקחתי מונית מהכותל והנהג אמר לי 200 שקל על נסיעה קצרה ולא ידעתי איך להגיד לו שזה גזל וצעקתי עליו 'אני עיפרון, אני עיפרון' אז הוא נבהל ולבסוף אמר לי 50 שקל על הנסיעה".

אני עיפרון?

"כן (הוא צוחק) אני רציתי לצעוק עליו ובגלל הכעס לא הצלחתי להגיד לו שזו חוצפה. לא יודע למה אמרתי את המילה עיפרון אבל ממש צעקתי עליו 'אני עיפרון' והוא נבהל מהנחרצות אולי כי לא ידע מה אני אומר אז ככה ניצלתי מהגנב הזה".

איך באמת מסתדרים בלי עברית?

"יש לשון הקודש אבל קצת קשה. היה פעם גנב אצלי בבית והיה לו זקן אפור ואני לא ידעתי איך להגיד לשוטר שהזקן בצבע אפור אז אמרתי לו שהיה לו 'זקן לא שחור ולא לבן' והשוטר חשב שאני משוגע.

"בכל פעם שצריך לסדר את הוויזה, משרד הפנים מתייחסים אלינו כמו קרימינלים, צועקים עלינו, מתווכחים אתי. מי שישראלי מבין את זה אבל אני כשנולדה בתי הלכתי עם אשתי למשרד הפנים ושם צעקו על אשתי שלא באנו לסדר מיד את המסמכים. אשתי אמרה לה שהיא אחרי לידה, אז היא אמרה לה שלא חייבים ללדת כל שנה. אני כעסתי מאוד ואמרתי לה שזה לא דיבור של יהודים אז היא אמרה לי שאם לא מתאים לי שאלך חזרה לקנדה. אשתי כל כך נעלבה מהדיבור הזה ובאמת שגם ככה היה קשה ובכתה ימים רבים. אבל אני דנתי אותה לכף זכות שהיא לא באמת התכוונה להגיד ככה, אלא סתם דיברה מכעס. אבל באמת שיש הרבה שנאה לחרדים ואני מרגיש את זה ולפעמים אני רוצה לומר שאני לא שייך לכל זה".

לא שייך למה?

"לכל הפוליטיקה. לכל המחלוקות. אני באתי לארץ הקודש, אני אוהב כל יהודי, אני מתפלל על כל יהודי. לצערי לא כולם זכו ללכת בדרך השם אבל הם עדיין אחים שלנו".

נו, ומי אומר שלא?

"יש הרבה שנאה לחרדים, פעמים רבות בגלל שלא מכירים או שחוששים שאנחנו מנסים להגיד להם מה לעשות. יש גם את העניין של הצבא שהם מרגישים שאנחנו לא אכפת לנו וזה לא נכון. הצבא לא מתאים לחרדים, הם יודעים את זה. אבל זה שעושים מזה עניין, זה פוליטיקה".

>> למגזין המלא - לחצו כאן

מאוד קל להגיד שהכל פוליטיקה. אבל יש בעיה אמיתית...

"נכון. אבל יוצא לי לדבר הרבה פעמים עם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות וגם הם יודעים את החשיבות של לימוד התורה, שבזכות זה אנחנו בארץ ישראל, אבל בגלל שיש שנאת חינם, אף אחד לא רוצה לשמוע ולדבר אחד עם השני. ובאמת אני אומר לך שזה גם באשמתינו. אני מתפלל לגאולה האמיתית שכולנו יחד נהיה כאן בארץ הקודש!".