למרות שהיה זה עוד סתם בוקר של יום חול, הייתה זו אחת מתפילות השחרית הארוכות שהתפללתי בחיי. בפסוקי דזמרה הציבור חיכה אחרי כל קטע עד שהחזן יסיים בקולו ולאחר 'שמע' ושמונה עשרה חיכו אורך זמן של תפילת יו"כ, בערך. ההיכל המה באברכים צדיקים והרגשתי טיפה לא שייך עם החולצה הלא מכופתרת שלי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אחרי התפילה שהתקיימה בבית המדרש הישן, יצא לי לעיין בלוחות המודעות שבכניסה, שם ישנן הכרזות והודעות דרמטיות שונות. ההודעה לחתנים שלא ישאירו את החברותא בודד, איסור על עישון, על אורך וסוג הפיאות האסורות, איסור הסמארטפונים בכלל ועל טלפונים כשרים בבית המדרש, על המעבר של הרב אבא ברודנא לארץ ישראל והיכן ניתן להשיגו וגם רשימה ארוכה של וועדים ושיעורים שונים, היכן הם יתקיימו. היה גם מכתב מיוחד על חיזוק הלימוד בערב שבת ואזהרה חמורה במיוחד על תקנת איסור הכנסת עלונים לבית המדרש בלי יוצא מן הכלל.
כמובן שביקשו גם שנתפלל, על ביטול גזירת הגיוס האופפת את יושבי ארץ הקודש, על "משפחה חשובה שמבקשים להעבירם על דתם" הסתפקתי מי ולמה מבקש להעבירם על דתם והאם זה קשור לגזירת הגיוס האופפת אותנו בארץ אך החלטתי להתפלל בלי לשאול שאלות למרות שאולי זה גם לא יועיל כפי שגם נכתב במפורש בפתק נוסף "נא להתפלל על תינוק בן ב' חודשים שעובר ניתוח ברגליו כדי שיוכל ללכת בהם וספק אם יועיל השם ירחם".
אחרי שהתחזקתי בכל החיזוקים הנדרשים, עברתי דרך חדר האוכל שם כמיטב המסורת חיכו לתלמידים קופסאות קורנפלקס אמריקני, על חלק מהקופסאות יש הנחיות של 'הצלה' מה לעשות במקרה של חנק, וואללה אני נזהר מכזה קורנפלקס.
יוצא מהמבנה הישן, המקורי, בית המדרש אשר מכיל כמה מאות מקומות. לכיוון בית המדרש בית שלום אשר מכיל 1300 מקומות. מבנה מרהיב וחדש. עצום. כעת זה לא זמן עדיין לסיידר א' והוא די ריק. רק כמה בחורים לומדים בהתמדה.
אני עולה לקומה העליונה בשביל לנסות ולצלם תמונה של כל המבנה אך שם תופס אותי יהודי חמוד. "רב ייד", אומר לי בעדינות, "באת לסיום שלנו? בוא תיקח ברכה". הוא לוקח אותי לחדר מלא לומדים וקול תורה. הוא מציע לי להצטרף ל"כוילל" שלו. "כולל כוכבי בוקר, כל בוקר ב-6:30 אנחנו לומדים, אנשים העמלים לפרנסתם יחד עם אברכים מהישיבה".
במקום, בעלבתים הלובשים חולצות צבעוניות יחד עם אברכים שנראים מכולל חזון איש. היום הם סיימו מסכת בבא מציעא. נראה לי שהם קצת הגזימו עם כמות העוגות, אבל ככה זה באמריקה, הכל גדול וצבעוני בצורה מוגזמת.
אתה יכול לדבר איתי כמה דקות? אני שואל את הרב ומציג את עצמי כמי שהולך לכתוב על ישיבת לייקווד.
"בשמחה", הוא עונה, "אבל תן לי כמה דקות לסיים את חלוקת העוגות". הרב הסביר לי שהם קונים גם בשביל שאנשים ייקחו הביתה, יתנו לאישה והילדים מהסיום של אבא. "אני מכין להם עוגות לקחת שגם בני הבית יהיו שותפים בשמחת הסיום של אבא".
בינתיים אני פותח את אתר האינטרנט הרשמי של העיר, שם בין שלל ידיעות היסטוריות על פתיחת מלונות ומרכזי תעסוקה מתחבאת ידיעה נפלאה על פתיחת אחד ממרכזי התורה העולמיים. "בשנת 1943", כך מסופר, "רכש רבי אהרון קוטלר, מי שהיה דיקן בבית מדרש גבוה שנוסד במזרח אירופה (ביילורוסיה) בניין בלייקווד ופתח מחדש את ישיבתו עם 13 תלמידים". עוד נכתב כי "כיום יש למעלה מ-4,500 סטודנטים במשרה מלאה וחלקית במוסד אשר נחשב ברמה עולמית".
לא יודע מי ומתי כתבו את הידיעה אבל צריך לעדכן שעכשיו 75 שנה אחרי פתיחת הישיבה ע"פ נתונים לא רשמיים יש כמאה אלף תלמידים ואברכים בעלות תקציב שנתי של כ-70 מליון דולר לשנה!
בישיבה 9 בתי מדרש שונים. בית שלום עם 1,300 מקומות, בית המדרש הישן, בית אליהו, בית אהרון - כל אחד עם 800 מקומו ויש גם את הקטנים יותר: קליימן, מזרח, מערב ובית המדרש שברחוב החמישי (fifth street). בחדר האוכל יש רק 900 מקומות מה שדורש מהבחורים לאכול על פי תור.
אבל זה רק ישיבת לייקווד הגדולה, בנוסף להם יש בלייקווד וסביבותיה מעל 100 כוללים ומאות מוסדות לימוד לבנים ובנות, ליטאים וחסידים.
העיר לייקווד שהייתה בעבר עיר תיירות ונקראת כך על שם האגם הגדול שבמרכזה וע"ש העצים (לייק=אגם, ווד=עץ) נחשבת כמקום קריר יותר, כך שבעבר היו עולים אליה תיירים לנפוש במלונות הגדולים שהיו בה. העניין הוא שעם ההתפתחות היהודית הדרמטית, התשתית של עיר הקיט שלא מתאימה לכזו כמות אוכלוסייה הפכה לפקוקה וצפופה.
אבל עוד נדבר על ההתפתחות. עכשיו אני חוזר לדבר עם מי שנגלה לי כראש הכולל הרב יהושוע הולשין שהגיע לשוחח עמי יחד עם אברך נוסף בשם הרב שוורץ.
כמה אברכים יש בכולל?
"בכולל שלנו יש 150 איש העמלים לפרנסתם המגיעים כל בוקר להתחיל את היום בלימוד תורה", אמר לי הרב, "יש עוד בערך עוד 40 אברכים מהישיבה שגם לומדים אתנו חברותות. מי שמתחיל את היום בלימוד תורה - כל היום שלו אחרת!".
אני מתכנן לכתוב כתבה על החיים בלייקווד. אם בארץ ישראל יש גזירת גיוס ויש חרדים עם אזרחות אמריקאית שיכולים לבוא לכאן. אני רוצה לדעת מה טוב כאן בלייקווד ומה לא. לכאורה הכל אידיאלי...
ראש הכולל מחייך בעדינות. "הם צריכים פאהר (בחינה) אם עברו בהצלחה אז ברוך הבא". נראה שמבחינתו הכל באמת אידיאלי.
אך הרב שוורץ מסוייג: "אתה חושב שיבואו לאמריקה וכל הבעיות יפתרו? פרנסה כאן זו בעיה גדולה. צריך להתפרנס. במיוחד אם אתה בחור ישראלי או משפחה ישראלית שבאה לכאן, יש אתגר גדול של הגירה. יש מנטליות אחרת לגמרי. יש לא מעט בחורים ישראלים שמגיעים לכאן אם חוקי ואם לא ומאוד קשה להם להשתלב. השפה, ההתאקלמות, חינוך. אתה יודע כמה עולה כאן שכר לימוד?".
מבחינה רוחנית, ליקווד נראה כמקום האידיאלי לחיי תורה...
הרב הולשין מגיב ואני מופתע מהתשובה. "יש מעלות וחסרונות לכאן ולכאן. אני לא יודע לתת לך תשובה רחבה. אני יכול לומר מכמה ישראלים שהגיעו ללמוד כאן בלייקווד אפילו שהם ממש יראי שמים, הם חושבים שהם צריכים ללכת לטייל, ללכת למנהטן, לראות מה קורה באמריקה. אבל רוב האנשים בני התורה בליקווד אף פעם לא הלכו למנהטן כי זה לא מקום למי שירא שמים. אני באמריקה 42 שנה ולא ראיתי את האמפיירסטיט בילדינג. הם באים כתיירים וכתוב 'ולא תתורו'".
מעניין שזו הנקודה שאתה רואה, ובכל אופן אם מדברים כללית על לימוד התורה, על הרוחניות שיש בארה"ב, אני באתי לעשות כתבה על הרוחניות בלייקווד, על הישיבה, ודבר מרכזי שאני נפגש בו זה לימוד תורה של בעלי בתים, גם בארץ יש, אבל כאן זה נראה שאין משהו שהוא לא חלק מקהילה והשיעור.
"אני לא יודע מה קורה בארץ הקודש. 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. אבל כאן ברור לך שאתה חייב להיות חלק מבית המדרש, אחרת מה אתה שונה מהגוי? אז בטח ובטח אם אתה עובד, אתה חייב חייב חייב ללמוד לפני יום העבודה. אלו דברים ברורים לכל אחד כאן".
הרב שוורץ: "היה קמפיין לעזור ללומדי התורה בארץ, אתה יודע כמה כסף נתנו האנשים מלייקווד? מיליונים. כולם עזרו, גם אברכים בלי כסף וגם עשירים. זה לא סתם, יש כאן הערכה אמיתית ללומדי התורה"
איך אתה מסביר את זה?
"אולי בגלל שאין כאן העמדת פנים. מה שאתה תעשה יהיה בסדר, אז אתה חי אמת. אם צריך ללמוד תלמד ואם צריך לעבוד תעבוד. לא כל דבר חשבונות, אז גם מי שעובד לא קונה זלזול בתלמידי חכמים חלילה".
האמת זו מציאות שנתקלתי בה בכמה מקומות בארה"ב. דבר ראשון הצורך בהשתייכות בתוך סביבה מלאה גויים, דבר שני אף אחד לא מתנצל על זה שהוא יצא לעבוד או חלילה על זה שהוא אברך. אין כל כך לחץ חברתי בנושא מה שתורם לבריאות הנפש ולהערכה הדדית. וגם לאהבת תורה וקביעת עיתים גם לכאלו שלכאורה רחוקים מבית המדרש.
הזכרתם את קושי הפרנסה. כמה אברכים יש כאן וכמה עובדים?
הרב שוורץ: "רוב הציבור עובד, אתה חייב. יש חלק שיוצא מיד אחרי החתונה לעבוד. אני לא יכול לתת לך מספר מדויק אבל בעיקר בציבור הפחות חרדי או בחורים שהתקשו בישיבות שיוצאים מיד לעבוד. מי שהולך לכולל בדרך כלל אלו מצוינים. רוב האנשים בכולל חמש שנים אחרי החתונה, יש מעט שלומדים גם עשר שנים ולאחר מכן יוצאים או כאלו שזכו ויכולים לשבת ללמוד ואולי מצאו משרה תורנית רבנית, או שיוצאים לעבוד. איזו ברירה אחרת יש?".
במה עובדים?
"הרבה דברים. חשבונות, השגחה, רבנות, עסקים, משכנתאות. יש הרבה שעוסקים בנושא של מושבי זקנים".
מה המחשבות על המצב בארץ הקודש?
"בעיה גדולה. אני לא יודע אם יש עצה, אם יש פתרון, ואם אפשרי ניצחון. ניצחון יהיה רק כשיגיע משיח".
והממשל האמריקאי? טראמפ, ביידן?
"ביידן אינו נוגע. הוא בובה בידי אחרים שמנהלים את ההצגה. טראמפ הוא משוגע. לא הייתי לוקח אותו כחתן לבת שלי אבל הפוליסה שלו טובה, המעשים שלו סבירים בהתייחס לכל המציאות המשונה שקורה באמריקה. הוא יכול לשלוט".
הציבור החרדי בארץ סופג הרבה שנאה וביקורת. לפעמים נראה שיהדות ארצות הברית קצת מנותקת, חיים את החיים שלהם, בשלווה שלהם, אבל מידי פעם הם זורקים עצות או עושים מחאות כמו עכשיו מחאה ותפילה על נושא הגיוס. יש לכם בכלל מושג אם צריך ומה צריך. בכלל אכפת להם?
"לפעמים אנחנו אכפת לנו יותר ממה שאכפת לכם, בכל פעם שקורה משהו אנחנו מתקשרים לקרובים בארץ ושואלים אם יש מתח והכל בסדר והוא אומר כן כן אולי קרה משהו אבל אני לא ראיתי ולא שמעתי.
"אני חושב שיש מה שמראים לנו שקורה, ויש את מה שקורה באמת. האתגרים האמיתיים זה לא מה שמראים לנו בתקשורת. אתה חושב שהחשש של החרדים מחילון הוא נכון? אתה חושב שהצבא צריך את החרדים? אני לא יודע, אבל אני כן יודע שזה לא מה שמראים לנו. במלחמת יום כיפור הלכו. אם צריך ילכו".
אני עצמי הייתי מדריך בקעמפ מוריס' של ישיבת חיים ברלין, זה היה בדיוק בתקופה של מלחמת לבנון השניה ואמרו לי שהרב אהרון שכטר רוצה לדבר איתי כי הוא שמע שאני מהארץ. היה בדיוק 4 חיילים שנהרגו מטיל שפגע באוניה והוא כולו הזדעזע וממש כאב לו. ואז הוא אמר לי (זוכר את זה במעומעם) בשמו של המשגיח הרב מתתיהו סלומון שאמר שהניסיון שלנו בגולה הוא לדאוג ולהיות מחוברים ולשמוע מה קורה עם היהודים בשביל שיהיה לנו את החיזוק להתפלל ולפעול עבורם, ואילו הניסיון של היהודים בארץ ישראל זה להמשיך ולחיות את החיים כשגרה כמה שניתן.
"אני יכול להגיד לך מה אני חושב. לא את דעת כולם. אנחנו מתפללים, אומרים תהילים. מה עוד אנחנו יכולים לעשות? אבל להגיד שלא אכפת לנו זה לא נכון. היה כאן גם אסיפה גדולה של כספים לחיילים ולציוד ולא תמיד אנחנו יודעים מה באמת צריך ומה לא. אבל אכפת לנו".
אני מסיים אתם את השיחה ויוצא החוצה. המקום פקוק בצורה נוראית. לכל משפחה בלייקווד 2 או 3 מכוניות לפחות, ככה זה כשאין תחבורה ציבורית והדרך היחידה להגיע ממקום למקום זה ברכב. מגרש החנייה של הישיבה כבר מלא כולו וכמעט בלתי אפשרי לצאת או להיכנס.
ביציאה מהחניה עמדו שני 2 שוטרים ממשטרת לייקווד, נראים ממוצא היספני.
"היי, מה קורה?", שאלתי אותם בחביבות.
"Wow, life is good" הם ענו בחיוך.
אני יכול לשאול אתכם שאלה. מה לומדים כאן בישיבה?
השוטר לא ממש הבין למה אני שואל. אני נראה אחד מהתלמידים, אבל הוא ענה לי תשובה מדהימה: "גם אני שאלתי את אותה שאלה. והתשובה שאני קיבלתי היא, שיש אנשים שהולכים לאוניברסיטה בשביל ללמוד איך להתפרנס, כאן באים בשביל ללמוד איך לחיות. מי שיודע איך לחיות יכול להסתדר עם העניין של להתפרנס והאלוקים שלהם באמת עוזר להם ויש להם הרבה כסף...".
טוב, הוא לא באמת ענה לי את זה למרות שזו יכלה להיות סיומת מדהימה לכתבה. אך על פי הסיפורים ששמעתי ולא הצלחתי למצוא את המקור, מי שאמר את האמרה הזו הוא ראש הישיבה הרב אהרון קוטלר ז"צל מקים עולה של תורה בארה"ב.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בפרק הבא נעמיק במספרים, נבדוק כמה בדיוק עולה המחיה בארה"ב בדגש על לייקווד. איפה עובדים החרדים וכמה הם מרוויחים ונלמד על הקושי המשמעותי של מעמד הביניים...
הצגת כל התגובות