השבוע הגעתי להתרשם ממפלס הכנרת עם קבוצת חברים, קבוצה ייחודית בהחלט, אשר המכנה המשותף של חברי הקבוצה הוא ש(כמעט) אין מכנה משותף ביניהם... טווח הגילאים נע על הרצף שבין 25 ל60+ מנעד המקצועות שלהם מגוון מעורכי דין ורואי חשבון, יזמים, מדריכי נוער, פועלי יגיע כפיים, נהגי אוטובוסים, ובקיצור, כמעט כל המקצועות הקיימות במשק. גם השתייכותם המפלגתית מתפרסת על פני כל הקשת הפוליטית מימין ומשמאל וממה שבאמצע...
אך כולם יחד בטוחים כי בכל צומת שהקב"ה יזמן להם בחיים, בעת שיצטרכו עזרה וסיוע, תמיד החברים יהיו שם בזמן אמת, לעזור ולתמוך, להקשיב ולסייע, ולתרום כל אחד בתחומו מיכולותיו.
*
אנו יודעים היטב את מעלתו של 'חבר טוב', ומאידך את הזהירות הנדרשת מפני 'חבר רע'. כך בהשכמתנו בכל בוקר אנו מבקשים מיד: 'והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע'.
בעודי יושב עם חברי הקבוצה על שפת הכנרת המלאה העולה על גדותיה , חשבתי לעצמי מה הוא הקו המבדיל בין 'חבר טוב' לבין 'חבר רע'? שמא נאמר שהחילוק הוא רק בטיבו של האדם-החבר, האם הוא אדם טוב או אדם רע? אך בתפילה הנ"ל בברכות השחר אנו מבדילים ביניהם ומבקשים להתרחק 'מאדם רע', ובנוסף אנו מבקשים להתרחק מ'חבר רע' – משמע שגם אחרי שהאדם-החבר הוא טוב, עדיין אין זה מקנה לו את התואר 'חבר טוב'!
נקודה קטנה לכאורה אך לדעתי היא עושה את ההבדל הגדול! את ההבדל בין חברות אמת, לבין משהו מעיק שבכל מפגש מתסכלים על השעון לראות מתי זה ייגמר כבר...
שמה של קבוצת החברים נקרא: "ביטול האני" – זה הוא קוד על בסיס חסידי כביטוי לביטול הגאווה העצמית והדאגה לזולת, וזה הוא הדבר האמיתי שיש בין החברים, לא רק בפרגונים ומחמאות מן השפה ולחוץ – זו היא חנופה, לא חברות אמת!
חברות אמיתית מבוססת על שימת ה'אגו' העצמי בצד, והמוטו העיקרי הוא העזרה והנתינה ההדדית. הלל הזקן אמר זאת בביטוי קצר וממצה: "ואהבת לרעך כמוך" – זה כל התורה כולה על רגל אחת! כאשר האדם מביע אכפתיות ודאגה לזולתו, מתוך אהבה כנה, וחברו מביע את זה מצדו, יש כאן "אהבה" שהיא בגימטרייה 13 – אני חבר שלך, ואתה חבר שלי, סך הכל 26, זו הגימטרייה של שם הוי"ה, שמו של הקב"ה כביכול. וכפי שאומר הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך - אני ד'".
המודד האמתי לקשר של נתינה, של אכפתיות היפך האגואיזם העצמי הוא דווקא הביקורת הכנה שיכולה ואמורה להישמע כלפי הזולת, וזאת לא מתוך קנטור חלילה אלא להיפך מתוך דאגה להעמיד את חבירו – שגם הוא מבקש אמת - על האמת!
כי אם אתה יודע שזו היא האמת, כיצד תוכל להעלים אותה מזולתך רק בשל שיקולים של אי נעימות זמנית ודמיונית? אם אכפת לך ממנו באמת מדוע אינך מגלה את אזנו כי הוא הולך חלילה 'ליפול בפח' ולהחטיא את המטרה?
תופתעו לגלות כמה זה טבעי ומתקבל טוב, כאשר זה מגיע מחבר אמיתי, אין מעלה גדולה מזו!
מפרשת השבוע פרשת קורח , אנו יכולים ללמוד הרבה מסרים כמה חשוב להתרחק מהמחלוקת, אך מדרשי חז"ל מלמדים אותנו היכן הוא המוקש, ומאין שואבים פתרונות כדי שלא ללכת שולל אחרי הטעיות שונות בדרך התלולה אל עבר המחלוקת.
חז"ל דורשים על הפסוק "חכמות נשים בנתה ביתה" – זו אשתו של און בן פלת, "ואיולת בידה תהרסנה" – זו אשתו של קורח, אשתו של און בן פלת השכילה לתת לבעלה את התבונה הפשוטה לכאורה כי מכל המחלוקת הזו הוא עלול אך ורק להפסיד... ההערה הארה מצידה גרמה לו להינצל מאבדון בין בעולם הזה ובין בעולם הבא! ואילו אשתו של קורח משכה אותו אל עבר פי פחת, וסופו נחרץ לחורבן ולדיראון עולם.
המסקנה המתבקשת היא כי חברות טובה, אם זה חבר טוב, אם זה קרוב משפחה או ידיד, אם זה בן או בת הזוג, החכמה היא לא רק לתת את המחמאה שלעיתים באה שלא במקומה, אלא הדאגה הכנה והאמיתית, זו שלפעמים דורשת אומץ קל – לשים את המראה לנגד עיניו בזמן אמת, זו היא נשיאה בעול אמיתית, כדברי התנא באבות "הנושא בעול עם חבירו ... ומעמידו על האמת".
ובסופו של יום, אנו כבר יודעים, זה הכי טוב ומשתלם, לכל הצדדים בתמונה...
שבת שלום וחודש מבורך