יום השואה תש״ף אפוף כולו בענן הקורונה. ניצולי השואה שעדיין חיים איתנו ספונים בבתיהם, בבדידות, בחשש ובכאב. באירוע ב'יד ושם' הם נכחו ברוחם אך לא בגופם, רחבת גטו ורשה הייתה ריקה מאדם.
השנה - בשונה משנים קודמות - מוקדש יום השואה ל׳סולידריות בעולם מתפרק׳ ולמאמצי ההצלה של יהודים שהצילו יהודים בזמן השואה. אמנם כולנו מכירים את המונח ׳חסידי אומות העולם׳, אלו שטרחו והצילו יהודים תוך סיכון חייהם שלהם. אבל אילו זכינו, תשומת הלב שלנו הייתה קשובה יותר גם לאותם גיבורים יהודים מופלאים, שהצילו את בני עמם מהתופת הנוראה מתוך ידיעה ברורה שהם שמים נפשם בכפם עבור אחרים. הם לא התפרקו מכל שיקול מוסרי והפכו לחיות אדם כשהם דואגים רק לעצמם, להיפך, הם שאבו עוז רוח ותעצומות נפש דווקא אל מול פני הסכנה.
בנוהג שבעולם, מצבים בלתי רגילים גורמים לבני אדם להתגלות במלוא גדלותם, או חלילה במלוא קטנותם. אל מול הצוררים ימח שמם ובזמנים של טירוף מערכות בהם חיי אדם נחשבו לכלום, הוכיחו לנו אותם גיבורים שאין גבולות לרוח האנושית ולערבות ההדדית, גם כשהכל קורס בחוץ. אל מול סיפורי זוועה על אלו שהתפרקו מאנושיותם, היו אותם מצילים ומצילות נס ופלא של ממש, הוכחה לכך שניתן לשמור על צלם אנוש גם בנוכחותו של השטן. עלינו ללמוד עליהם יום יום, לא רק ביום השואה. אין אנו צריכים איומי השמדה כדי להיות מחויבים לאהבת ישראל.
במעגל המשפחתי, שמעו רבים מאיתנו את התיאורים על צעדות המוות, על הלילות בדרגשי הצריפים במחנות ההשמדה. על פרוסת הלחם האחרונה שהוענקה למי שמצבו גרוע יותר, על כאלו שנשאו על כפיהם את שכניהם, שעודדו אותם ברגעי משבר ונאבקו כאריות למען מי שלא הכירו אך כמה ימים קודם לכן. הסיפורים הללו, מסמרי שיער ככל שיהיו, הם רק קצה קצהו של מאמץ הצלה אדיר בו יחידים סיכנו את עצמם עבור הכלל והצילו מאות ואף אלפי יהודים מהתופת.
לב מי לא ירעש בהעלות דמותו נוראת ההוד של הגאון ר׳ חיים שמואלביץ, איש של ׳מח ולב׳ שלקח על עצמו את על הדאגה לישיבת מיר בגלותה, ועם הגיעו לשנחאי הוסיף ודאג לכלל הישיבות שגלו לעיר, בהן ישיבת ליובאוויטש, ישיבת קלצק וישיבת קמניץ. ר' חיים שסירב לכל הצעת הצלה שהוצעה לו עד אשר אחרון הבחורים ימצא את מקומו. ר' חיים שצעד בהדר גאונו וסיכן את חייו יום יום מול הבולשת היפנית.
לב מי לא יחרד בראותו לנגד עיניו את דמותו של הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל שהקים יחד עם נשיאת ויצו ונציגת הג'וינט בסלובקיה, גיזי פליישמן, את קבוצת העבודה הקבוצה שיזמה את תוכנית אירופה להצלת היהודים ועשתה מאמצים עילאיים להצלת יהודי סלובקיה ומאוחר יותר קראה קריאות נואשות בתחינה, שנפלה לעיתים על אזניים ערלות, במאמץ להצלת יהודים.
גם הדמויות הללו הם רק חלק מהסיפור, אליהן מצטרפות ועומדות בסך גם הדמויות האגדיות והבלתי נתפסות של יאנוש קורצ'אק שהלך עם תלמידיו לשמד, של הרב אלתר דוד קורצמן הי"ד, מנהל בית היתומים 'בית מגדלי יתומים' בקרקוב, שעם שילוחם של היתומים למחנה בלז'ץ, הצטרף אליהם ונספה יחד איתם.
האם שמעו בנותינו על ריינה רייכמן מטנז'יר, שניהלה מו"מ עם הצלב האדום למען היהודים בגיטאות, התמנתה כנציגה שלהם בטנז'יר, אירגנה משלוחי מזון לטרייזנשטאט ואושוויץ והשיגה כתבי חסות מטעם ספרד עבור יהודי הונגריה?!
בשונה מטענות שנשמעו בעבר ונשמעות, לצערנו, בהווה. מאמצי ההצלה של אגודת ישראל והיהדות החרדית לא התמקדו אך ורק ביהודים חרדים. שיתוף הפעולה היה חוצה מחנות. אכן היו ויכוחים ודגשים שונים אך תחושת הערבות, הסולדיריות, והמחויבות לכל יהודי ויהודי, שומר מצוות ואינו שומר מצוות, פיכתה בעורקם של כלל המצילים.
בשנים הראשונות שאחרי השואה, בעודנו תחת הצל הנורא ובזוכרנו יום יום את האובדן ואת ערכו העצום של כל מי ששרד, היינו מלוכדים יותר. יהודים של יום יום ויהודים של שלשה ימים בשנה חשו ברמ"ח איבריהם ובשס"ה גידיהם את אותה שותפות גורל, את ההשתייכות לברית הנרדפים ולעם הנצח. אט אט, עם שיפור מצבו של העם היהודי, חזרנו להפטיר כאשתקד ולעשות חסד עם חברי הקבוצה המצומצמת שלנו, עם המגזר או הקהילה.
יום השואה הנוכחי, המתקיים בצילה של המגפה הנוראה, מזמן לנו הזדמנות לחיות ולחשוב לא רק על עצמנו אלא גם על השכנים שלנו, על האחים שלנו גם אם אורח חייהם שונה בכל דרכיו מאורח חיינו. בחסדי שמים אין אנו עומדים מול קריסת מערכות טוטאלית כפי שאירעה בשואה, אבל יש לנו את האתגרים שלנו בזמנים בלתי רגילים, את המחוייבות שלנו לכלל או לחלש גם כשזה לא בא בקלות. לא קל להידרש למשימות שלא הורגלנו אליהם, לסדר יום שהשתבש לחלוטין ועדיין מוטל עלינו לעשות את הטוב ביותר האפשרי במסגרת מה שניתן להשיג. לחייך לילדים גם כשאימת המיתון הכלכלי בפתח, לשמור על נורמליות ולעסוק בעשייה מועילה ובריבוי כבוד שמים, גם כשהחרדה מנסה להשתלט עלינו, לא למרות שהיא עושה זאת, אלא כדי לנצח אותה. חובתנו ללמוד את כוחם של יחידים ולנסות ליישם את המעט שביכולתנו.
יום השואה הוא גם הזדמנות להקדיש תשומת לב לשכנינו הבודדים, בין אם הם נמנים על מאתיים אלף ניצולי השואה ובין אם לאו. רק בימים האחרונים התבשרנו על ניצולת שואה שהלכה לעולמה בביתה לבדה ואין איש יודע. חובתנו המוסרית היא לתמוך בהם, להציע עזרה והתעניינות ולדאוג לרווחתם של אלו שמזכירים לנו את נצחיותו של עמנו ואת הדברים שנצטווינו שלא לשכוח. נזכור ונכבד את אלו ששרדו את התופת האיומה, ולא נשכח גם את אלו שנשארו שם, ודמם ספוג באדמתה של אירופה כולה.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.