חוק המרכולים גרוע לשבת // דנה ורון

דנה ורון (צילום: באדיבות המצלם)

כועס בצדק

שמעתי השבוע נאום של יאיר לפיד בנושא חוק המרכולים. הוא נראה כועס למדי. ואם תשאלו אותי- גם בצדק. עכשיו לפני שאתה צועקים לי שאבס וזורקים עלי איזו אבן תנו לי להסביר. זה לא שהשבת לא חשובה לי. היא חשובה לי ממש.

מי מאיתנו לא נאנח בסיפוק וברווחה עם כניסת השבת?! תוהה בדאגה מה לעזאזל היינו עושים בלעדיה?!הרי זהו היום היחיד בשבוע שמכריח אותנו להתנתק מהבלי העולם, היום שמעלה אותנו על נס אל מציאות אחרת. נהדרת. שלמה ובראשיתית כל כך. זה גם לא שלא איכפת לי מכבוד השבת. אין יותר מצער מלראות את נחילי המכוניות בכבישים המהירים בעצם יום השבת, את החנויות הפתוחות כאילו חס ושלום השבת הקדושה היא עוד יום של חול ואת עם ישראל צועד חמוש בכפכפים ובמגבת לים בזמן שטלית וקיטל היו אמורים לעטר את כתפיו השזופות.

טלו קיסם

אז איכפת לי. ומכריי יודעים עד כמה אני משתדלת ללקט את אחינו ה״חופשיים מתומ״צ״ לאיזו שבת קטנה של קודש להתבשם מהאור והטוב והקרוב. מתרגשת בכל פעם לגלות עד כמה הם תינוקת שנשבו, עד כמה אב אחד לכולנו. ועדיין, עם כל כמה שאיכפת לי כואב לי ומצער אותי, אינני מצליחה להבין כיצד מרהיב עוז בנפשו מיעוט לכפות כך ברגל גסה כל-כך את דעתו על הרוב. במיוחד שגם בתור מיעוט נלחמנו חזק על זכויותנו ומי מאיתנו יודע עד כמה כפיה לעולם לא תהיה הפתרון.

רק ב2014 התראיינו חברי הכנסת החרדים תחת כל עץ רענן מסבירים ש״בכפייה זה לא ילך״ ו״רק תוצאה הפוכה תשיגו״ בניסיון לגייס בכח את בני הישיבות. היה ברור לנו שנלחם עד חורמה בניסיון הבוטה הזה להכתיב לנו איך לחיות, שלא נסכים לבריונות הזו על חיינו, שגם אם לחלקים בתוכנו הגיוס הוא אכן אפשרות הרי שככה אין סיכוי שיזכו לשיתוף פעולה. הרחוב החרדי היה כואב. כועס. מושפל. ובעיקר שונא. הפגנות יצאו לרחוב, פחים הובערו, והמלחמה על טהרת הבחורים יצאה לאור במלוא עוזה ותפארתה. וניצחנו. אמרנו בקול רם לא יקום ולא יהיה. ובסופו של דבר גם הציבור הכללי נוכח לדעת שהכפיה הייתה נזק עליו הם שילמו מחיר יקר.

הדדיות

אז מה קרה?! למה מה שנכון לגבינו יהיה טעות לגביהם?! למה נדמה לכם שבחוקים בריוניים תצליחו לשנות תודעה ציבורית? למה את הקורה שתלויה מבין עינינו ממאנים אנחנו לראות? איפה ההדדיות? איפה המשפטים הנאורים?! איפה הגישה ההוגנת שידענו להסביר ולדרוש כשהיינו בצד הנכפה? איפה ציבור הנבחרים שלנו?! אני יודעת, כל שקל שמגיע מיד מושקע אחר כבוד בלומדי התורה, בבני הישיבות, יש ככ הרבה מה לעשות ואין הקומץ משביע את הארי. אבל אם השבת הקדושה כל-כך חשובה לכם אז אולי הגיע הזמן לצאת בקמפיין הסברה מצויין כמו שעושים אנשים לא פופולרים שמצליחים לנווט ציבור שלם. תראו את ביבי. תראו את טראמפ. מצליחים ליחצ״ן את עצמם לדעת, להוביל בסקרים, לשנות דעת קהל, גם כשהתקשורת החילונית לא בוחלת בשום אמצעי.

הסברה, רבותי. הסברה

הקרב על השבת הוא קרב הסברתי. את העם צריך לכבוש באהבה. שום כפייה כוחנית מלמעלה לא תציל את כבודה הרמוס. להיפך. חוק המרכולים הוא יותר נזק מתועלת לשבת הקדושה. הוא משניא במקום להאהיב. הוא יוצר דחיה במקום קירוב. הוא לא ימעיט את החילול בפרהסיה הוא יגביר אותו.

הוא יוצר התנגדות. פילוג. מרד. כעס וניכור. ציבור הנבחרים שלנו כרגיל לא מצליח לעשות את הדבר היחיד שאנחנו כ״כ זקוקים לו. לעשות לנו יח״צ מצויין. לשנות את הגישה התודעתית. דווקא היום זה יכול היה להיות קל. הרשת החברתית מנגישה את השיח. מאפשרת ליבון ובירור יותר מאי פעם. אבל לא. אנחנו ממשיכים להיות מיעוט מנותק, קיצוני, כפייתי ופאגני. והשבת הקדושה כמו שכל כך הייתם רוצים לראות כאן בארץ? ממשיכה להיות נטע זר. ואם קשה לכם להבין את זה, פשוט עיצמו את העיניים וחישבו שלוקחים לכם את הילד בכח לצבא. זה בדיוק אותו הדבר. רק הפוך.

• הכותבת היא מגישה תכנית זוגית מדי מוצ"ש ברדיו ירושלים