לפני כחמש שנים כתבתי טור שבו סיווגתי את ה"חרדים החדשים" לכמה סוגי טיפוסים המבעבעים יחד בסיר החמין החדש. טענתי בזמנו שמדובר באוסף של אנשים עם מטרות שונות, אלו שלא מסוגלים ללמוד כל היום לצד אלו שרוצים להבין את התורה באופן עמוק, ואלו שמחפשים התנהלות אזרחית-ממלכתית לצד מחפשי הנאות מהעולם הגדול. כל אחד מסיבותיו לא מרוצה מההתנהלות החרדית הנוכחית, ולכן פרשו לשוליים. וטענתי שעל אף שרב המפריד - עדיין צריך להתאחד כדי ליצור יחד מציאות שונה.
החלוקה הפנימית
עברו חמש שנים, והציבור התחיל להסתווג באופן מובהק יותר לקבוצות נבדלות. אפשר להבחין בכמה סוגים עיקריים:
מחפשי העומק התורני - בקבוצה זו מוקמים בתי מדרש לאנשים עובדים, וכן קבוצות לימוד שעוסקות בכל תחומי התורה, כמו כן יש בקבוצה זו שאיפה לחבר את התורה לחיים העכשוויים, להתוות דרך למדיניות תורנית בחיים המודרניים. קבוצה זו נעדרת כמעט לחלוטין מאזור האינטרנט.
הקבוצה הממלכתית - מדובר באנשים שהלכה למעשה מקיימים חיי "תורה עם דרך ארץ", ו"דרך ארץ קדמה לתורה". אולי האיזון לא מושלם, אבל בסופו של דבר בקבוצה זו השיח פחות ביקורתי, אין בה שאיפה ל"מהפכות", והיוזמות בו מכוונות בעיקר לשיפור התנהלות הציבור הזרם המרכזי לכיון ממלכתי, מאורגן יותר שמשתמש יותר עם מוסדות המדינה.
לצד שתי קבוצות אלו ישנה קבוצה נוספת ותוססת:
קבוצת הביקורתיים-נהנתנים - קבוצה שמערבבת קצת מכל דבר, נהנתנות, מודרנה, פמיניזם, גזענות, שנאה, חסידות, קולנוע, מפגשים מעורבים, ביקורת המקרא, אקדמיה, טיולים, יציאה בשאלה, ועוד…
ההבדלים
מבחינה ציבורית מתברר שההפרדה נדרשת או פשוט 'טבעית', משום שהקבוצות גדלות, והרעיונות קורמים עור וגידים - וכשמגיעים לידי מעשה מתברר שההבדלים מקשים על עבודה משותפת עבור יעדים שונים.
ולדוגמה, כשקם יזם ומקים בתי מדרש לעובדים ללימוד גמרא בעיון - מתברר מהר מאוד מי רואה את עצמו שייך לתורה, ומי שייך לטיולים לאפריקה.
או כשמדברים על הקמת ישיבות עם לימודי ליבה - מתברר מהר מאוד מי רוצה להישאר מוגן עם כובע וחליפה, ומי ההתמודדות שלו היא עד כמה רחוק יגלשו התלמידים באייפוניהם.
וכן מול בעיות חברתיות שונות עולה השאלה האם כל מה שנדרש הוא פשוט להתחיל "לכבס את הכביסה" - או שצריך לכבס את הכביסה בחוץ ולקבל ליטרת הכרה ונצנוץ מהעולם החילוני. וכן הלאה, בשאר היוזמות ועולם המעשה, ההבדלים מאוד מורגשים.
כך שהטענה שצריך להתאחד נשארה - כי כל קבוצה לבדה היא די קטנה וכמעט חסרת קיום מכוח עצמה. מהערכת מספר החברים הפעילים בקבוצות בפייסבוק, רשימות דוא"ל ופורומים שונים - ניתן להגיע לסדר גודל של 1,000 עד 2,000 איש בכל קבוצה. ואם נוסיף לכך את העובדה שמדובר באנשים המפוזרים גיאוגרפית, נקבל קושי ממשי בהקמת מוסדות חינוך, קהילות, והשפעה של ממש.
אבל בפועל, לכאורה לא יתכן שיתוף פעולה בין כולם. כי כאמור בעקבות המעבר לפסים מעשיים כל קבוצה ביררה לעצמה את מקומה ביחס לזרם החרדי המרכזי. ומבחינה זו הקבוצה התורנית יחד עם הממלכתית - יכולות להסתדר לא רע - מאחר ושתיהן משתייכות לחרדיות הישנה, לעומת הקבוצה התוססת שהיא המייצגת המובהקת של ה"חרדים החדשים".
החרדים החדשים באמת
הקבוצה התורנית איננה "חדשה", משום שהיא רואה בחרדיות המשך ישיר למסורת האומה, וגם אם נפלו פגמים, עובדים לתקן. אין פה משבר זהות ולא יציאה לדרך חדשה ולא מוכרת. בקבוצה זו רוב החברים לובשים כובעים וחליפות כרגיל, משתמשים בטלפון כשר ונעדרים כמעט מהאינטרנט.
הקבוצה הממלכתית - גם היא לא חדשה, משום שאדרבה בעיקר לא נוח לה עם התרבות החרדית בגירסה הנוכחית, והיא עורגת לחרדיות הישנה כפי שהשתקפה בדור החרדי הקודם בישראל, בלי קיצוניות ובלי פאנטיות, אנשים שעובדים לפרנסתם וקובעים עיתים לתורה, תורה עם דרך ארץ כפשוטו.
This browser does not support the video element.
ח"כ גפני: "מי שיוצא לעבוד הוא חרדי חדש?" (צילום: מני וקשטוק)
אבל הקבוצה התוססת והנהנתנית - בהחלט מסמנת את החרדיות החדשה שמתאימה מאוד להגדרות ה"חרדי-החדש". את המונח "חרדי-חדש" טבע העיתונאי יאיר שלג לפני כ20 שנה, מה היה התיאור של החרדי-החדש?! "מתלבש לפי צו האופנה, יוצא למסעדות, צורך תרבות פנאי ויוצא לבילוי בחו"ל". אבל יאיר שלג דיבר על החרדים המודרנים דאז, שנשארו בשר מבשרה של החרדיות, הם השתתפו במאבקי היהדות החרדית ותרמו לישיבות וכוללים. לעומת זאת, החדשים של דורינו הם כל כך "חדשים", כך שהשאלה היא פחות "מי מתבשל בסיר הזה" והתהייה היא יותר "מה בעצם מתבשל שם"?
החרדים החדשים לאן?
קבוצת החרדים החדשים - לא רק שהיא מלאה בסממני החדש, אלא שיש לה הרבה יותר מרכיבים של יציאה בשאלה: שאלות באמונה, אובדן אמון ברבנים, שאיפה למודרנה כללית ציבורית בלי להסתפק בקיום חיים מודרנים באופן אישי. תחושת סבל ומצוקה מהקיים כי "איך יתכן שהגננת תעיר לילדה בת חמש וחצי בלי גרביונים?! איך?!"
ומכאן עולה השאלה, למה אותם פוסט-חרדים נשארים חרדים? לכאורה יש בהם את אותם המרכיבים שאמורים לגרום להם לזוז. אמנם איננו עוסקים במשבר אמוני-דתי, אבל הרי קיים ציבור גדול עם אותו מירמור על החברה החרדית, ואותה שאיפה למודרנה חילונית-מערבית - למה אם כן אין החדשים מחליפים את כיפתם השחורה בכיפה סרוגה?!
This browser does not support the video element.
השוליים החרדים: קיצוניים מול חרדים חדשים (מתוך סדרת כתבות מיוחדת של חדשות 2 Online)
ולמען האמת, הרבה מהחדשים שואלים את עצמם למה לנו, והם לא יודעים להשיב. אבל סביר להניח שילדיהם כבר לא ישאלו. המרמור עליו גדלים הילדים מביא לחוסר יכול ליישר קו אפילו לא עם הזרם הממלכתי שמציג גירסה חרדית שפויה יותר - מה שבהכרח ייצור דור חדש שכבר אין לו קשר לחברה החרדית. סביר להניח שלשם ההורים שואפים, רק שלא מעיזים.
כך שלסיכום: לקבוצה התורנית יש בסיס טוב להתמזג עם הממלכתית - והדבר יהיה לתועלת שתי הקבוצות, התורנית תקבל את המשאבים של הממלכתית והממלכתית תקבל איזון תורני וחיזוק חיי הרוח. ואילו ה"חרדים החדשים" שנמצאים כיום עם רגל בחוץ - מבזבזים את זמנם לריק, משום שגודל הקבוצה ופוטנציאל ההתרחבות שלה קטנים מאוד, ומומלץ שיחליטו או על חזרה לחיק החרדיות, או על מעבר למגזר אחר עם כל הידורי המרמור על החרדים ותחושת הנאורות המערבית.
הצגת כל התגובות