הגאון רבי שילה זצ"ל היה איש אמת. ההלכה היתה נר לרגליו ומורגלת הייתה בפיו התפילה "יהי רצון שלא ניכשל בדבר הלכה".
ידענותו המופלגת, בקיאותו האשכולית בראשונים ובאחרונים, זכרונו המופלא, עמקותו פתחו לפניו לרווחה את מערכות ההלכה והפסיקה והוא שייט בהם בבטחה וידע למצותם עד תום ולדלות מתוכם פתרונות לבעיות הלכתיות סבוכות. זאת בנוסף לרוח החסד שהנחתה אותו. בכוח אלו כרך דין ורחמים והעלה פסקי אמת לאור.
הגר"ש רפאל היה אישיות יוצאת דופן כאב"ד ירושלים. הוא שילב ידע הלכתי עצום, יכולת לנמק היטב פסקי דין ורגישות עצומה לבני אדם. כבר בצעירותו בהיותו נער התקרב לשני גדולי תורה מאורי הדור אשר – לדבריו – עיצבו את אישיותו. כ"ק מרן ה"בית ישראל" זצוק"ל ומרן הגרש"ז אוירבעך זצוק"ל.
כאשר קמו בני משפחתו מהשבעה נכנסו אל כ"ק ה"פני מנחם" זצוק"ל והוא פנה אליהם ואמר להם:
"בגמרא נאמר שכשאדם נפטר אין להרבות יותר מידי בשבחו, משום שבבית דין של מעלה יבואו אליו בטענות מדוע הוא לא היה כך במציאות. אך כאשר מדובר באדם צעיר אפשר לספר ולהרבות בשבחו משום שאילו היה חי עוד שנים רבות הייתה לו הזדמנות להספיק יותר."
אין ספק שאילו הגר"ש זצ"ל לא היה נקטף בשיא פריחתו, היה מספיק לפעול עוד רבות בכל התחומים.
במלאכי א' נאמר:
"תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך ... ורבים השיב מעון".
כ"ק ה"בית ישראל" זצוק"ל קירבו באופן יוצא מן הרגיל והגר"ש זצ"ל היה קשור אליו בכל נפשו במשך ח"י שנים.
במבוא לחידושי הריטב"א על מסכת חולין, שההדיר הגר"ש רפאל, כתב:
"ברטט של קדושה אזכיר את רשכבה"ג כ"ק אדמו"ר זצוק"ל בעל ה"בית ישראל" מגור, מאיר דרכי ומורה נתיבתי במשך ח"י שנים. הוא הגבר הוקם על לרעות את עמו, אחרי עלות הכורת על משכנות ישראל באירופה. איש אמת, משכמו מעלה גבוה מכל חכמי דורו, אשר לדעת יודעי חן היווה חידוש גם בדורות קודמים. בגין אהבתו הגדולה לעמו, מסירות נפשו למען הכלל ויציקתו אשיות של קדושה וטהרה בקרב ישראל – ינון שמו לעד."
פוסק הדור מרן הגרש"ז אוירבעך זצ"ל קירבו מאז שהחל ללמוד אצלו בישיבת "קול תורה". במשך השנים נהג להתייעץ עימו בכל פסקי הדין שהוציא מתחת ידו ועד יומו האחרון ידו לא משה מתוך ידו של מרן הגרש"ז.
הוא דבק בשני הגדולים הללו ושמר מתורתם ללא הפוגה.
גם כאשר שימש כאב"ד ירושלים וכרב בקהילתו בשכונת "קריית משה" בירושלים היה נוהג תדיר להתייעץ עם גדולי התורה.
קשר מיוחד נרקם בינו לבין מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל. במשך עשרות שנים נקשר בעבותות לבעל ה"פני מנחם" זצוק"ל. ואכן גם גדולי התורה רחשו לו הערכה רבה והשתתפו בכל השמחות שהיו במשפחתו.
"ורבים השיב מעוון" –
שמירת השבת כהלכתה על כל פרטיה ודקדוקיה הייתה לשם דבר.
מלבד הקפדתו על כל סימן וסעיף באופן אישי, פעל לשמירתה וקדושתה של השבת ברחבי שכונת קריית משה בה כיהן כרב במשך קרוב לחצי יובל שנים.
בהיותו בן עשרים ותשע (ר"ח חשון תש"ל) נבחר לכהן כרב השכונה ומיד החל לפעול בחכמה ובתבונה רבה בעניין שמירת השבת והכשרות.
ראוי להביא כאן מעשה נפלא אשר התפרסם לאחרונה: בסמיכות למאפיית אנג'ל ישנה תחנת דלק אשר באותן שנים פעלה ל"ע בשבת קודש.
הגר"ש רפאל ניגש לבעל התחנה ובדרכי נועם ניסה לשכנעו שיסגור את התחנה מידי שבת בשבתו. הגר"ש רפאל אמר לבעל התחנה שבבית הכנסת "אהל יצחק", בו הוא מכהן כרב, ישנם הרבה בעלי רכבים ובמידה והוא יקבל על-עצמו לסגור את התחנה בשבתות ובימים טובים הוא ידבר עם המתפללים שכדי לחזקו יבואו לתחנה שלו בלבד. אך – במידה וחלילה התחנה תישאר פתוחה ביום השבת, הוא ימליץ בפניהם שילכו לתחנה שסגורה בשבתות. בעל התחנה הסכים לנסות ובשבת הראשונה לאחר השיחה עם הרב זצ"ל אכן סגר את התחנה מכניסת השבת ועד צאתה.
הגר"ש רפאל זצ"ל שהעריך את העמידה בניסיון של בעל התחנה המליץ – כפי הבטחתו – לכל אנשי בית הכנסת והשכונה לבוא דווקא לתחנה זו בשל שמירת השבת ומאז במשך עשרות שנים תחנה זו שומרת שבת.
כמעשהו בעניין שמירת השבת כך גם פעל בעניין שמירת שמיטה כהלכתה.
הגר"ש רפאל זצ"ל בא בדברים בשנת השמיטה הראשונה בה כיהן כרב השכונה, עם בעלי החנויות לירקות ופירות ועורר אותם להקפיד ולשמור על מצוות השביעית על כל פרטיה ודקדוקיה בכך שסייע להם בהמלצתו לרכוש דווקא אצל המהדרין בכשרות.
זכורה פעילותו הראשונה של הרב זצ"ל כרב השכונה והאיזור. הרב עמד בעת היבחרו, בשנת תש"ל, על כך שאין מקווה טהרה בשכונה. בפעולה נמרצת ומהירה גייס הרב את רבה של ירושלים דאז, הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, את המועצה הדתית, ואת הציבור בשכונה, והוקם מקווה לתפארת בשכונת גבעת שאול סמוך לקריית משה.
לאחרונה, גורמים שונים מנסים לחבל בכרם בית ישראל על-ידי שינויים והקלות בתחום הגיור.
הגאון רבי אברהם שרמן, ידידו מנוער של הגר"ש רפאל זצ"ל ועד יומו האחרון, מתאר בדברים נרגשים את תקופת לימודם בישיבת "חברון" וכניסתם לעולם הדיינות.
בשנת תשד"מ המנוח היה דיין בתחילת דרכו וכבר אז ליבו כאב את קדושת הייחוס בעם ישראל. הוא ראה באותם ימים שהיו עדיין לפני העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים, את הבעיות העלולות להיווצר מהכנסתם של גויים לכרם בית ישראל על ידי גיור שלא על פי ההלכה המסורה לנו מדור דור.
הגר"א שרמן מוסיף ומספר כיצד אמר לו הגר"ש רפאל זצ"ל שעד שלא יחתמו כל גדולי הדור ופוסקי ההלכה על קריאה שאין לקבל גרים שלא כהלכה, לא ייכנס הדבר לתודעת הציבור. בתוך כך ניסח הגר"ש רפאל זצ"ל מכתב ונכנס עימו למרן הגרש"ז אוירבעך זצוק"ל, שהסכים לחתום מיד על עצומה זו בתנאי שיצטרף עימו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.
יחד נכנסו להגרי"ש זצוק"ל שהביע התפעלות מהיוזמה המבורכת, העיר את הערותיו, לאחר מכן כל גדולי ופוסקי הדור צירפו אף הם את חתימתם. העצומה התפרסמה וגרמה לקידוש השם גדול.
לאחרונה נחשף בפנינו סיפור מדהים וסייעתא דשמיא בכך שלא יצאה תקלה תחת ידו:
בבית הספר "בית יעקב" בשכונת "גבעת שאול" בירושלים, למדה ילדה שזוג חרדי אימץ אותה מאז הייתה קטנה מאד. הילדה השתלבה יפה במסגרת "בית יעקב" והייתה כאחת הבנות. במשך השנים עלתה יפה מאד ביראת שמים, במידות טובות ובצניעות. הגר"ש רפאל זצ"ל ליווה את התקדמותה והתפתחותה של הילדה.
כשהגיעה לגיל בת-מצווה, פנה הגר"ש רפאל אל מנהלת ביה"ס הרבנית אלישיב תחי' ואמר שמכיוון שלא יודעים את מוצאה המדוייק מהיכן הגיעה הילדה כשהייתה רכה בשנים, ראוי ורצוי שהיא תעבור גיור לחומרא כדי שחלילה העניין לא יהווה מכשול.
הוריה המאמצים והנהלת בית הספר קיבלו את המלצתו של הגר"ש זצ"ל ובהגיעה לגיל 12 הילדה עברה גיור לחומרא. הנערה המשיכה להתחנך ולפרוח בסמינר "בית יעקב", הגיעה לפרקה ונשאה בשעטו"מ לבחור ישיבה.
לאחר שנים רבות, כשילדיה הגיעו בעצמם לפרק "האיש מקדש" החליטה אותה אישה לדעת את קורות הוריה הביולוגיים, ביקשה לפתוח את תיק האימוץ ולתור אחר משפחתה.
לאחר חדשים של בירורים ונסיעות לחו"ל איתרה האישה את משפחתה בכפר נידח בארה"ב והתברר לה לתדהמתה שאמה גויה גמורה.
התרגשות רבה אחזה בה כשנזכרה שהגר"ש רפאל זצ"ל גייר אותה כשהגיעה לגיל מצוות. אנחת רווחה ושמחה רבה ליוו אותה כשהכניסה את ילדיה לחופה עם חתנים וכלות יראי שמים ועובדי ה'.
הגר"ש רפאל זצ"ל כבר לא היה בין החיים אבל היא בחרה לגשת למנהלת בית הספר הרבנית אלישיב תליט"א ולספר לה בהתרגשות את הראייה למרחוק של הגאון רבי שילה רפאל זצ"ל.
מעשה נוסף בעניין מסירות נפשו של הגר"ש רפאל זצ"ל בעת שכיהן כאב"ד ירושלים:
פעם אחת הגיעה אליו לבית הדין אישה צעירה שעלתה מרוסיה ומכיוון שרצתה להתחתן עם יהודי כאן בארץ הייתה צריכה אישור מבית הדין שהיא יהודיה.
הגר"ש רפאל שאל אותה האם יש לה תעודה מרוסיה שהיא יהודיה? (לחלק מהעולים מרוסיה הייתה תעודה כזו) והיא ענתה שאין לה שום תעודה או הוכחה לכך שהיא יהודיה.
פנה אליה שוב ושאל: אולי יש לך אמא בארץ?
היא השיבה שיש לה אמא. הוא ביקש ממנה להביא לבית הדין את אמא שלה.
כעבור שבוע הגיעה אותה אישה יחד עם אמא שלה, אישה כבת 60. בנוסף הם הביאו איתם מישהו שהעיד שזו האמא וזו הבת. הוא פנה אל האמא ושאל: את יהודייה? ענתה האישה: כן. יש לך תעודה? "לא" – השיבה האישה. אין לי שום הוכחה לכך שאני יהודיה אבל אני יודעת שאני יהודיה.
כמובן שזה לא מספיק כדי לאשר את היהדות שלה ושל הבת שלה.
שאל אותה: אולי גם לך יש אמא שעדיין בחיים?
ענתה לו האישה: אמנם כן, יש לי אמא והיא בת 90 וגרה ברוסיה, בשום אופן אני לא אטריח את אמא שלי להגיע לכאן לבית הדין כדי להוכיח שאנחנו יהודים.
אמר לה הדיין: "ולי מותר לנסוע אליה ולדבר איתה"?
האישה והבת הופתעו מהמסירות של הדיין עבורם עד כדי כך שהוא מוכן לנסוע לרוסיה כדי לעזור להם להוכיח שהן יהודיות והן ענו: ברצון ובשמחה, אם כבוד הרב מעוניין לנסוע אנחנו מאד נעריך את זה.
כעבור מספר ימים נסע הגר"ש רפאל לרוסיה ולקח איתו את הגאון רבי יצחק זילבר זצ"ל שהיה דובר רוסית ומומחה ביהדות של עולים מרוסיה.
כשהגיעו לאישה המבוגרת שאל אותה הגר"ש רפאל: האם את מדברת אידיש? (רוב היהודים שגרו ברוסיה דיברו באידיש). להפתעתו השיבה האישה שהיא לא יודעת אידיש משום שהיא גרה בעבר בעיירה קטנה ברוסיה ששם לא דיברו אידיש.
הגר"י זילבר שהצטרף לנסיעה אישר שבאמת בעיירה זו לא דיברו באידיש.
המשיך הגר"ש ושאל אותה: את יהודיה? ענתה לו האישה: בודאי! המשיך ושאל אותה: מה את זוכרת מהיהדות?
ענתה לו האשה בת ה-90: אני הייתי הולכת לבית הכנסת ביום אחרון של פסח כל שנה לומר "יזכור" על ההורים שלי שנפטרו.
מה עוד את זוכרת? הקשה הרב.
כשהייתי ילדה קטנה אחים שלי היו הולכים ללמוד ב"חיידר".
ואולי את זוכרת דבר נוסף?
כן, כמה זמן אחרי פסח מגיע ל"ג בֶּיימֶר... (ל"ג בעומר). ראה הגאון רבי שילה זצ"ל שאין ספק שאותה אישה יהודיה. רק בזכות האישה הזו שנשארה בחיים התאפשר להוכיח את היהדות של הבת שלה ושל הנכדה שלה וכך קיבלה הנכדה אישור יהדות ויכלה להתחתן.
זו היתה מסירות נפש של הגר"ש רפאל שהיה מוכן לנסוע למרחקים כדי לעזור לאישה לגלות שהיא יהודיה.
-----
את עיקר מעייניו השקיע בתחום ההדרת ספרי ראשונים ואחרונים שחלקם נשתיירו בידינו בצורה מקוטעת ומשובשת והוצאתם לאור בעריכה מחודשת.
לשם כך הקים את "המכון להוצאת ראשונים ואחרונים" ב"מוסד הרב קוק" – בית היוצר הגדול לספר התורני, שהעשיר את הספרות התורנית בספרי יסוד שלא יתכן לימוד ראוי לשמו בלעדיהם.
מלבד היותו ראש המכון, שליווה בעריכתו את כל פרסומיו, ההדיר בעצמו את חידושי הריטב"א על מסכתות חולין ובבא מציעא על פי כתבי-יד ודפוסים ראשונים בצירוף ציוני מקורות, מקבילות, הערות וביאורים.
בשנתו האחרונה החל לעסוק בחידושי הרשב"א למסכת כתובות והספיק לההדיר רק שני פרקים ראשונים מהמסכת ונסתלק באמצע עבודתו.
הספר היתום והמקוטע הופיע רק לאחר פטירתו.
כל תוכניותיו ועיסוקיו התורניים נקפדו בשל המחלה הממארת שתקפה אותו 4 חודשים בלבד לפני פטירתו.
אגב טיפולים קשים ומייסרים, הקפיד להמשיך להגיע לבית הדין בירושלים וגם בשבועיים האחרונים לחייו כאשר אושפז בבית החולים ליווה את העבודה וסייע במה שהיה בידו.
שבוע בדיוק לפני פטירתו, הגיעו אליו למיטתו בבית החולים גדולי הדור לבקרו. התרגשות רבה אחזה בו באותה שעה כאשר ביקרו אותו מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל שנפטר שלשה חדשים לאחר מכן, כ"ק ה"פני מנחם זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והגר"ע יוסף זצוק"ל.
כאשר ביקר אותו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ביקש ממנו שכשיבריא ייפנה לטפל בתיק מסויים מסובך בבית הדין. כמובן שהגר"ש רפאל הסכים לקיים את הבקשה אך לא הספיק לקיימה.
כאשר הגיע מרן הגרי"ש אלישיב לניחום אבלים בימי השבעה, אמר לבני משפחתו: "כעת אין סיכוי שהתיק הזה ייפתר".
לאחר שהיו אצלו ביום אחד גדולי ומאורי הדור פרץ בדמעות שליש ואמר: "איני יודע מדוע זכיתי שגדולי הדור יבואו לבקרני."
שעות מספר לפני פטירתו כתב צוואה רוחנית לצאצאיו והלך לבית עולמו ביום ג' בכסלו תשנ"ה.
יהיו דברים אלו לזכרו ולעילוי נשמתו הטהורה