באחד הימים השבוע נשאל מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי בנושא שהובא לשולחנו בהלכה למעשה בענין של שילוח הקן.
מדובר ביהודי מבוגר בא בימים, מוגבל ומרותק לכסא גלגלים, ביקש מאוד מבנו למצוא לו קן ציפור שהאם יושבת על הביצים, כי רוצה לקיים מצוה חשובה זו - ועד היום לא קיים אותה עדיין.
הבן המסור יגע בכיבוד אב ואכן עלתה בידו, הוא ראה על עץ גבוה ברחוב צדדי קן ציפור, והאם דוגרת על הביצים, הוא מיהר לבשר את זה לאביו. אביו שמח מאוד אך אמר לו כי כיון שהיונה נמצאת במקום גבוה, אין לו שום אפשרות להגיע בעצמו לשם כי הוא מוגבל ל"ע.
"גש נא אל מרן שר התורה ותשאל אותו כדת מה לעשות", ביקש האב הזקן מבנו.
בגליון "דברי שיח" מובא כי הבן שלח את השאלה כשלפניו היו שתי אפשרויות.
אפשרות אחת, למנות שליח לקיים המצוה, והשליח ישלח את האם ויקח הבנים, ויכוון עבור המשלח. אלא שיש לדון אם למצווה שכזו מועיל שליח או נחשב למצוה שבגופו.
אפשרות שניה - אמנם נראית קצת משונה, אך כבר נאמר בנביא ישעיה: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", והיא, לקחת שעון מעורר חזק, ולשים סמוך ליונה, והאב הזקן יכוון השעון שיעורר בעוד כמה רגעים, ומכוח הרעש והצלצול תעוף היונה, וכל זה כמובן בתנאי שיכוון לשם מצות שילוח הקן, וכאן קיים עיקר המצוה כבר, ובשלב זה יבקש מאחר לזכות עבורו בביצים ובאם יועיל עצה זו של שעון מעורר, ניתן יהיה לקיים את המצוה גם כאשר המכון את השעון אינו כלל באזור...
מרן הגר"ח קנייבסקי עיין בשאלה ובצדדים והכריע אל אתר: "מצוות שילוח הקן היא מצוה שבגופו, ולא יועיל בה שליח, אכן האפשרות השניה היא מועילה, שישים דבר שיצלצל והיונה תעוף, וזה מועיל גם למי שנמצא במקום אחר, שיבקש להניח השעון מעורר על יד היונה ועל ידי הצלצול תפרח היונה".
הצגת כל התגובות