רגע של התרוממות רוח פקד אתמול (ראשון) את משתתפי ועדת השרים לחקיקה. מי יודע אם לא לעת הזו הגיעו למלכות. הנה הם מבצעים את התיקון הגדול לו עם ישראל מייחל מאז ייסודה המדינה היהודית, הם מורידים את הכורת על ראש אחד משני הרבנים הראשיים לישראל.
המילים היו גבוהות ומלאות שאר רוח. "רב אחד לעם אחד", התפייט השר בנט טרם שהרים את ידו. "אין לנו שתי מדינות ישראל. יש ישראל יהודית ודמוקרטית אחת לכולנו", היגגה שרת המשפטים לבני לנוכח משק כנפי הקידמה, "ההצעה תשים קץ לכפילות המיושנת והמפלגת". אין ספק כי משהו חדש מתחיל.
אמת, שהמילים כדורבנות פעלו אצלנו מעל למשוער והעלו אותנו על הגל החדשני והמתקדם. מה שהביא אותנו לשאול, מדוע לעצור במוסד הרבנות ולא להמשיך אל הדבר האמתי: מוסד נשיא המדינה המיושן.
בימים אלו בורסת השמות של הטוענים לכתר רוחשת כמו פרופלור ענקי ושולפת מהנפטלין דמויות של לשעברניקים מאובקים ופוליטיקאים שפג תוקפם, המחפשים מצנח זהב לשארית ימיהם המשמימים. איש במסדרונות השלטון כמו גם בציבור איננו מבין את פשרה של פיסת המונרכיה הזו שהתנחלה בלב ישראל הצינית. פרשים, דגלים, רכבי שרד הדורים ושובל ארוך של טקסים נוצצים וטיסות טראנס אטלנטיות חסרות משמעות - והכל מכספי משלם המיסים.
הצעתנו היא להשליך גם אותו למדורת הדמגוגיה ולהסתפק במוסד אחד - ראש הממשלה, על מעונו, חבילותיו, נרותיו ותקציביו המנופחים. ההצעה שלנו תשים קץ לכפילות המיושנת והמפלגת. או בפרפרזה לדברי בנט "שליט אחד לעם אחד".
אלא שאת הפרה ה'קדושה' והחולבת הזו איש לא יהין לשחוט. זהו אחד מסמלי המדינה המכובדים. המסדר יעבור לדום. אולם בכל מה שנוגע ליהדותה של המדינה, לחוטים האחרונים המחברים אותנו לעברנו, למושגים הבסיסיים המגדירים את זהותנו היהודית - החרב מתהפכת וחותכת בחדוה. באווירת הניכור והשטנה שהשתלטה על הממשלה הנוכחית, הכל מותר. ניתן רשות למשחית לחבל. ה' ישמרנו.
הטור פורסם בעיתון "המבשר"
הצגת כל התגובות