חייהן של יותר מחמשת אלפים נשים עגונות בישראל נעים בין ייאוש לתקווה, בין חושך לאור. מידי יום ביומו הן צריכות להתמודד עם הקשיים היומיומיים ובעיקר עם ההבנה כי חייהן נעצרו למועד לא ידוע. יצאנו למסע אל עולמן של אותן נשים, אלו שעברו את המסע וכעת יצאו אל החירות ואלו שעדיין לא נגאלו.
ורדה בת ה-35, אם לארבעה ומתגוררת בעיר החרדית בני ברק נישאה לתלמיד בישיבה מוכרת, אחרי שנות נישואין ארוכות הבינה ורדה כי חייה אינם כפי שהיא הייתה רוצה לראות אותם. ביום בהיר, אחרי לבטים קשים וייסורי מצפון אותם חוותה בדרך אל ההחלטה הקשה בחייה, היא הבהירה לבעלה בפגישה רווית אמוציות שנערכה ביניהם כי עליהם להתגרש וכי כל אחד יצא לדרך חדשה בחייו.
בתום הפגישה שנפלה על הבעל כרעם ביום בהיר, נעלמו עקבותיו ובכך ורד הצטרפה להמון נשים עגונות. במשך חמש וחצי שנים היא התמודדה עם העובדה שחייה הקודמים השתנו מן הקצה אל הקצה. היא כבר לא יכלה לעשות את אשר עשתה קודם לכן.
במהלך ראיון חג שהעניקה לאתר "כיכר השבת" צללנו אל עולמה - אל אותם רגעים בהם היא הבינה שענן שחור כיסה בין רגע את חיי משפחתה. "לא הגעתי לייאוש אבל זה קשה וכואב", היא משחזרת את אותם רגעים קשים, "רוצים לסיים עם זה כמה שיותר מהר, באמת מרגישים שהחיים נעצרים. בשנתיים הראשונות חשבתי כל הזמן איך להשתחרר ממנו, הייתי מגיעה לדיונים רבים, אבל חשבתי עם עצמי והבנתי שאני צריכה להתקדם הלאה, להפסיק לחשוב רק על זה, לעשות משהו עם עצמי אז התחלתי ללמוד מקצוע עם תואר וכך שיקמתי את עצמי".
משפחתה של ורדה לא נטשה אותה. ההפך, הם היו שם בשבילה בכל צעד: "הם חיבקו אותי הרבה, ייעצו לי. בחגים ובשבתות הוזמנתי אליהם למרות שהסיטואציה לא פשוטה, בכל זאת אני אם חד הורית. בני המשפחה שלי היו איתי כל הזמן ביחד, לא הייתי לבד מבחינת המשפחה".
גם לבעל המעגן הייתה תמיכה משפחתית, אביו היה לצידו תמיד. לפי העגונה האב הוא זה שקיבל את ההחלטות בשביל בנו-בעלה: "אביו היה מאוד מעורב בתיק, הוא זה שהחליט בכל העניינים מבחינת בנו, הבעל. המילה שלו הייתה החותמת האם לתת את הגט או לא. מה יהיה כתוב בהסכם. הוא היה מגיע לכל הדיונים. במהלך הדיונים הבעל נעלם למשך שנה וחצי, בית הדין מינו חוקרים פרטיים למצוא אותו ובמשך זמן רב הם חיפשו אותו".
לאורך הדיונים - באותם רגעים קשים, מייאשים, הדיינים ניסו לנחם את ורדה, הם דיברו על ליבה. הם היו שם לצידה כפי שהיא מספרת: "הם מימנו את כל התיק, ראיתי שממש היה אכפת להם. היינו בכמה הרכבים של דיינים וכל פעם ראיתי שמאוד אכפת לדיינים היו דיונים ארוכים, הם ניסו במשך שעות רבות להגיע לתוצאה טובה. פעם אחת, ישבנו מהבוקר עד לשעות מאוחרות יחד עם הבעל וברגע האחרון הוא אמר שהוא לא מוכן לתת את הגט בטענות שונות, או שהוא מוכן לתת את הגט רק בירושלים".
דייני בית הדין שכרו חוקרים פרטיים בתקווה שיעלו על הבעל הנמלט. אחרי עבודות תחקיר רבות ומעקבים אין-סופיים הצליחו החוקרים לשים על הבעל המעגן את ידיהם. ורד מספרת על החודשים בהם החוקרים החלו לנסות ולאתר את בעלה ממנו רצתה להתגרש, ועל הרגעים בהם תפסו אותו אך זה עמד איתן בהחלטתו שלא לתת גט: "הוא נעלם במשך שנה וחצי, באותה תקופה הם חיפשו אותו ואחרי שתפסו אותו הוא לא רצה לתת גט, הוא התעכב במשך תשעה חודשים. בית הדין הגדול חייב אותו לתת הגט. אבא שלו החביא אותו באיזשהו מקום בארץ, הבנתי שהוא שינה זהויות".
כשהוא במדי אסיר הגיע הבעל שוב ושוב לדיונים. מדין לדיון רף דרישותיו עלה ולכך לא הסכימה ורדה: "למרות שהוא ישב בבית הסוהר והוא לא היה מוכן לתת גט, היו לנו כמה דיונים בהם הוא הציב תנאים בשביל לתת את הגט. הוא רצה שאוותר על חובות כספיים ועל מזונות ילדים, הסכמתי לוותר אבל כל פעם הוא הציב דרישות חדשות, בקיצור, המצב היה קשה".
באחד מהדיונים הסופיים שנערכו בבית הדין, ניצב אביו בפני הדיינים ובידיו הסכם גירושין. אם נדמה היה כי הסוף קרב, הנוכחים בחדר הבינו שעוד רחוקה הדרך: "אביו הביא הסכם שנפרס על פני 16 עמודים עליו חתומים כמה עורכי דין, הוא אמר שרק אם אני אחתום על ההסכם אז הוא יסכים לתת גט אך לא היה שייך לחתום על ההסכם הזה, ממש לא. אפילו הדיינים אמרו לו שאין מצב לחתום על ההסכם".
לפני כשבוע ימים הגיע היום המיוחל לו חיכתה ורדה שנים ארוכות. בדיון שנערך בבית הדין בבירה הבעל השתכנע לתת את הגט לאשתו: "גם מהבוקר במשך שעות הם ניסו לשכנע אותו, הם הביאו נוסח שהוא יותר קצר, בן 9 עמודים. עורכת הדין תהילה כהן שייצגה אותי ונלחמה בשבילי, עברה על ההסכם של בית הדין ובמקביל הדיינים הצליחו לשכנע את הבעל, קראו לי והוא נתן את הגט".
כשקולה נשק מבכי, מתארת ורדה את התחושות באותם רגעים בהם הבינה שהצליחה להשתחרר מידיו של בעלה ועיכלה שחייה לפניה: "זה היה פשוט לא ייאמן. כל-כך התרגשתי. לא האמנתי שזה יגיע, כל-כך היה ברור שאני לא אקבל את הגט. עוד דיון ועוד דיון ושום דבר לא קרה, בשלב מסויים אמרתי לעורכת הדין שלי, "עזבי, נלך הביתה וזהו". היא אמרה לי אל תלכי, נשאר כאן. היא עודדה אותי".
עו"ד אסנת שרון, טוענת רבנית מנהלת ארגון "יד לאישה" מבית "אור תורה סטון" העוסק בנשים עגונות, מסבירה כיצד נראים חייהן של נשים מסורבות גט: "להיות אישה מסורבת גט זו מציאות כמעט בלתי אפשרית. אין פרטנר, אין זוגיות בכלל, בהרבה מקרים האישה היא המפרנסת היחידה ללא שום עזרה מצידו של הבעל. יחד עם כל העומס הזה הנשים עדיין אמהות שצריכות לדאוג לבד לרווחתם הכלכלית והנפשית של ילדיהן בלי לערב אותם במאבק הקשה מול אביהם".
המנהלת שתחתיה עברו מאות נשים שתלו בה את תקוות חייהן, מסבירה על רגעי האושר עם קבלת הגט: "אחרי שהאישה מבינה שהיא עומדת לקבל גט תמיד יש דמעות, אנחנו מתחבקות, אני מנסה להרגיע אותה ולשכנע אותה שיהיה בסדר מעכשיו. משבחת אותה על כך שהיא עמדה בכל הטלטלות בגבורה, בדרך כלל לוקח לנשים כמה שבועות עד שהן ממש קולטות שזהו, המלחמה הסתיימה והן חופשיות".
"פסח הוא זמן להרגיש בני ובנות חורין", אומרת המנהלת, "אנחנו בארגון מתפללות יום יום שהנשים המדהימות הנעזרות בנו יזכו לחוות את התחושה הזו, במיוחד שחלק גדול מהנשים מעולם לא חשו חרות, כל חיי הנישואין התייחסו אליהן באלימות, רדו בהן והשתלטו עליהן. הסרבנות גט היא המשך הדפוס האלים של הבעלים".
סגן השר לשירותי דת, אלי בן דהן, כיהן משך 21 שנים כמנהל בתי הדין הרבניים. בתקופתו סייע רבות לעגונות. למעשה, גם היום, נשים עגונות פונות בכדי לקבל את הסיוע שלו. במהלך תקופתו כמנהל, הוא הקים את קרן הסיוע לעגונות, העביר את חוק הסנקציות שמאפשר להטיל על סרבני גט.
סגן השר מסביר כיצד לדעתו צריך לשנות את הטיפול בנושא כאוב זה בכדי שמקרים כאלה רק ילכו ויתמעטו: "בנושא העגונות שינינו בצורה מהותית את התפיסה שלנו. לדוגמה, הכנסנו חברות חקירה פרטיות בארץ ובחו"ל בניסיון לאתר בעלים שמסתתרים. בדרך זו איתרנו מעל 500 בעלים. עם זאת, תמיד יש נשים שבעליהן נעלמים ואי אפשר למצוא אותם, אבל מדובר במספר קטן יחסית. כמו כן, שינינו מאוד את הטיפול במסורבות הגט. נכנסנו לתהליך של חקיקה לשלילת זכויות מבעלים סרבני גט – 'חוק הסנקציות', שקשור לרבנו תם. החוק נחקק ב-1995, ומאז הוצאו כבר מאות פסקי דין הכוללים סנקציות על בעלים."
לקראת סוף כהונתו הגבירו את הסנקציות על סרבני גט, "הגברנו את הסנקציות והוספנו מענה נוסף למקרים שבהם הסנקציות הקיימות אינן אפקטיביות. בזמני גם מונה הרכב מיוחד של דיינים בירושלים שעסק במקרים קשים מכל הארץ ותפקידו היה למצוא פתרון לנשים אלה. בדרך זו פתרנו הרבה מקרים".
לפני מינויו לסגן השר לשירותי דת, הגיש ח"כ בן דהן הצעת חוק שמבקשת להחמיר את תנאי הכליאה של סרבני גט הכלואים למעלה משנה. "כיום בתי הדין היום הרבה יותר קשובים, יש הרבה יותר פסקי דין לחיוב גט וכפיית גט, בכל שנה יש עשרה, אם לא יותר, סרבני גט שנכנסים לכלא. המציאות היא אחרת. עם זאת, אני מאמין ששיפור החוק יסייע בפתרון מקרים רבים של סרבנות גט".
במושב החורף של הכנסת, עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק שיזם סגן השר להכפיל את תקופת המאסר של סרבני הגט מעשר לעשרים שנים.
הצגת כל התגובות