במסכת סנהדרין דף ט"ט שנינו : כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה וכו' איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה וכו'.
הגאון ר' יצחק איזיק חבר ז"ל בספרו אור תורה כותב, כי "עמל שיחה" אין הכוונה לשיחה בטלה, אלא הכוונה לתפילה, וכפי שאמרו חז"ל: "אין שיחה אלא תפילה". "ורצונם לומר", מוסיף לבאר הגרי"א חבר, "שלא יטעה האדם שתכלית הלימוד רק לידע המעשה, ואחרי שיודע דיני המצוות, עיקר תכלית דיבורו להרבות בתפילה, דגם יהושע היה בקי בכל התורה ואף על פי כן הזהירו יתברך שלא ימוש התורה מפיו יומם ולילה".
הרי מפורש, כי אין זמן כזה שבו "ראוי לו להיות כל עסקו בתפילות ובתהילות ה' ולשיח בנפלאותיו", אלא חייב אדם במשך כל ימיו לעסוק בתורה.
וקשה על מה שכתב רבנו יונה, בספרו "שערי תשובה" (שער שני, יט): "מה שאמרו 'בן תשעים לשוח', הוא מלשון ישפוך שיחו, לשוח בשדה, כמו שפירשו רבותינו ז"ל: יצחק תיקן תפילת המנחה, שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. כי אחרי שהגיע לתשעים ראוי לו להיות כל עסקו בתפילות ובתהילות ה' ולשיח בנפלאותיו".
וכתב בספר מרפסין איגרא (פרק כ"ד ע' רח): תירץ הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל: דברי רבינו יונה באדם שאין לו כח יותר ללמוד, אבל אדם שיש לו כח ללמוד, מחוייב לעסוק בתורה עד יום מותו, כי זהו העיקר והתכלית.