סנהדרין דף ק’ | מדוע שכר הצדיקים הוא ‘שלוש מאות ועשרה’ עולמות?

אמרו בארץ ישראל משמו של רבא בר מרי: "עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות", שנאמר: "להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא" (משלי ח, כא).

המילה "יש" בגימטריה עולה שלוש מאות ועשר, ומכאן למדים כי הקב"ה מעניק לצדיקים שכר במידה גדושה ורחבה.

ביאור המספר ש"י (310) עולמות

בביאור למשנה האחרונה (סוף מסכת עוקצין) מובא הסבר למספר זה, וכן כתב בספר יערות דבש, כי ישנן רמ"ח (248) מצוות עשה. ובספר הישר לרבנו תם מבואר כי הצדיקים, מתוך דבקותם המוחלטת בתורה ובמצוות, זוכים להנאה רוחנית-גופנית מתורה ומעשים טובים. בשל כך, היה יכול משה רבנו להתקיים ארבעים יום וארבעים לילה בלי לחם ומים.

ואם כן, כפי שמי שנהנה מן ההקדש נחשב כמועל ומוסיף חומש, כך גם במידה טובה – מי שנהנה מן המצוות מתוך קדושתו מוסיפים לו חומש על מצוותיו. כלומר, תוספת של חומש מלבר (שישית מן השלם) על רמ"ח מצוות עשה, דבר שמגיע לשישים ושניים, וביחד עם רמ"ח מתקבל מספר ש"י (310) עולמות.

בתפארת ישראל בשם אביו מסביר כי בעולם ישנן תרי"ג (613) מצוות, וכשמצרפים אליהן שבע מצוות דרבנן מגיעים לתר"ך (620). והיות שנאמר "מי הקדמני ואשלם" (איוב מא, ג) – כלומר, אין אדם שיכול לטעון שקיים מצווה לפני שה' העניק לו חיים – אם כן, מגיע לו שכר על מחצית מתר"ך, שהם בדיוק ש"י עולמות.

הרמב"ם מפרש שהשכר בעולם הבא עולה פי שלוש מאות ועשר על כל תענוגי ומעדני העולם הזה גם יחד. כלומר, לו היינו אוספים את כל תענוגות העולם, השכר בעולם הבא גדול מהם פי 310, מה שממחיש את השפע האלוקי המובטח לצדיקים.