במסכת סנהדרין דף ס"ח מביאה הגמרא את הדברים הבאים: נטל ר' אליעזר שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר: אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין עכשיו, ושוב לא יתגלו. הרבה תורה למדתי, והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי, כלומר, לא קיבלתי מחכמתם אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני (קיבלו ממני) תלמידי אלא כמכחול בשפופרת המוציא רק מעט מאוד מן הצבע.
המגיד הירושלמי, רבי שבתי יודלביץ זצ"ל, ביאר באופן נפלא את ההבדלים בשני המשלים שאמר רבי אליעזר, שביחס ללימודו מרבותיו אמר "ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים", ואילו לגבי תלמידיו אמר "הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת" היינו כמו שאדם לוקח במכחול מעט משפופרת הצבע. וצ"ב מה המיוחד והשינוי המהותי שיש בין הדברים שהצביע עליו ר"א כהבדל המשמעותי בינו לבין תלמידיו?
אלא, שכלב המלקק מן הים זה ביטוי לשאיפה עצומה כמו כלב שבטבעו תמיד רעב, וממילא כשבא לשתות מן הים מצידו היה מעוניין לגמור אפילו את כל המים שבים, אלא שאינו יכול, משא"כ מכחול בשפופרת זה ביטוי לדבר שמכתחילה אין האדם רוצה ליטול אלא מעט, ובזה מתבטא התוכחה שנותן לתלמידיו, כי לפי מיעוט שאיפתם גם הלימוד היה פחות.
לימוד מתוך שאיפה
עוד אמר ר’ אליעזר - ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם.
ב"שפתי חיים" (ח"ג עמ' רכז) העיר שלכאורה יש להבין, אף שלא שאלו אדם מעולם, אבל מדוע הוא לא לימדם אפילו שלא שאלוהו על כך, וביאר, כי אם אין בקשה ושאיפה מצד התלמידים ללמוד, אי אפשר ללמדם, כי לימוד כזה לא יצליח.
|מתוך דע"ד