לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדברי הגמרא על שנחלקו אם הולכים בממון אחר רוב.
כידוע, כלל נקוט בידנו שהמוציא מחברו עליו הראיה. א"כ מדוע פסק רב שרוב הוא ראיה, ואילו שמואל סבור שאין בו כדי להוציא ממון. הרב ברוך וינטרוב מבאר שקודם עלינו להבין את ב’ המושגים: רוב וחזקת ממון.
רוב. האחרונים חקרו האם רוב הוא אמצעי בירורי או שמא אינו אלא הנהגה, כלומר, האם קביעת התורה שבמצבי ספק שונים הולכים אחר הרוב משמעה שאנו מניחים כי קרה מה שקורה על פי רוב, או שמא אין הרוב אלא אמצעי להכריע כיצד לנהוג, אך לא אמצעי להכריע מה המציאות
חזקת ממון. כאן יש לדון האם זו חזקה כמו איסור שאנו אומרים שהוא בחזקת איסור או שמא חזקה היא עקרון משפטי ואז אנו צריכים לקיים ודאות מוחשית כדי להוציא ממון.
דולר או שקל
הרה"ג יהודה סילמן שליט"א נשאל לגבי אשה שרכשה פאה, וסיכמה עם המוכרת שהסכום יהיה 1,400. אחרי שהמוכרת גזרה ועיצבה את הפאה למידותיה של הקונה, היא הוציאה צ'ק כדי לשלם 1,400 ₪, אולם אז אמרה לה המוכרת שכוונתה הייתה 1,400 דולר.
בתשובתו הוא כותב שאילו לא היו המוכרת והקונה מאמינות זו לזו, היה אפשר לומר שכיוון שסכום של 1,400 ₪ הוא זול מדי לפאה מסוג זה – היה על הקונה להבין על פי הסכום שאמרה המוכרת שאין כוונתה לשקלים
אולם המוכרת האמינה לקונה שחשבה שמדובר בסכום בשקלים, ובארץ ישראל רוב המכירות מתבצעות בשקלים, בפרט בשנים האחרונות שהדולר איבד מחשיבותו ויציבותו, לכן עסקה זו נחשבת כעסקה שנעשתה ללא סיכום על המחיר בין הקונה למוכר, ושניהם יכולים לחזור בהם,
לגבי טענת המוכרת שהפסידה כתוצאה מעיצוב הפאה אינה מתקבלת, כיוון שלא הייתה הקונה צריכה להעלות על דעתה שכוונת המוכרת לדולרים ולא לשקלים, כפי שמקובל.