בדף היומי במסכת סנהדרין דף קי"ב, הגמרא עוסקת בדיני ערי הנידחת והרכוש אשר בתוכה. בין הדברים נאמר אמר מר [החכם]: היו בה קדשי קדשים, קדשי מזבח ימותו. ושואלים: ואמאי [ומדוע] ימותו? ירעו עד שיסתאבו (יפול בהם מום) ואז ימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה (קרבן נדבה למזבח). ר' יוחנן אמר: טעם הדבר הוא ככתוב "זבח רשעים תועבה" (משלי כא, כז), ואין רוצים שמממון רשעים ייעשה זבח.
והנה הקשו הפרשים שמצינו שמשה רבנו אמר לפרעה (י, כה), "גם אתה תתן בידנו זבחים ועולת ועשינו לה' אלוקינו', וקשה, איך הותרו להקריב את בהמותיהם של המצרים והרי 'זבח רשעים תועבה'. עוד קשה, הרי יש לחוש שנרבעו, ורובע ונרבע פסולים להקרבה.
וביאר בפרדס יוסף (פר' בא), שמשה רבינו רצה להטעות את פרעה בזה שיסבור שכל הליכתם היא לעבוד את
ה', ולא כדי לצאת מתחת ידי ממשלתו של פרעה, ולכן אמר לו שיתן גם הוא בידם זבחים ועולות, שהם פסולים להקרבה משום זבח רשעים או משום פסול רובע ונרבע, ואם בכל אופן לקחו את הבהמות הפסולות הללו להקרבה, אות היא, שאינם מתכוונים לצאת ממצרים, ולכן דואגים הם עדיין לשלום מלכות, ומשום כך כשרות הבהמות להקרבה.
לפי זה יוצא, שבאמת לא הקריבו את הבהמות הללו אחר כך, וכל מה שאמר לו משה רבנו לפרעה היא רק כדי להטעותו.