בדף היומי במסכת סנהדרין (דף קי"ג) שנינו: "צדיק בא לעולם – טובה באה לעולם, שנאמר 'זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו'". רש"י מבאר: "יניחמנו וגו' ומעצבון ידינו – עד שלא בא נח לא היו להם כלי מחרשה, והוא הכין להם. הארץ הייתה מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים, מקללתו של אדם הראשון. ובימי נח – נחה. וזהו 'ינחמנו'".
במדרש נאמר, שעד נח לא היו לאדם אצבעות מובחנות. נח היה הראשון שידו התחלקה לאצבעות, ועל כן יכול היה להכין כלי מחרשה. ויש להבין: אם הקב"ה ברא את האדם מושלם, בבחינת "ומפליא לעשות" – מדוע לא נברא כבר אדם הראשון עם אצבעות?
ונראה, על פי הכתוב: "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'" – לפני חטא האדם, כשהאדמה טרם קוללה, לא היה צורך במאמץ, והכול ניתן לאדם מוכן. לכן לא נצרכו האצבעות. רק לאחר החטא, כשנדרשה עבודה קשה – נעשתה נחיצות באצבעות. אך גם אז, זו כבר לא הייתה ברירת מחדל – אלא צורך שדרש זכות מיוחדת. רק נח, שזכה במעלתו, נולד שלם ומוכן לתקן גם את האחרים.
הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל סיפר: יסוד חשוב מדברי הר"ן בדרשותיו, שמבאר כי לדורות שלפני נח ניתנה אריכות ימים יוצאת דופן, משום שבאותם ימים נדרשה עמלנות יתירה – עדיין לא היו מחרשות, לא אצבעות נפרדות, ולא כלים. כל אדם נצרך לעמול לבד על כל פרט. מתוך כך – לא נותר להם זמן לעבודת ה', ולכן נזקקו לאריכות ימים. אבל כשבאו לעולם כלים ואמצעים, וכל אחד עסק במלאכה שונה – האחד תפר בגדים, השני יצר כלים, השלישי גידל תבואה – שוב לא הייתה אותה צורך בזמן רב, ושנות חיי האדם קוצרו.
כך הם דברי הר"ן. והסיום כדרכו של עולם: הגזֵרה אמת, וכל החריצות – שקר והבל. לא מאושרים בני דורנו יותר מדורות קודמים, ולא טובים מהם.