דף מא
*גנות החנופה. הדרן!
א. גנות החנופה 1. אגריפס קרא את פרשת המלך מעומד ושבחוהו חכמים ואף שצריך שתהא אימת המלך מצוה שאני, וכאשר הגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות ואמרו לו אל תתיירא אחינו אתה, ובאותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כליה על שהחניפו לאגריפס. 2. מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדיינים ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך. 3. מותר להחניף לרשעים בעוה"ז שרק לעת"ל לא יקרא עוד לנבל נדיב, וכן מקרא כראות פני אלוקים ותרצני ודחינן שעשה כדי לאיים עליו. 4. חנף מביא אף לעולם, אין תפילתו נשמעת, אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו ונופל בגהנום. 5. המחניף לחבירו סופו שנופל בידו או ביד בנו או נכדו, וילפינן שירמיהו אמר לנביא השקר חנניה בן עזור אמן כן יעשה ה' ונפל ביד נכדו יראייה בן שלמיה. 6. כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה שהיא גלמודה וכן לבסוף גולה. 7. מייתי קראי שארבע כתות אינן מקבלות פני שכינה: משך ידו את לוצצים, לא לפניו חנף יבא, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ומדברי לשה"ר שנאמר לא יגורך רע.
הדרן עלך פרק שביעי!
שאלות לחזרה ושינון
א. גנות החנופה (7) הדרן!
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com