דף טז
*נדוי ושמתא הדינים
א. דיני נידוי ושמתא 1. שולחים שליח ב''ד להזמין לדין לפני גברא רבה אתה ופלוני וקובעים זימנא וכן זימנא בתר זימנא ואם מחציף בשליח מותר לספר דילפינן מקראי דדתן ואבירם, ומשמתינן משום גברא רבה וכן את מי שנושא ונותן עמו ומפרטים את חטאיו בצבור דילפינן מאורו מרוז, ומפקירים את נכסיו ורבים ומקללים ותולשים שיער ומשביעים וכופתים ומלקים ועושים הרדפה דילפינן מעזרא ונחמיה. 2. הזמן, מנדים לאלתר ושונים לאחר שלושים יום ומחרימין לאחר ששים, ולרב חסדא מתרים שני חמישי ושני לממונא אבל לאפקירותא לאלתר, וצריך שיחול עליו שלושים יום אבל בממונא אמרינן טוט אסר וטוט שרי דהיינו שופר. 3. מנודה לרב מנודה לתלמיד וכן מנודה לעירו מנודה גם לעיר אחרת ומנודה לנשיא מנודה לכל ישראל משא"כ איפכא, ואם נידהו ואינו יודע ממי ילך לנשיא ויתיר לו. 4. לרשב''ג תלמיד שנידה ומת חלקו אינו מופר, ש''מ תלמיד יכול לנדות לכבודו וכ''א מופר חלקו ושלשה ששמתו א''א שאחרים יתירו ולהלכה אפשר. 5. אין נדוי פחות משלושים יום ואין נזיפה פחות משבעה ימים זכר לדבר שנאמר הלא תכלם שבעת ימים ואמרינן נדוי שלנו שבעה כנזיפה שלהן ונזיפה שלנו יום אחד, ונזיפת נשיא שלושים יום כמעשה דרבי חייא ורבי. 6. אב ב''ד שסרח אומרים לו הכבד ושב בביתך ואם חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם, ולר''ל ת''ח שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר וכשל גם נביא עמך לילה שיש לכסותו כלילה. 7. שמתא לרב זהו שם מיתה ולשמואל שממה תהא ואף אם הותר נשאר רושם, ולר''ל כשם שנכנסת ברמ''ח איברים שנאמר חרם כך יוצאת מכולם שנאמר רחם, וכן ילפינן שיפורי שנפרעין ממנו, ותברא ששובר בתים רמים שבכל מקום שחכמים נתנו עיניהם או מיתה או עוני.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני נדוי ושמתא (7)