בדף היומי במסכת מכות דף כ' שנינו: "והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו וכו'".
המדרש מספר (בראשית רבה פרשה י"א, ו'): פילוסוף אחד שאל את רבי הושעיה: אם חביבה היא מצוות המילה, מדוע לא ניתנה לאדם הראשון? אמר לו רבי הושעיה: מדוע אותו האיש מגלח את פאת ראשו ומניח את פאת זקנו? אמר לו הפילוסוף: מפני ששער הראש גדל עמו בשטות.
אמר לו רבי הושעיה: אם כן — יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו, מאחר שגם הם גדלו עמו בשטות. כלומר האדם נברא לא שלם בכוונה, כדי שיוכל להשלים את עצמו בעבודת המידות והמעשים. כמו ששער הראש גדל מיותר וצריך לטפח או להסיר אותו, כך איברים אחרים דורשים ניהול נכון, ולא מוותרים עליהם רק בגלל שהם "גדלו עמו".
ופירוש במשך חכמה (פרשת קדושים) את הדברים כך: לא מצאנו שמצווה מן התורה תיצור סייג טבעי באדם, מלבד בעניין עריות — שם סידרה ההשגחה העליונה שנשים אין להן זקן, כסייג לעריות. אמנם, שער הראש — מצאנו אצל הנזיר מן הדרום (נדרים ט, א) שהיו קווצותיו תלתלים, ופחז עליו יצרו. נמצא אפוא, ששער הראש גורם להתעוררות יצר הרע ומביא לידי שטות, ולכן ראוי לגלחו. לעומת זאת, שער הזקן — מגדיר את האדם, ומסייע לו להתרחק מן העבירה, ולפיכך גדל עמו בחכמה ובפקחות.