פעילי ארגון 'לב שומע' ובוגרי ההכשרות של הארגון המעניק ייעוץ, תמיכה והכוונה חינוכית לבחורי ישיבות ובנות סמינרים, התאספו לכינוס מיוחד, בהשתתפות ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי חיים פרץ ברמן, אשר השיב לכל השאלות החינוכיות המאתגרות של דורנו, כפי שהציג בפניו מנכ"ל הארגון הרב אליאב מילר.
>> למגזין המלא <<
בפתח השו"ת, סיפר אמר הרב מילר כי "אנחנו זוכים כאן הערב לקבל דברי הכוונה בשאלות מהותיות, שצריך בהם דעת גדולים, דברים שיש בהם גם את העניין של השקפת התורה, וגם את הצורך בחוכמת התורה, כדי לדעת איך להתייחס לבעיות מהותיות שבחורים פונים אלינו".
כנגד ארבעה בנים
הרב מילר המשיך והציג את השאלה הראשונה: "אחד מהדברים שמגיעים לפתחינו שבחור מספר שיש לו איזו שהיא תכונה שהוא אוהב לעסוק בה, הוא אוהב לצייר, או כל מיני דברים אחרים, והוא מרגיש שבזה הוא מביע את נטיות הנפש שלו, תחביבים מסוימים, לפעמים זה מוזיקה, הוא מנגן על איזה שהם כלים, אני מדבר על דברים שהם לא מחוץ לבית מדרש, אבל הם עדיין בוודאי לא בתוך הבית מדרש, איך מתייחסים לדבר הזה?
"בחור יכול לומר כשאני מנגן בלילה או כשאני מצייר, בסוף זה מאוד מועיל לי בהרגשה של הסיפוק שלי, בלימוד, ובשאר הדברים שבחור צריך לעשות, ומצד שני איך אנחנו דואגים שהוא לא יסחף לשם יותר מידי, שלא ימצא את עצמו... אז מה לעשות למעשה לעודד אותו לזה? כי רואים שזה מועיל לו, ויכול גם להועיל לו בהרבה תחומים רוחניים גם כן, היכן הגבולות בדבר הזה?
ראש הישיבה הגרח"פ ברמן: "השאלה הזו היא שאלה מאוד רחבה, ראשית צריכים לדעת שכבר לימדנו בעל ההגדה שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, אחד שאינו יודע לשאול, אז זה מתחיל עם סיווג לארבעה, והארבעה האלו הם עדיין ארבעה אבות, כמו שכשלומדים בבא קמא ארבעה אבות יש הרבה תולדות לכל דבר, גם לחלוקה הזו של ארבעת הבנים, יש לכל אחד מהם הרבה תולדות, והחלוקה היא לארבעה אבות כלליים. ולכן קודם כל צריכים לדעת שיש הרבה סוגים בבנים, ולכל אחד צריכים להתאים את התשובה הראויה לו.
"דבר נוסף צריכים לדעת שגם השאלות של הבנים האלו, שבעל ההגדה מסווג כל שאלה לבן המסויים, זה גם דבר שלא בהכרח היינו יודעים מעצמינו, שאם מישהו יאמר 'מה העבודה הזאת לכם', הוא רשע, וגם לא ודאי שהיינו יודעים שמי שאומר 'מה העדות והחוקים אשר צוה' וגו', הוא החכם, לבד גם לא בהכרח שהיינו מבינים מהי שאלת 'מה זאת', ומהי המשמעות של שתיקה, ובעל ההגדה לימד אותנו בתוך הזמן המיוחד של ליל הסדר, איך נראים ארבעת הבנים.
"וגם אחרי שהוא לימד אותנו, עוד נשאר לנו הרבה מאוד לדעת... לכן בכל שאלה שיש, אי אפשר לענות תשובה כללית, כי זה תמיד תלוי אם השואל הוא החכם, או הבן האחר, [להשתמש במילה רשע איני יודע אם היום יש דבר כזה], או שהיא שאלת תם, או בכלל אחד שאינו יודע לשאול, ולכן לא יתכן לענות תשובה אחת על הדברים הכוללים האלו, כי גם אם אנחנו יודעים שהוא חכם, וגם אם יודעים שהוא אחד ממיני הבנים האחרים, ודאי שכשהוא שואל שאלה, אנחנו מתוך שאלתו צריכים לדעת מהי המשמעות של השאלה הזו, ואין לנו גם את התשובה של בעל ההגדה על זה.
"השאלה הזו של מה לעשות עם זה מכאן והלאה, היא בעצם שאלה של איך להתקדם, זה ברור שאדם שיש לו תחביב, ואם הוא לא מיישם את זה אין לו שמחה בלימוד - הוא לא יכול להצליח! גם באגרת הגר"א כבר מבואר הענין הזה שאין הלימוד נקבע אלא בישוב ובנחת, אי אפשר להצליח, אי אפשר לגדול, בלי חשק.
פלס מעגל רגליך
"יש מאמר נפלא של הטלזער רב', הגרי"מ בלוך, בשיעורי דעת [ח"ד שיעור ב'] שנקרא פלס מעגל רגליך, זה מאמר שכל אחד צריך לקרוא אותו, כל בן ישיבה, ובוודאי כל מי שמטפל צריך לדעת אותו. הוא עומד שם מול הדילמה הזו, מצד אחד על ביטול תורה של דקה אחת כתוב עונשים גדולים וחמורים, ומצד שני מי שלא יקח את האויר כדי ללמוד, לא יגדל ולא יצא ממנו כלום. היכן נמצא הגבול? מהו הדבר שמגדל את הבן אדם ומהו כבר בכלל בטלה ובזבוז זמן?
"ובשביל זה אנחנו צריכים להקשיב לשואל, להבין מהו, לאיזה אחד מתוך הארבעה אבות האלו הוא שייך, ולאיזו תולדה מתוכם הוא משתייך, ולהבין היטב את השאלה שלו, ואחרי שני הדברים האלו, יש בין השואלים כאלו שרוצים לשמוע מאיתנו שמה שהם חושבים זה הנכון, ויש שבאמת מחכים לשמוע תשובה, ושניהם צריכים את התשובה שלנו אותו הדבר, ועלינו להקשיב באחריות ובכובד ראש לשאלה, ואם מזהים שהשואל יודע מהי התשובה, ומחכה מאיתנו שנחזק אותו בזה, במקרים כאלו בדרך כלל אכן צריכים לחזק אותו בזה, אך גם להציב סייגים וגדרים, ואם מרגישים שהשואל באמת אינו יודע מה התשובה, אצלו התשובות הם באופן אחר לגמרי, וצריכים להתבונן היטב בזה כי אם הוא בעצמו לא יודע, גם לנו קשה מאוד לדעת מה טוב לו, ומה צריך בשבילו, ובמקרה כזה התשובה היא אחרת לגמרי, לפי כל זה אנחנו יכולים לדעת לענות.
"אך זה צריך להיות ברור שאדם צריך שיהיה לו את החויה שלו. דודי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר לי שבספרו ארחות יושר כתב פרק על תלמוד תורה, והדבר הכי חשוב שהיה לו לכתוב שם זה את דברי הגר"א שמיעוט שיחה הכוונה שצריך שיהיה מיעוט שיחה, ולא להימנע לגמרי מדיבורים, כי הרבה מאוד בחורים שבורי לב שבאים אלי, אם היו יודעים את הדבר הזה שלפחות עשר דקות ביום צריך מיעוט שיחה, הם לא היו מגיעים לאן שהגיעו, אז אנחנו כבר יודעים שאת העשר דקות ודאי צריך, מעבר לזה כבר נכלל בפלס מעגל רגליך, כל אחד לפי החושים שה' נתן לו יכול להחליט בזה".
"האדם מצד טבעו צריך את החוויות שהקב"ה טבע בבריאה"
הרב אליאב מילר: "יש נקודה נוספת שהיא באה מהצד של האברך. לפעמים מרגישים על הבחור, שהוא באמת צריך להשתחרר, ומדובר בבחור שלא יספיקו לו עשר דקות למיעוט שיחה, לפעמים זה בחור שסובל מבעיות קשב, והוא צריך יותר להשתחרר, והאברך רואה ומרגיש שאם הבחור הזה יעשה איזו פעולת ספורט מסוימת, כמו הליכה או ריצה בלילה, זה ישחרר אותו. האם לעודד אותו לדבר הזה, והאם צריכים לנסות לקבוע לו סייגים וגבולות? איך לכוון את זה?
ראש הישיבה הגרח"פ ברמן: "אין בזה סייגים, מי שלחוץ או כל סיבה אחרת שמחמתה הוא צריך את ההליכה של החצי שעה פעם ביום או פעם ביומיים - לפי מה שרואים את הצורך, אין בזה שום סייגים, זה מחויב, מי שצריך את זה חייב את זה.
"בכלל אנחנו צריכים לדעת שהקב"ה לא ברא אותנו תחת קירות ביטון, הקב"ה ברא את האדם עם מרחבים ונופים, אחד מהדברים שעליהם נאמר לאדם הראשון 'תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי', זה על המצב הזה שאנחנו היום נמצאים בו בין חומות ביטון, אנחנו לא חווים ולא רואים את הבריאה, אלא נמצאים ורואים רק קירות וגג, זה לא הצורה הטבעית של בריאת האדם. אדם צריך שיהיה לו אפשרות לראות את הפריחה של הטבע, יש כאלו שהחוויות שלהם של ללמוד גמרא, וההרגשה של ההצלחה נותנת להם איזו תשובה במקום זה, אבל יש הרבה שזה לא מספיק להם, והכלל בזה באופן כללי שזה דבר מאוד מאוד חשוב ההליכה הזו.
"ואספר כאן סיפור מזקני הצדיק רבי יהודה יצחק ברמן זצ"ל, והיה קדוש עליון, המשגיח הגר"י לוינשטיין זצ"ל אמר עליו בהספדו בהלויה שהוא 'היה עובד ה' שלא הגעתי לקרסוליו', לא אדבר עליו כעת, הוא למד בטעלז חברותא עם רבי מרדכי פוגרמנסקי, היה להם אוהל על עץ גבוה, שבו הם היו יושבים ולומדים במשך שעות, והיה נהר במרחק עשרים קילומטר מהישיבה, והם היו הולכים את הדרך הזו הלוך וחזור ולומדים כל הדרך, כל השעות האלו, וכך הם גדלו אנשים גדולים מאוד.
"היום אנחנו במצב שהעולם מתקדם למצב שיגיע זמן שכולו יהיה רק תחת חומות ומגדלים, נשים היום לא יוצאות למכולת, לא יוצאות לפגוש חבירות, עושים את הכל באמצעות כפתורים - גם את התקשורת עם החברה, לקחו מהאדם את כל החויה של הטבע, והאדם צריך את זה, מי שלחוץ או משהו מעין זה, ההליכות האלו מחויבות, ואני לא קורא לזה אפילו 'ביטולה זהו קיומה' אלא הם קיומה בעצמה, ההליכות האלו הם מחויב המציאות, זה בדוק ומנוסה.
"כמובן צריך להרגיש את זה בכל בן אדם, אין טעם לדחוף למישהו הליכות, כשהוא לא מעוניין בזה, וגם כמובן שזה צריך להיות במקומות שמורים, אם מגיעים מזה למקומות שאינם שמורים, ה' ירחם, זה מצב של איכא דרכא אחרינא, זה כתוב בגמרא".
בחור שעוסק בדברים אחרים
הרב אליאב מילר: "יש דבר נוסף שאברכים שעוזרים לנערים נתקלים בו, וזה תופעה שמתגברת והולכת שבחורים רוצים כסף, לא תמיד יש מההורים, לא תמיד האברך יכול לעזור לו בעצמו, וגם לא תמיד זה בריא שהאברך יעשה את זה, והבחור רוצה ללכת לעבוד בדברים מסוימים. הוא כמובן רוצה להישאר בישיבה אבל במוצאי שבת ביום שישי או בלילות לעבוד משהו להרוויח כסף, מה עושים עם בחור במצב כזה?".
ראש הישיבה הגרח"פ ברמן: "זכיתי להיות אצל זקני מרן הסטייפלר זצ"ל הרבה, הייתי הרבה נכנס אליו ומדבר איתו, היתה לי תמיד הרגשה מאוד טובה להיות במחיצתו, מאוד אהב אותי וקירב אותי, חוץ מפעם אחת. היה פעם שפגש אותי אברך תלמיד חכם וביקש שאכנס איתו לשאול בנוגע לאיזה בחור, שהתקשה בלימוד, אם לשלוח אותו לישיבה שלומדים שם מקצוע חצי יום, זו היתה שאלה על הבחור הזה. נכנסנו לסבא שלי וכתבנו לו את השאלה, וכשגמרנו לכתוב את השאלה הוא התחיל לצעוק, 'משוגעים, תסתלקו מהבית שלי, מה נטפלתם לאדם זקן, מה אתם רוצים, תסתלקו מפה'. ניסיתי להראות לו מה השאלה, והוא צעק, והדודה שלי הרבנית שתחי' שמעה ונכנסה לחדר ועשתה לו סימן, וכמו שהוא לא מבין שום דבר סילק אותנו מהחדר.
"בלילה הוא קורא לי, ואומר לי אני חייב להתנצל לפניך, אני אסביר לך מה הי' פה, וכך הוא אומר לי: 'כשבא אלי אדם ושואל אותי שיש לו מחלה, נמק ברגל, האם לחתוך את הרגל או לא, אני יכול לענות לו על זה תשובה מאוד קלה, בגלל שאם אני אומר לו לחתוך את הרגל, אף אחד לא יחשוב שאני אומר בזה שיש מסלול כזה של לחתוך רגליים, כל אחד מבין שכשיש רגל חולה אז צריכים לחתוך אותה, אבל לא שנהיה כזה מין מסלול כזו, הצעת דרך לחיים של לחתוך רגליים.
"'אבל כשבא אלי אדם ושואל אותי אם ללכת למקום של לעבוד או לא לעבוד, אם אני אגיד כן, אף אחד לא ישמע שאמרתי לחתוך את הרגל, וזה לא יעזור לי שאני אגיד את זה עשר פעמים, והתשובה שלי בהכרח תהיה לה משמעות שיש אפשרות כזו, ואי אפשר לענות כזו תשובה, כיון שמתוך התשובה הזו יהיה מסר שיש גם כזו דרך'.
"ואז הוא אומר לי: 'אני אגיד לך מה אני עושה, במקרים כאלו, קורה שבאים אלי לשאול על משפחה מסוימת שיש שם איזה בעיה האם אפשר לעשות איתם שידוך או לא, אם אני אומר ליהודי הזה כן, זו לא תשובה נכונה בשבילו, ואם אני אגיד ליהודי הזה לא, פסלתי משפחה. אני אגיד שאני לא יודע - עשיתי שאלה על משפחה, ואפילו אם אשתוק גם עשיתי שאלה עליהם, אין לי שום ברירה, הברירה היחידה שיש לי זה להתחיל לצעוק על הבן אדם ולסלק אותו, הוא חושב שאני לא נורמלי ואין עם מי לדבר, אני לא יודע מה שמדברים איתי, ואז אני לא גורם שום נזק, אז מה היהודי הזה אשם שאני צועק עליו, הוא לא אשם, אבל אין לי שום דרך אחרת חוץ מהדרך הזו', כך הוא אמר לי, ואז הוא אמר: 'היית כאן עם עוד אחד לא היתה לי שום ברירה אחרת חוץ מלהתנהג כמו לא נורמלי וזה מה שעשיתי'.
"אספר עוד דבר, הי' פעם שראש אגף כח אדם של הצבא [ראש אכ"א, אולי זה היה שלמה להב], הגיע לביקור בישיבה בפוניבז', וראשי הישיבה ישבו איתו, והוא שאל אותם, אני רואה את הבחורים שלכם בבין הזמנים לא לומדים ומסתובבים ברחוב, עושים טיולים, מדוע שלא ניקח אותם בבין הזמנים ונלמד אותם לאחוז נשק, הרי יכול להיות מאוד שיצטרכו אותם פעם, וזה יהיה הכנה למילואים? זה היה אחרי מלחמת יום הכפורים היה מצב מתוח מאוד, למה שבבין הזמנים לא ילמדו הבחורים לאחוז נשק, כך הוא שאל את ראשי הישיבה.
"מו"ר מרן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל אמר לו יש לי שאלה לשלוח איתך לשאול את אשתך, אתה נוסע לפעמים לחוץ לארץ? והוא השיב כן. תמיד אשתך איתך יחד? והוא השיב לא, האם היא מוכנה שבאותו זמן שאתה בין כה וכה בחוץ לארץ ורחוק ממנה, תלך עם אישה אחרת, מה איכפת לה, איתה אתה בכל מקרה לא נמצא כעת? זה הוא ענה לו, ובזה נגמר הנושא.
"אני חושב שזו התשובה על השאלה הזו, בחור שיש לו בשנות הבחרות עוד דבר בחיים חוץ מהתורה, בן ישיבה שהולך בדרך להיות תלמיד חכם, אם יש לו עוד עיסוק, גם אם זה לפרנסה, הוא כבר לא בן ישיבה, זה דרגה פחות מבן ישיבה, זה חייב להיות ברור הדבר הזה.
"יכול להיות שיש כאלו שהם באמת דרגה פחות מבן ישיבה, ואת זה צריכים לשמוע ולהבין מהדברים, אבל זה צריך להיות ההבנה של הנושא ולכן גם התשובה של 'לחתוך את הרגל' כמו שסיפרתי צריכה להיות בתובנה הזו, לפי זה שכל אחד יתמודד אבל אחרי הידיעות האלו".
הרב אליאב מילר: "הרב גרינבוים כאן אומר שצריך להראות את ההתפעלות, אני חושב שהציבור כבר מביע את זה, אין ספק...".
ראש הישיבה הגרח"פ ברמן: "זה סיפורים מאנשים גדולים".
בחור ישיבה שמתעניין בכדורגל
הרב אליאב מילר: "זה דורש מכל אברך מהנמצאים כאן להיות קצת סטייפלר ברמה מסוימת.... אני מרגיש שאולי חלק מהשאלות שנשארו לשאול כבר נענו, אבל בכל אופן אשאל כדי לשמוע במדוייק איך להתייחס אליהם.
"יש בחורים שמעניין אותם ספורט, משחקים של כדורגל, ומאוד מושך אותם לצפות במשחקים, באמריקה הדבר הזה נחשב לדבר נורמלי גם בתוך הישיבות, אני לא יודע אם זה ממש מקבל לגיטימציה מהישיבות, כנראה שלא, אבל בכל אופן זה קיים.
"ומדוע זה בכל אופן שאלה? כי ישנם בחורים שההתעסקות בספורט מונעת מהם את ההתעסקות בדברים אחרים שהם לכאורה יותר גרועים, כמו בעיות בקדושה, ודברים מסוג כזה, והבחור בא ומספר לאברך שהיה משחק כזה והיה משחק כזה, איך ההתייחסות צריכה להיות? לנסות למנוע את זה ממנו, ולהגיד לו אולי תצא מזה? אבל מדובר גם במקרים שההבנה היא שאולי הבחור ייפול יותר בדברים של קדושה, ולפעמים מדובר בבחור שכבר היו לו בעיות של קדושה, ודווקא הספורט הועיל לו קצת להתעסק בדברים אחרים, ולהתעניין בדברים אחרים שמנעו את זה ממנו...".
ראש הישיבה הגרח"פ ברמן: "כשעוסקים בדבר הזה שנקרא ספורט ואני מדבר באופן כללי, לא על הפרט ולא על אמריקה, יש לנו בתורה [ויקרא יח,ג] לא תעשה, 'וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ', ומפרש שם רש"י שהכוונה לבתי טרטיאות ואיצטדיאות שלהם. התורה מתייחסת לדברים האלו ואומרת על זה בחוקותיהם לא תלכו.
"וצריך להדגיש כאן, שבפסוק הזה כתוב לא רק את החלק של לא תלכו, כתוב גם בחוקותיהם, כל הדבר הזה, התרבות הזו של הספורט היא חוק, אין לזה הבנה, כבר שלושת אלפי שנה שיש אחד עשר אנשים שאף אחד לא מכיר אותם, אף אחד לא יודע מהם, אנשים שחוץ מהרגליים שלהם אין בהם שום דבר, ומיליוני מיליוני אנשים מתעניינים בזה, ובמשך כל השלושת אלפים שנה זה נשאר אותו דבר, בלי התחדשות, בלי התרעננות, בלי שום דבר, ואף על פי כן זה ממשיך להעסיק את כל העולם, מה זה הדבר הזה? זה חוק, פרה אדומה אנחנו מבינים? לא! יש גם חוק של טומאה שהקב"ה ברא, זה חוקותיהם.
"רואים את זה מול העיניים שאין להתעניינות הזו שום הסבר בטבע, אבל זה חוק, זה דבר לא נורמלי, אף אחד לא היה יכול לחשוב על דבר כזה שככה זה יחזיק, זה היה יכול להיות חמש או עשר שנים כמו כל מוֹדה, אבל ככה שאלפי שנים אותו סגנון של אנשים, אותם רגליים, אותם דברים, והיום כבר יש גם סרט, אפשר לראות את מה שהיה לפני עשר שנים, אז מה אתה צריך לראות עכשיו? איזה דבר חדש יש כאן לראות? וכל העולם מתעסק בזה, והם גיבורים ונלחמים, זהו חוק, ואת החוק הזה התורה אומרת לנו לפני שמתחילה להבדיל את ישראל מהעריות, ומעבודה זרה ומהמולך, זהו המקום שהתורה מזהירה ובחוקותיהם לא תלכו.
"גם לנו יש חוקים, ואת החוקים שלנו הגויים לא יודעים, כמו שכתוב [תהלים קמז] 'מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם', וכמו כן אנחנו לא יודעים את החוקים שלהם, זה לא אנחנו, אצל העם היהודי זה לא החוקים שלהם, זהו הכלל שצריכים לדעת מהי ההסתכלות הנכונה על העניין הזה.
"מי שאם היה עוסק בזה זה היה נשאר רק בגדר של לפרוק אנרגיה ודברים כאלה, והוא לא היה נהיה על ידי זה חלק מכלל העולם, בסדר! אבל היות שהעולם מעריץ את זה, וזה חוק של העולם, אז מי שמחובר לזה נהיה מחובר למקומות אחרים, כך צריכה להיות הגישה לזה באופן כללי, אך ודאי שיש גם כאלו שהם יוצאים מהכלל, ובזה צריכים להקשיב חזק לאלו היוצאים מן הכלל.
"אבל תמיד לא לשכוח את הכלל כי יש כל מיני סוגים בציבור, ואי אפשר לדמות ציבור לציבור, הכלל הוא כשיש 'ויתערבו בגויים' באים לידי 'וילמדו ממעשיהם', ולצערנו בעולם של תקשורת כולנו נמצאים במצב של וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם [תהלים קו]".
כשמתירים אפילו רק לשוליים הופכים את זה לתופעה
"דבר נוסף אנחנו צריכים לדעת, היכן שיש 'יברכך', צריך 'ישמרך', מי שאין לו כסף יכול להשאיר את הדלת שלו פתוחה, אבל אדם שיש לו יברכך, צריך ישמרך, כשיש ברכה של כל כך הרבה בחורי ישיבות, יש קצוות, ולא דין הקצוות כדין המרכז, יש עידית, בינונית וזיבורית, וכשהקצוות גדולים בכמות, זה משפיע, זה כבר הופך להיות כמות, שהופכת את זה לסוג של תופעה קיימת, ולכן צריך לתת את הדעת גם על זה שככל שהדבר יהיה קיים אפילו רק בשוליים זה יהפוך את זה לתופעה קיימת.
"ולכל המשקל הזה, יש את המשקל של איך להתמודד לפי דרכו, אבל אף פעם לא נשכח את הדבר הזה, שכל המושג של הדבר הזה שנקרא ספורט הוא בעצם חוק, בכל העולם אם ישמעו את הדברים האלו הם לא יוכלו להבין על מה אנחנו מדברים, אבל מי שנמצא מחוץ לזה, מי שנמצא עם התורה, יודע ומבין שזה חוק, אין לדבר הזה שום הסבר, מה שכל העולם רץ אחרי זה, ככה זה הולך.
"וצריכים את השכל להתמודד עם המצב הקיים עם מה שיש, ולהתמודד עם מקום שבחברה הדבר הזה לגיטימי, כל דבר יש לו את ההתמודדות שלו".
הרב אליאב מילר: "ואם זה חוק שבחור כל כך נמשך לזה, איך אפשר להוציא אותו מזה?".
ראש הישיבה: "רבי איצל פטרבורגר היה אומר אין לי שום עצה ליצר של חטאות נעורים חוץ ממה שכתוב ברמב"ם בסוף הלכות איסורי ביאה: 'ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, וכו' לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן, וכו' גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד'.
"התורה מושכת יותר, בסוף השאלה איך לתת לו טעם בלימוד, מי שיש לו טעם בלימוד, יש לו את הכוח להתגבר על זה, מי שאין לו טעם בלימוד, אז אנחנו עסוקים בלמנוע את זה שהוא לא יראה ברחוב חוקים, שהוא לא ימשך לראות באופן שכל הראש שלו יהי' בזה".
ההתמודדות עם ענייני הקדושה
הרב אליאב מילר: "ברשות הראש ישיבה עוד שאלה אחת, אנחנו יודעים שאנחנו מעכבים, אבל הציבור כאן כל כך צמא, שאלה אחת בנושאים של קדושה.
"הרבה בחורים בוגרים, והם בתחילת דרכם עם ההתמודדות בנושא של קדושה, לפעמים הרושם שבחור שואל את האברך בקו בלב שומע, האם זה בעיה של עוד אחרים - מענין אותו מאוד לדעת, כי אם זה בעיה של עוד אחרים, אז זה מקל עליו קצת, הוא יודע שזה נורמלי, והוא לא איזה משהו חריג מידי. מצד שני, אם נגיד לו כן, זו בעיה שהרבה בחורים מתמודדים איתה, יתכן שזה גורם שהעניין הזה נהיה קל בעיניו, שזה לא כל כך נורא, אולי החטא גם לא כל כך חמור. איך בכל אופן מתמודדים עם הנושא הזה?".
ראש הישיבה הגרח"פ ברמן: "שני דברים. דבר ראשון צריך להקדים, אלו שנמצאים כאן צריכים לדעת, בבית חולים ישנם שלוש סוגי פניות, יש פניה של טיפול נמרץ, ויש פניה של חדר מיון, ויש פניה של רופא מקצועי, שלפעמים צריך בשביל זה גם בית חולים, וזה מאוד מאוד תלוי, כשאנחנו מגיעים לטיפול נמרץ, אין שום חשבון חוץ מהטיפול נמרץ, וזה דבר שצריך לזהות באיזה מצב נמצא כעת הבחור, בטיפול נמרץ, הדבר היחידי שהרופא מתעסק זה איך להחזיר את הדופק ללב, ושלא יהיה קריסת מערכות, יכול להיות שעל הטיפול הזה ישלמו מחיר, ויצטרכו לטפל בהשלכות עוד הרבה זמן, אבל לא עושים כעת שום חשבון, חוץ מאשר הטיפול נמרץ שצריך, אין בכלל שאלות, זה הדבר היחידי, ואז לא רלוונטי השאלה.
"לפעמים יש חדר מיון, ולעניינינו צריך להקשיב טוב מה בדיוק מציק לו, על פי איך שהוא שואל, ולפי זה לדעת לענות.
"ויש לפעמים שנצרך טיפול יותר יסודי, טיפול מקצועי, אבל גם אז צריכים לדעת, אנחנו לא משקרים לבני אדם, התורה לא הסתירה שיש יצר הרע, לא שצריכים לדבר על זה ולפתוח את זה, אבל אנחנו לא מוכנים לשקר.
"יש בעולם יצר הרע, ואין לנו מה להסתיר את זה שיש בעולם יצר הרע, אם ננסה להסתיר עובדות, מזה שאנחנו מדברים איתו, אם הוא לא מאוד תמים, אז הוא מיד יודע שאנחנו משקרים, ואם הוא מאוד תמים אז שבועיים שלוש אחר כך הוא ידע, לכן אין בכלל שאלה, כי אין פה מה להסתיר, העובדות ברורות, הדברים ברורים, הקב"ה ברא יצר הרע, וחלק גדול מהאנשים יש להם ניסיונות, וגם כל יהודי חייב להישמר לפי הכללים, כל קהילה יש לה את המסורת שלה איך להישמר, בשביל מה הוא צריך להישמר, האם הוא לא אומר כל יום בקריאת שמע 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'? אז בשביל מה הוא צריך להישמר, כי אף אחד לא יכול לברוח מהיצר הרע, אין כזה דבר לטאטא, לרמות, להגיד שאין כאלו דברים, זה דבר ברור, רק אם בשביל זה צריך להגיד כולם נכשלים, אל תפחד יש תשובה, זה כבר לפי העניין, זה כבר השלב השני של הדבר הזה.
ההדרכה שנתנה לנו תורה בדרכי ההתמודדות עם היצר הרע
"ואת המבט שלנו באופן כללי על היצר הרע עלינו ללמוד מההתייחסות של התורה אליו. מיד בתחילת התורה יש את המעשה של הנחש עם חוה, ואז קודם החטא היצר הרע היה מחוץ לאדם, הוא בא בדמות נחש כמסית ומדיח, הצורה אז לא היתה שהיה נדמה לאדם שהוא רוצה את הדבר, אלא שיש מי שמשכנע אותו שכדאי לו לרצות, זו הייתה השפה של היצר הרע לפני החטא של אכילה מעץ הדעת.
"אבל אחר שחטאו ואכלו מעץ הדעת, השתנה הדבר, וכיום היצר הרע כבר לא צריך לפתות שכדאי לנו לרצות את הדבר, אלא הוא נוטע בנו הרגשה כאילו אנחנו רוצים את זה, לנו מתחשק כך.
"ומיד אחר כך במעשה קין והבל, קיבלנו את 'הקורס' איך להתמודד עם היצר הרע, קין והבל שניהם הקריבו קרבן, את קרבנו של הבל הקב"ה קיבל, ואילו קרבנו של קין לא התקבל, וזה עורר אצלו קנאה גדולה, והי' לו מאוד איכפת הדבר שהקב"ה לא קיבל את הקורבן שלו, עד שנאמר עליו [בראשית ד,ה] 'וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו'.
"ועל זה הוא זכה להדרכה מהקב"ה, ותחילה אמר לו הקב"ה [בראשית שם] 'לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ', ולכאורה מהי השאלה למה, הוא הרי נמצא יחד עם אחיו והקורבן של אחיו מתקבל ושלו אינו מתקבל, אז ודאי שחרה לו ונפלו פניו.
"התורה מלמדת אותנו כאן איך הדרך הנכונה לכל מי שמתמודד. הדבר הראשון גם אם נכשלת, גם אם הפסדת, אל תיכנס למצב של 'חרה לך', למצב של נפלו פניך, תישאר עם פנים מורמות, פנים מאירות, מזה שתאכל את עצמך על הכשלון, לא תרוויח כלום, ודאי שאדם צריך לבקר את עצמו, באופן הנכון בצורה שתביא תועלת לתקן את הדבר ולעתיד, אבל להיכנס למצב של 'חרה לך', מצב של נפלו פניך זה דבר לא נכון, זו ההדרכה הראשונה שהתורה לימדה אותנו איך להתמודד עם היצר הרע.
"אחר כך בא השלב הנוסף, לדעת שיש דרך חזרה, דהֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץד וגו', כאן נאמר שאפשר לתקן, אפשר לשוב בתשובה, וגם לימדה אותנו התורה שלפתח חטאת רובץ, אמנם היצר הרע קיים, אבל הוא נמצא בפתח, הוא צריך שתהיה לו פירצה להיכנס דרכה, אם סוגרים את הדלת בעדו, הוא לא יוכל להיכנס, רק אם נותנים לו פתח הוא נכנס, וזה דבר שצריכים ללמוד איך לפתוח את הדלת, ואיך לסגור אותה, אבל יותר מזה אין מה להיבהל משום דבר.
"מספרים על מרן רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, שאחרי פטירת אביו הוא חשב שהיה ענין מסויים שהוא לא קיים בו כיבוד אב כמו שצריך, והוא היה שבור מזה ממש בצער גדול, וכל אלו ששמעו ממנו את זה ניסו לומר לו שלא היה כאן כל פגיעה או חסרון בכיבוד אב, אבל בזה לא הצליחו להניח את דעתו, לימים הוא פגש את מרן החפץ חיים זצ"ל והסיח לו את כאבו, אמר לו החפץ חיים מדוע אתה כל כך נסער, התורה לימדה אותנו איך עושים תשובה, ובזה חוזרים שוב להיות קרובים אל הקב"ה כמו קודם, ורבי ברוך בער יצא ממנו כל כך שמח, החפץ חיים פתח לי את העיניים, עושים תשובה וכך מתכפרים.
"זה התורה לימדה והדריכה אותנו, לא לאכול את עצמך, 'חרה לך' הוא מלשון חום, [עי' רש"י בפר' בשלח שמות טו,ח], האויר שלך חם, ונפלו פניך למה הפנים שלך נפולות, נכון שקרה מה שקרה, אבל בידך הדבר, אם אתה תשוב הכל בסדר, ואם לא תשוב אז תהיה בבעיה, רק צריך ללמוד את ההתמודדות עם זה, ללמוד איך לסגור את הדלת, ולא ביום אחד לומדים את זה, ידועים המכתבים של הסבא שלי מרן הסטייפלר זצ"ל שהקדמונים כתבו לנו על גודל החטא, והם לא כתבו לנו את גודל השכר, כל פעם שבן אדם נמנע ולא עובר, והרי בדרך כלל על כל פעם שהוא חוטא יש מאה פעמים שלא חטא, [יעוי' שערי תשובה ש"א אות ו].
"דברים אלו הם כבר עצות איך להתמודד, וכל אחד שיודע להגיש נכון את הדברים יכול ללמד איך להתמודד, וצריך תמיד לזכור שבכוח זה לא הולך, אי אפשר להתמודד בכוח מול היצר, זה לא הולך בכוח".
מה' מענה לשון
הרב אליאב מילר: "בבקש רק עוד ברכה לאברכים היקרים שפעילים, ואולי התייחסות לחשיבות של הדבר".
ראש הישיבה הגרח"פ ברמן: "ברכה! ברכה אתם כולכם צריכים לתת לי, אתם כולכם עסוקים בזיכוי הרבים, כל מי שעוסק בזיכוי הרבים, הזיכוי הרבים בעצמו זה הברכה הכי גדולה, משה רבנו היה מזכה את הרבים, המשנה באבות אומרת עליו שזכה וזיכה את הרבים.
"אכן תמיד צריך סיעתא דשמיא גדולה איך לענות, היה לי מקרה שניגש אלי בחור וסיפר על קושי מסוים שהתחדש לו לאחרונה, ושאל אולי מתאים שיעבור לישיבה אחרת, וברגע הראשון אכן חשבתי שכך צריך לענות לו, וזה מה שטוב עבורו, ובסייעתא דשמיא תפסתי את עצמי ועלתה בי ההבנה וכי הבחור בא לשמוע ממני שהוא לא מתאים לכאן? ועניתי לו באופן אחר שהניח את דעתו.
"כששומעים את השאלה ברגע הראשון יכולים להתבלבל, השאלה מבלבלת, וצריך סיעתא דשמיא. שנזכה כולנו לסיעתא דשמיא, לענות את מה שראוי, 'לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון', אנחנו צריכים להכין את התשובות, אבל מה יהיו התשובות? 'מה' מענה לשון', ה' יעזור שיהיה לכולם את הסיעתא דשמיא למענה לשון, בהצלחה!".