בית המשפט קבע: הילד איתן בירן מאסון הרכבל יוחזר לאיטליה

כזכור, איתן בירן בן ה-5, שהיה הניצול היחיד באסון הרכבל באיטליה, בו נהרגו הוריו ואחיו וסבו וסבתו, הוטס בחשאי לישראל, כך התברר לאחר שקרוביו באיטליה טענו כי הוא "נחטף" על-ידי סבו, ממשפחת פלג.

מאז האסון הנורא, שתי המשפחות - בירן מאיטליה, הדודים של איתן, מצד אחד ופלג מישראל מצד שני, מצויות במאבק משפטי בשאלת המשמרות על הילד, שהיום כאמור הגיעה להכרעה.

מאז האסון איתן היה מצוי בחזקת דודתו איה בירן, אחותו של אביו, שמתגוררת באיטליה. בעוד משפחתה של אמו, משפחת פלג, השוהה בישראל, דרשה להחזירו ארצה ולהעבירו לידי אחות אמו, גלי פלג, ובכך בין היתר לשמור על יהדותו.

על פי בית המשפט, ביום 25.5.2021 (יומיים לאחר האסון), ליד מיטתו של הקטין, מונתה דודתו מצד אביו ז"ל, כ-"tutore" (הדומה למונח אפוטרופוס בדין הישראלי), בהסכמתו של סבו של הקטין מצד אמו ז"ל. בין דודתו לבין סבו נתגלעה מחלוקת קוטבית בנוגע לטיב ההסכמה שניתנה: אם הייתה זו הסכמה למינוי זמני, כטענת הסב; שמא דובר בהסכמה למינוי קבוע, כטענתה של דודתו. מספר ימים לאחר מכן סבו הגיש תובענה וערעור בבית המשפט באיטליה במטרה להביא לביטול המינוי של הדודה. ההליכים באיטליה עודם תלויים ועומדים.

ביום 11.9.2021, במסגרת זמני ביקור אשר היו לסב עם הקטין, וללא הסכמתה או ידיעתה של הדודה, נסע הסב עם הקטין במכוניתו, וחצה את הגבול שבין איטליה לשוויץ. שם, במטוס פרטי ששכר מבעוד מועד, טס עם הקטין לישראל. הדודה המתינה לשובו של הקטין בשעה 18:30 כפי שסוכם. רק בשעה 20:00 קיבלה הודעה מהסב "הקטין הגיע הביתה". לדאבונה הסתבר לה כי הקטין כבר אינו על אדמת איטליה.

ארבעה ימים לאחר מכן, הגישה הדודה תובענה בגין חטיפת ילד לפי אמנת האג לבית המשפט בישראל. המקרה חריג בנוף התובענות מסוג זה מאחר שהצדדים אינם ההורים הטבעיים של הקטין אלא מדובר בדודתו, ומי ש"חטף" אותו – לפי טענתה – הוא סבו.

בית המשפט באיטליה קבע כי לדודה הזכות להגיש את התובענה על אף שהיא לא הורה טבעי אלא מכוח הסמכות שהעניק לה במינויה כ-"tutore" (אפוטרופוס).

במהלך הדיון בין הצדדים בבית המשפט, טענת הסב כי ישראל הייתה מקום מגוריו הרגיל של הקטין - לא התקבלה, ואף לא את הטענה כי לקטין היו שני מקומות מגורים רגילים – ישראל ואיטליה.

לפי בית המשפט, איתן שכיום הוא בן שש, עבר עם כל משפחתו לאיטליה כשהיה כבן חודש ימים בלבד. משכך הדגש מושם על עניינו של הקטין, והוא שנמצא במרכז קביעת מקום המגורים הרגיל – יש לקחת בחשבון את חייו, חוויותיו, ואת עובדות החיים וסיפור חייו של הקטין, שנאלץ לעשות תפנית חדה בשל הטרגדיה שפקדה אותו ואת משפחתו.

בית המשפט דחה את טענתו של הסב כי דווקא לנוכח פטירת הוריו של הקטין יש ליחס חשיבות מיוחדת לכוונתם לשוב ולהתגורר בישראל בבחינת מקום מגוריו הרגיל של הקטין. הטענה לא התקבלה – לא מהפן הראייתי ולא מהפן המשפטי. נקבע כי מקום מגוריו "הרגיל" של הקטין עובר להגעתו ארצה היה בפאביה שבאיטליה ביחד עם דודתו, וכי הגשמת עקרון ההמשכיות בחייו מטה את הכף לאמצה.

בית המשפט גם לא קיבל את טענת הסב כי לדודה אין זכויות משמורת על הקטין לצורכי האמנה. אין בעובדה כי זכויותיה של הדודה על הקטין ניתנו לה במסגרת החלטה שיפוטית, ואין המדובר בסמכויות טבועות כשל הורים לקטין, כדי לשנות ממעמדה המאפשר לה הגשת תובענה על פי האמנה. מינויה של הדודה לא נותר על כנו רק מכוח הסכמת הסב בדיון שהתקיים מעל מיטת חוליו של הקטין, אלא לאחר בחינת מעמיקה ובדיקת טובתו של הקטין, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסק הדין שניתן באיטליה. די בזכויות שניתנו לדודה במסגרת מינויה כדי לראותה כבעלת זכויות משמורת לצורך האמנה. אלו הופרו על ידי הסב.

לדברי השופטת, די היה בבואו של הסב עם הקטין ארצה הרחיק הסב את הקטין ממקום מגוריו הרגיל, הרחקה שלא כדין במשמעות האמנה, ובכך הפר את זכויות המשמורת של הדודה על הקטין.

בית המשפט לא השתכנע מטענותיו של הסב כי השבתו של הקטין לאיטליה מפרה את חובת ההגנה על הקטין. כך גם לא בדבר קיומו של חשש לנזקים שעלולים להיגרם לקטין כתוצאה מחזרתו לאיטליה. כל שכן נזקים חמורים אשר יעמידו אותו במצב בלתי נסבל. בנסיבות המתוארות אין מניעה להורות על השבתו של הקטין למקום מגוריו הרגיל באיטליה, שם אמורות להתברר לגופן שאלות הקשורות בטובתו במובן הרחב וכך גם ביחס לעתידו.

יצוין, כי ההליך בבית המשפט נוהל בקצב מהיר. מכיוון שלדברי בית המשפט, החשיבות של הליך מהיר על פי האמנה אינה טמונה רק בטובת הקטין, אלא גם בתכלית של יצירת כלי הרתעתי נגד הוצאת ילדים ממדינה שלא כדין, וצמצום האפשרות שהנתבע במקרה שלנו יצא נשכר.

ולכן נקבע על ידי בית המשפט, כי יש לאפשר את המשך ניהול הסכסוך באיטליה. כאמור, בית המשפט בישראל אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שניתנו בבית המשפט באיטליה.

השופטת אף הבהירה בדברי הסיכום, כי טובתו של הקטין מחייבת קשר בין שתי המשפחות. קשר כזה שיאפשר לו להרגיש שייכות ומקום להמשך מורשת שתי המשפחות והנצחת זיכרון משפחתו הקרובה, שאבדה לו אי שם לעולמי עד בדרך לפסגת הר מוטרונה.

לסיכום, בית המשפט קיבל את התובענה, הורה על החזרת הקטין למקום מגוריו הרגיל שבאיטליה, וחייב את הנתבע-הסב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך של 70,000 ש"ח.